חשיפה: אולמרט לא המציא את הקומבינה
אדלר וחומסקי רצו להסדיר מול אולמרט חוב של עשרה מיליון שקל מקדימה. אז איך ולמה הם מחליטים לבסוף לוותר על החוב בלי תמורה?
בפברואר 2008 התפרסמה בתקשורת ידיעה בולטת שלפיה חתמה תנועת קדימה הסכם ייעוץ עם משרד הפרסום המשגשג של ראובן אדלר ואיל חומסקי לקראת הבחירות המוניציפליות. סכום ההתקשרות: עשרה מיליון שקל. עברו עוד יומיים, וראש הממשלה ויושב ראש קדימה אהוד אולמרט הודיע על ביטול ההסכם. אנשי אדלר-חומסקי זעמו. הם איימו בפנייה לערכאות, ובמקביל הציעו להקים צוות משותף של המפלגה והמשרד כדי להגיע להבנה מחודשת. אולמרט סירב.
ואז, כשנדמה היה שתפרוץ מלחמת עולם בין הצדדים, כחודש בלבד לאחר ההתקשרות, ביום שלישי, 18 במרס השנה, התקבל בלשכת היועץ המשפטי של מפלגת קדימה, עורך הדין איתן הברמן, מכתב לקוני וזו לשונו: "בהמשך להודעתכם לעיל, שלפיה ההסכם שנחתם איתנו אינו תקף עקב העדר סמכות החותמים, ולאחר ששקלנו את העניין, אנו מודיעים לכם כי אנו מסכימים לביטול החוזה כאמור בהודעתכם בלא שנהיה זכאים לתמורה כלשהי ממפלגת קדימה. נשמח לשוב ולשתף פעולה בעתיד". על החתום: אדלר-חומסקי תקשורת שיווקית בע"מ.
ככה, בכמה מילים יבשות, ויתר ראובן אדלר, ויתר גם שותפו איל חומסקי, על סכום של עשרה מיליון שקל. מי שמכיר את התנהלותם של ראשי משרדי הפרסום הגדולים, והשניים האלו אינם יוצאים מן הכלל, יודע שגם על כסף קטן בהרבה הם יילחמו עד זוב דם, בעיקר כשיש להם חוזה חתום (ועל החוזה הזה היה חתום מנכ"ל קדימה עדי שטרנברג). אבל השניים ויתרו. ככה בשקט, כמעט בחשאי. הייתה להם כנראה סיבה מצוינת לכך. מה הסיבה? הסוגיה הזו מסעירה את המסדרונות הפנימיים של משרדי קדימה ואדלר-חומסקי, ויש לה פוטנציאל להמשיך להתגלגל ולהשליך על המערכת הפוליטית כולה. הנה הסיפור.
בסוף השנה שעברה ביקשו שני השותפים, אדלר וחומסקי, פגישה אישית עם ראש הממשלה אולמרט. פגישה בארבע עיניים, הדגישו. ראש ממשלה לא נוהג לקיים פגישות בארבע עיניים, אלא אם כן מדובר בפגישת עבודה עם ראש המוסד או ראש השב"כ, וגם אז נוכח בדרך כלל ראש הסגל, ואם לא, אז לפחות קצרנית.
במהלך הפגישה הציגו השניים לאולמרט מכתב התחייבות, חתום על ידי אביגדור יצחקי, שהיה ראש מטה הבחירות של קדימה בבחירות לכנסת ב-2006. על פי המכתב, חייבת קדימה לאדלר-חומסקי סכום נוסף של כעשרה מיליון שקל עבור השירותים שהעניקו למפלגה בקמפיין ההוא. זה בנוסף לסכומים שכבר שולמו להם על חשבון הקמפיין ההוא.
אולמרט נדהם. אף אחד לא דיבר איתו, אף פעם, על חוב לאדלר-חומסקי. לא היו מסמכים כאלה, לא היו דיווחים,
כעבור מספר ימים, ב-31 בדצמבר, זימן אולמרט פגישה עם מנכ"ל מפלגת קדימה ועם היועץ המשפטי שלה. הוא הציג להם את מצב העניינים והנחה אותם לא להכיר בשום אופן בחוב האמור. בחושיו החדים, וכנראה גם בייעוצו הצמוד של ראש הסגל עורך הדין יורם טורבוביץ', הבין אולמרט שלפתחו הונח מוקש. טלנסקי עוד לא היה, אבל לאולמרט היו כבר מספיק פרשות על הגב והוא לא רצה עוד אחת. הוא ביקש ממנכ"ל המפלגה לבדוק ברצינות את הטענות של אדלר-חומסקי ולדווח לו.
בפברואר 2008 נסע אולמרט לביקור רשמי בגרמניה. ביום שובו למד מפרסום בתקשורת שקדימה חתמה עם אדלר-חומסקי על הסכם ייעוץ לבחירות המוניציפליות. הסכום לתשלום: עשרה מיליון שקל. או, יותר נכון, 9.8 מיליון. למחרת כינס אולמרט בדחיפות פגישה עם הנהלת המפלגה. הוא הבהיר למשתתפים את מה שהבהיר עוד בדצמבר שעבר: אין מקום להתקשרות כזו בין הצדדים.
חוזה הייעוץ, אמר ראש הממשלה, גובש ללא ידיעתו ובניגוד מוחלט להנחיות שנתן למנכ"ל המפלגה וליועץ המשפטי שלה. הוא ביקש מהיועץ המשפטי להודיע לאדלר-חומסקי שהחוזה נעשה ללא סמכות והוא בטל מעיקרו. מכתב הביטול נשלח עוד באותו יום. אדלר-חומסקי הגיבו באיום בתביעה משפטית. אולמרט לא נבהל. הוא פנה למבקר של קדימה, רואה החשבון יהודה ברלב, וביקש ממנו לערוך "ביקורת מיוחדת", דחופה , בפרשה התמוהה הזו. ברלב החל לעבוד.
ואז, חודש ימים לאחר ביטול חוזה המיליונים בין קדימה לאדלר-חומסקי, הגיע מכתב הוויתור של אדלר. בלי דרישות, בלי טענות, ללא חובות עבר. כאילו כלום. עם השינוי במצב הדברים השתנה גם אופי הבדיקה של מבקר קדימה: מאותו רגע הוא התמקד רק בפרוצדורה הפנימית של המפלגה, שאפשרה למנכ"ל ולגזבר לחתום על חוזה כספי גבוה כל כך ללא אישור מלמעלה. אגב, פרוצדורה דומה קיימת ברוב המפלגות בישראל. רואה החשבון ברלב המליץ לשנות את הנהלים בקדימה, והם כבר שונו. שנית, זה לא יקרה שם.
אביגדור יצחקי מאשר שהיה לאדלר-חומסקי מכתב התחייבות מקדימה, בחתימתו, אבל מכחיש שמדובר בחוב שערכו הכספי נקוב, אלא בהתחייבות ש"אם קדימה תהיה מפלגת השלטון, יקבלו אדלר-חומסקי גם את קמפיין הבחירות המוניציפליות". הרמתי טלפון לאדלר. "דבר עם חומסקי", הציע, "הוא מתעסק בנושאים הכספיים של המשרד". הזכרתי לו שחומסקי לא הלך לבד לגבות את החוב מאולמרט, אלא הגיע יחד איתו. אדלר גמגם משהו.
התעקשתי על זה שהוא ואדלר ניסו לגבות חוב עבר מקדימה, באמצעות מסמך של יצחקי שהראו לאולמרט. חומסקי: "צריך להבין מה הקונסטלציה של תקופת אריק שרון, ומה קרה אחרי אריק שרון, הרי מיליון דברים השתנו שם, אחרי אריק".
הסכמתי איתו. בתקופת אריק, אמרתי לו, אפשר היה לקבל כסף מהליכוד באמצעות פתקים של יצחקי או של מישהו אחר. עכשיו כבר אי אפשר. חומסקי: "כל מה שאני אומר לך, זה שקרו כאן מיליון דברים בדרך, כל הסיטואציה שונה לחלוטין, סיטואציה אחרת, עולם חדש, סיפור אחר, מפלגה אחרת, הכל אחר".
לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. "במקרה הזה", המשיך חומסקי, "ברור לך שתוך כדי מערכת הבחירות הייתה ערבוביה שלמה שקרתה תוך כדי, זה בכלל משנה את כל הסיטואציה". יכול להיות שחומסקי התכוון לזה שבאמצע הקמפיין התמוטט שרון ואולמרט נכנס לנעליו. שאלתי למה לא דאגו לתחלופת חובות ומחויבויות בזמן אמיתי, כל עוד הדברים היו טריים, ולמה הגיעו רק אחרי שנה עם פתקים. "בסדר", אמר חומסקי, "אז זה חלק, אתה יודע, משיקול הדעת שאנחנו צריכים לקחת בחשבון, זה ערבוב של מחט לתחת, הדברים האלה, אבל אני אחזור אליך בשקט, רציתי לדעת בדיוק את הממצאים והאינפורמציה לפני שאני מגיב".
עד כאן העובדות היבשות. מכאן, הפרשנות. למה ויתרו החברים באדלר-חומסקי על החוב, ועל ההסכם החדש, בכזו קלות ובכזה שקט? בקדימה מעריכים שהייתה להם סיבה טובה. זמן קצר קודם לכן הונפק משרד הפרסום אדלר-חומסקי בבורסה והפך לחברה ציבורית. לצורך זה פרסמה החברה, כנדרש, תשקיף. על פי כללי המימון, אם יש לחברה חוב של עשרה מיליון שקל מקדימה, אם ישנה טענה לחוב כזה, הוא אמור להיות מצוין בתשקיף. שוויו של אדלר-חומסקי בהנפקה, כמה עשרות מיליוני שקלים, אמור להיות מושפע ישירות מהעובדה שיש לקוח מרכזי (קדימה) שחייב לו סכום כסף כזה. עיון בתשקיף מלמד שאין בו זכר לטענת חוב שכזה.
בקדימה מעריכים כי במצב הדברים החדש, מרגע שהפכו אדלר-חומסקי לחברה ציבורית, ידעו הבעלים כי חלפו ימי הזוהר, נגמרה התקופה שבה אפשר היה לסגור עניין בפתקאות של אביגדור יצחקי או צעטלך של אריאל שרון ולגרוף עוד כמה מיליונים. מרגע שהבינו ראובן אדלר ואיל חומסקי כי אי אפשר לסגור את החוב הזה בשקט, העדיפו לוותר עליו.
אם אדלר-חומסקי צודקים ואי אפשר יהיה להוכיח שאכן דרשו חוב כספי אלא רק מחויבות מעורפלת לחוזה בבחירות המוניציפליות, זה יכול להיגמר בלא כלום. אבל אם יוכח שאכן באו בדרישה לחוב כספי של עשרה מיליון שקל, כפי שמעיד ראש הממשלה בעצמו, כפי שמעידים אנשיו, וכפי שמעידים עוד כמה גורמים מעורבים, יכול להיות שהם בצרות. כי ישנו גם ההקשר בין החוזה שחתמו עם קדימה לקמפיין הבחירות המוניציפליות לבין "החוב". מדובר באותו סכום.
החוזה, אומרים בקדימה, היה כללי מאוד, כמעט בלי פירוט: בחירות מוניציפליות מצד אחד, עשרה מיליון שקל מצד שני. ויותר מזה: היה בו גם סעיף מפורש שמדבר על כך שההסכם "לא קשור לחובות עבר". בכיר בקדימה אומר שדווקא קיומו של סעיף חריג כזה מעורר תהייה. עורכי החוזה רצו להגן על עצמם. להכחיש בדיעבד, וגם מראש, את מה שהם מכחישים עכשיו. את החוב.
כמה מילים על ראובן אדלר. עד 4 בינואר 2006, מי שניהל את המדינה. ביד חזקה, בזרוע נטויה, בגרפיקה מבריקה. הוא המציא את שרון, ושרון הפך אותו למוציא, למביא, לפעמים גם למרוויח. ממעמד כזה, קשה מאוד להיגמל.
לא קל. בא אהוד אולמרט ובעט באדלר, כמו שעשה כמעט לכל פורום החווה של אריאל שרון. אלה שעבדו בתוך הלשכה לוטפו וטופלו. כך אסי שריב, שהפך לקונסול בניו-יורק; כך ישראל מימון, שנשאר בתפקידו כל עוד חפץ בכך. אלה שעבדו מבחוץ נזרקו החוצה. כולם, חוץ מאורי שני. אדלר, חומסקי, איל ארד, רבים אחרים מאלה שהיו יוצאים ובאים בחוות שקמים, מצאו עצמם לא רלוונטיים. הם לא אהבו את זה. אולמרט הקים פורום משלו, "פורום בלפור", עם טל זילברשטיין ועוד כמה חברים. נראה שהאדלרים נשבעו לנקום.
יש עוד פורום. הוא מתכנס אצל שמחה שטרן, אשת עסקים אמידה מקיסריה, מעריצה מושבעת, שרופה, של אריאל שרון, שנהג לפקוד את אחוזתה פעמים רבות והיטיב שם את לבו ביין ובמשקה יחד עם המקורבים. האדלרים. מאז ששרון איננו, התכנסו האדלרים פעמים לא מעטות אצל שמחה שטרן. שמו של אולמרט עלה שם, ולא לטובה.
שלוליות של דם רע ושטנה רובצות מאז בין האולמרטים לאדלרים. ידם של האדלרים, עד עכשיו, על העליונה. אולמרט מתבוסס בדמו הפוליטי, פגר שתקוע עדיין באמצע הסלון, מבאיש את האווירה וכולם מחכים שיבואו כבר לפנות אותו. אולמרט, צריך להדגיש, הרוויח ביושר את רוב צרותיו. אבל מתברר שזה לא כל כך פשוט. יש עוד צד למטבע, וגם הוא די אפל. היצרים שולטים במאבק הזה, וגם האינטרסים הכלכליים. המילה האחרונה עוד לא נאמרה. היא עוד תיאמר.
ממשרד אדלר-חומסקי נמסר בתגובה: "לא היה לנו הסכם מחייב או משפטי שיכולנו לבוא איתו לבית המשפט עם קדימה, אלא התחייבות מוסרית מהתקופה של שרון. לאור הקשר המיוחד שלנו, אדלר וקדימה, כל ההקמה וכו', ההבנה שלנו הייתה שיש התחייבות מוסרית שנמשיך לעבוד יחד. כך האמנו, שנמשיך לעבוד יחד, אבל פרקטית לדבר הזה לא ייחסנו אף פעם משמעות משפטית. על בסיס ההתחייבות המוסרית הזו, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ניסינו לחדש את הקשר עם קדימה, ובין השאר פגשנו את ראש הממשלה בעניין הזה. באמת, בתחילת 2008 חתמנו על הסכם עבודה עם קדימה לבחירות ברשויות המקומיות. אחר כך קדימה נסוגה ממנו, והבנו שזה סוף מערכת היחסים שלנו עם קדימה. חשבנו על זה, החלטנו שאין לנו טעם להתחיל בתהליך של לכפות את עצמנו על קדימה. אנחנו לא כופים עצמנו על אף לקוח, הגענו למסקנה עסקית שזה לא מהלך נכון לנו, לחברה. ולכן החלטנו שיורדים מהעניין".
נא להמתין לטעינת התגובות
