הכל דיבורים
יעל פז-מלמד תוהה מדוע למרות שהקבינט קיבל החלטה בנושא עזה, ממשיכים השרים להציע הצעות בנושא
מראיינים ברדיו ובטלוויזיה אוהבים את השר פואד בן-אליעזר. מעבר לחן האישי של האיש, יש משהו דווקא בשפתו ובאוצר המילים שלו כדי לתת תחושה שהוא אמיתי, כן, לא מורח את המראיינים. הנה לכם שר שאומר את מה שהוא חושב. אתמול בבוקר ריאיין אותו דני קושמרו בגלי צה"ל. על המצב, אלא על מה? על בעיות האנרגיה של ישראל?
וזה סיכום דעתו של פואד על המצב: חייבים לתת הזדמנות להסדר עם החמאס, בעיקר כדי לשכנע את מי שצריך לשכנע, שישראל עשתה הכל לפני שיצאה למבצע צבאי. ומבצע צבאי הוא רק עניין של זמן, כי לפני שמדברים עם החמאס צריך לתת להם מכה כזו שהם לא ישכחו.
אבל בכל זאת צריך לדבר לפני שיוצאים למבצע צבאי. קושמרו היקשה, שאל את השאלות הנכונות, אמר שהוא לא מבין, אבל פואד בשלו. גם וגם. שלא לדבר על כך שכאשר מאמינים שהמכה הצבאית בוא תבוא, הרי ברור שכל הדיבורים על רגיעה הם מס שפתיים בלבד.
בן-אליעזר הוא לא היחיד. במצב שבו אין בעל בית, כלומר ראש ממשלה, כל שר מרגיש שהוא חייב לשתף את האומה במחשבותיו. קודם מסכימים להתראיין, ותוך כדי זורקים עשרים קלישאות שלא מוסיפות מאומה על כך שחייבים שקט בדרום, וכשהמראיין לוחץ, מוסיפים גם איזו אמירה או שתיים יותר משמעותית, ומיד סותרים אותה באמירה אחרת, ויש לנו עשר דקות של ראיון.
למרות הטענות הנזרקות מכל עבר על כך שהממשלה, או הקבינט, החליטו שלא להחליט, זה אינו המצב. הקבינט החליט במפורש, בישיבתו האחרונה בשבוע שעבר, להמשיך במאמצים להשיג הסכם רגיעה בינינו לבין החמאס, ולא לצאת כרגע למלחמה בעזה.
זוהי החלטה. ברורה וחד משמעית. רק שאצלנו, אם אין החלטה על יציאה למלחמה, סימן שאין החלטה. ומאחר שכך, והכל פתוח (למרות שהוא לא) יכול כל פוליטיקאי,
אפשר גם כמובן לנהוג כמו השר מאיר שטרית, ולצאת בהכרזות על חיסול שכונות שלמות בעזה, ואחר כך להסביר למה הוא לא הרים את ידו בעד ההצעה הזו, בעת הדיון בקבינט. אפשר הכל. יש הרבה וריאציות למלל הבלתי נגמר של הפוליטיקאים, שממילא איש כבר לא לוקח ברצינות את הצהרותיהם.
הרי לא ייתכן שאדם כמו שאול מופז ניתח את המצב, בעזרת יועצים, והגיע למסקנה שישראל צריכה לתקוף את איראן? לא יכול להיות שמי שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון הגיע באמת ובתמים למסקנה הזו. כן, יכול להיות שהוא זרק את זה לחלל האוויר סתם ככה. מקסימום, לא נתקוף בסוף. אז מה? כולה דיבורים. ממתי לוקחים אצלנו דיבורים ברצינות?
נכון לעכשיו, המפלט היחיד שלנו מהפוליטיקאים חסרי האחריות הם אנשי הצבא, ובראשם הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק. אשכנזי אמר למעשה לשרים בישיבת הקבינט "הגורלית", שהגיעה השעה להפסיק לדבר בלי הכרה, ולהתחיל לעשות. הווה אומר, לקבוע במפורש מה רוצים להשיג בעזה, בצורה המפורטת ביותר, ואז הצבא יביא את ההצעות שלו.
לא להגיד שרוצים גם הסכם רגיעה וגם להחריב להם את עזה ובנותיה. אין גם וגם. ואם רוצים ללכת בדרך של כוח, מה בדיוק מבקשים להשיג. כי מדובר בעניינים של חיים ומוות. הרבה מוות. ואם הדברים הללו לא הספיקו לשרי הקבינט כדי להבין שהם לא יכולים לרוץ מתחנת רדיו וטלוויזיה אחת לשנייה ולהציע הצעות, ככל הנראה דבר כבר לא יעזור.
נא להמתין לטעינת התגובות
