שרים כפרשנים ואובדן הפשר
יגאל צחור מתגעגע לימים שבהם מזכיר הממשלה היה מודיע על החלטותיה תחת לתת לשרים לבלבל אותנו בריבוי פרשנויותיהם
פרשנים מדיניים ופוליטיים, תפקידם לאסוף מידע מקיף על החלטות בדרגים שונים ולהכיר לעומק דעות ועמדות שונות. בבואם לפרש, הם עושים זאת במקצועיות ובמיומנות, יותר מכל פוליטיקאי. לעומת זאת, כל סטודנט שנה א' בפקולטה למדע המדינה לומד ששרים, בנוסף לאחריות המיניסטריאלית על משרדיהם, שותפים לעיצוב מדיניות וקבלת החלטות. אלא שאין זה מתפקידם "לפרשן" התרחשויות.
בעבר היתה ההתנהלות שונה. מי לא זוכר את הימים שבהם, בתום ישיבת הממשלה, היה יוצא מזכיר הממשלה אל המיקרופון ומוסר הודעה לקונית על החלטות הממשלה שהתקבלו בישיבה. זכור לנו הפאתוס שבו מזכיר הממשלה אריה נאור בתקופה שמנחם בגין עמד בראש הממשלה, הודיע, דרך משל, את ההודעה הבאה: "ביום ראשון הכ"ט במר-חשוון תשל"ח החליטה ממשלת ישראל לברך את נשיא מצרים אנואר סדאת על נכונותו לבקר בירושלים בירת ישראל". או החלטה בנושאים חברתיים: "...ממשלת ישראל החליטה לפעול לשיקום שכונות המצוקה בערים השונות במטרה לאפשר לשכבות החלשות לחיות בכבוד, בדיור הולם ובסביבה ראויה".
היו דוברי ממשלה כדן מרידור ויצחק הרצוג, שניסוחיהם היו משפטיים יותר ולקוניים לא פחות. "ממשלת ישראל החליטה על מחווה אנושית והומניטרית לפליטי וייטנאם, שיתאפשר להם לשהות במדינת ישראל", למשל, או נוסח שחוזר על עצמו בהודעותיהן של כל ממשלות ישראל: "ממשלת ישראל החליטה לפנות את ההתנחלויות הבלתי חוקיות, ייעשה מאמץ להגיע להסכמה עם המתנחלים".
מי יעזור לאזרח הקטן?
היכן מסתתרים בשנים האחרונות מזכירי הממשלה? מדוע לא מתפרסמת הודעה מדינית ברורה? מי ינסח ויגיש את ההחלטות לציבור כך שאני, האזרח הקטן, אוכל להבין? האם ממשלת ישראל החליטה לעקור את הטרור מעזה? או אולי לעשות מעשה, ולחסל את עשרות המנהרות החפורות בציר פילדלפי דווקא?
קשה להבין מה קורה ומה יקרה משלל ההצהרות והפרשנויות של שרי ממשלת ישראל, שמדברים בו-זמנית על כל האופציות - כניסת כוחות צה"ל לרצועת עזה במטרה לחסל את משגרי הקאסם, החלטה על קבלה של הסכם רגיעה בין ישראל לחמאס או שלום עם הרשות הפלסטינית.
ואם לא די בכך, נאמר לנו שבעוד מספר שבועות ייחתם הסכם בין ישראל לבין הרשות על נושאי ליבה ובתוכם הגבולות וגורל ירושלים והפליטים. זאת ועוד, אנחנו הולכים
ומתקרבים, כך נאמר לנו, להסכם שלום עם הסורים.
שר שהסביר בבוקר שאין מנוס מבחירות בנובמבר, פועל נמרצות נגד חקיקת חוק להקדמת הבחירות. שר אחר שהצהיר שאנחנו קרובים יותר מתמיד לפעולה בעזה, יודע שבאותה שעה נוסעים הדרגים המקצועיים לקהיר כדי לקרב את ה"הודנה".
אנחנו, אזרחי ישראל, יושבים על הטריבונות או בסלון, רואים את הקולות ולא יודעים אם הטנקים נכנסים לעזה, או, לחלופין, אם החקלאים של הקיבוצים עין השלושה, ניר עוז ונירים, עולים על הטרקטורים וחורשים את שדותיהם בקרבת גדר המערכת. מדינת ישראל 2008 לא יודעת לאן פעמיה. אין לנו כל שליטה על מחירי הנפט או המזון, אין לנו חלק במשחקי יורו 2008, אך בכל הקשור לעתידנו כישראלים, מי יעשה עבורנו סדר בדברים?
יגאל צחור הוא מנהל המרכז הרעיוני-חינוכי בקרן ברל כצנלסון
נא להמתין לטעינת התגובות
