רוב מיוחס ומיותר
איתי ברזיס מציע ללמוד מארה"ב כשהוא מסביר את התנגדותו להצעת חוק, לפיה יידרש רוב מיוחס בבחירת שופטים
בא ח"כ גדעון סער ומציע לשנות את הרוב הרגיל הדרוש כיום בוועדה לבחירת שופטים לבית המשפט העליון, ולא להסתפק ברוב של שני שלישים (67%) אלא להחיל דרישה לרוב של 78% (שבע מתוך תשע) מחברי הוועדה. לטענת ח"כ סער, רוב מיוחס יביא לבחירת מועמדים מוסכמים ועל כן, גם טובים יותר.
רוב מיוחס, הדורש רוב של מעל ל- 50.1% מהמצביעים, מעלה קושי בסיסי של הוגנות בשל מתן כח הצבעה עודף - שכמוהו כזכות וטו - למיעוט, שבידו לסכל הצבעה הזוכה לרוב רגיל. על כן, יש למצוא הצדקה מיוחדת להחלת כלל של רוב מיוחס.
בספרות המשפטית קיימות שלוש הצדקות עיקריות למקרים שבהם רוב מיוחס הוא מוצדק. האחת, מקרים שבהם קיים צורך להגן על מיעוט מפני הרוב - למשל, הגנה על מיעוט בעלי מניות מפני החלטות הרוב הפוגעות בהם.
השניה, מקרים שבהם קיים נזק בלתי פרופורציונלי לאחת התוצאות על פני האחרת. כך למשל, מוצדק לדרוש רוב מיוחס של מושבעים לשם הרשעה במעשה פלילי, שכן הנזק מטעות בהכרעה לצד האחד (הרשעת חף מפשע) חמורה לאין ערוך מטעות לצד השני (זיכוי אשם).
יש לציין כי הצדקה זו קיימת רק בהצבעה על שאלה עובדתית, ולא בהצבעה בין העדפות שונות, בהן אין אמת מידה אוביקטיבית לתוצאה הרצויה ועל כן אין טעות בתוצאה. הצדקה שלישית היא השגת יציבות, כגון דרישה לרוב מיוחס לשם שינוי חוק יסוד או חוקה, המושגת על ידי הקשחת התנאים לשינוי הסטטוס-קוו.
שלוש הצדקות אלה אינן מתקיימות במקרה של בחירת שופטים. הצורך בהגנת המיעוט אינו קיים, שכן הוועדה לבחירת שופטים אינה מכילה מיעוט מובנה אלא הרכב מאוזן של מיעוטים - שופטי העליון (הנשיאה ושני שופטים נוספים), שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגים
החוק הנוכחי, הקובע שלשם בחירת מועמד יש צורך ברוב רגיל, אינו מאפשר לרוב לכפות את רצונו על המיעוט. דווקא הצעת החוק של סער היא שתאפשר לקבוצת השופטים לכפות את דעתה על המיעוטים האחרים באמצעות וטו.
לכאורה, נראה כי קיים נזק בלתי פרופורציונלי במינוי שופטים, שכן הנזק ממינוי שופט בלתי ראוי גדול בהרבה מאי מינויו של שופט ראוי. אולם, יש לזכור כי במינוי שופטים אין מדובר על הכרעה בשאלה עובדתית אלא בתפיסות עולם ובהעדפות של חברי הוועדה באשר למיהו אותו שופט ראוי, ולכן גם הצדקה זו אינה מתקיימת.
ההצדקה השלישית, זו הנוגעת ליציבות, אינה מתקיימת, שכן בניגוד להצבעה על שינוי חוק יסוד שבה אי השגת רוב משמעותו שימור המצב הקיים, הרי שבמקרה של הצבעה על מינוי שופטים, אי השגת רוב משמעותו חלל ריק. מצב שבו שופטים בעליון פורשים ואין איש מתמנה במקומם בשל חוסר הסכמה בין חברי הוועדה אינו דמיוני, והוא עשוי להביא דווקא לכרסום ביציבות המערכת.
לבסוף, לשיטת ח"כ סער הטוען כי רוב מיוחס יביא לבחירת מועמדים מוסכמים ועל כן גם טובים יותר, יש לשאול מדוע לא ישונה גם הרוב הדרוש לכל חוק בכנסת לרוב מיוחס, שכן גם כאן יביא הדבר לחקיקת חוקים מוסכמים ועל-כן גם טובים יותר?
התשובה לכך היא שהכלל של רוב רגיל הוא הראוי, בהיותו נותן כוח שווה למצביעים והזדמנות שווה לכל ההצעות העומדות להצבעה, כולל הסטטוס קוו. בחוכמתם, האבות המייסדים האמריקנים הבינו זאת ודחו את הדרישה לרוב מיוחס במינוי שופטים. יש לקוות שכך תעשה גם הכנסת.
הכותב הוא משפטן ויועץ אסטרטגי בחברת הייעוץ הבינלאומית Bain & Company
נא להמתין לטעינת התגובות
