ריסוס והדברה בישראל
אביב לביא עושה סדר בסלט
כיאה לעובד אדמה אמיתי, האיש עשה במקום לדבר: הוא לקח שתי צלחות, והעמיס עליהן עגבניות ומלפפונים. אחר כך, לתדהמתי, נטל מיכל של תרסיס נגד מקקים והזליף בנדיבות על אחת הצלחות. את השנייה השאיר נקייה. אז הניח את שתיהן מולי, ובחיוך מנצח שאל: "מאיזו צלחת אתה מעדיף לאכול"?
סלט ירקות שרי אנסקי
התרגיל של החקלאי, כמובן, לא חף מהגזמה, אבל יש בו גרעין של אמת. רוב חומרי ההדברה החקלאיים הם רעלים מסוכנים.
תעשיית הכימיקלים בחקלאות קיבלה דחיפה משמעותית אחרי מלחמת העולם, כשבמחסני הצבא הגרמני נותרו כמויות אדירות של חומרי לוחמה כימיים שהיה צריך להיפטר מהם. תקישו בגוגל פרתיון, מלתיון או פשוט "זרחן אורגני" ותבינו במה מדובר. לרובם אין ריח, טעם או צבע, אבל זה לא אומר שהם לא שם.
סדר עדיפויות בסלט
מילת המפתח היא מינון. היתרי השימוש ברעלים שנותן משרד החקלאות מבוססים על ההנחה שבין מועד הריסוס לתאריך השיווק הרעל יתנדף, וכי גם אם נבלע אותו בשיעורים זעירים לא ייגרם נזק.
כל אחת מההנחות הללו מוטלת בספק: רמת הפיקוח הירודה בישראל לא מבטיחה שהחקלאי אכן מרסס על פי ההנחיות; שאריות חומרי ההדברה המותרות בתקן (בהנחה אופטימית שהתקן נשמר) אולי לא קטלניות בטווח המיידי, אבל יותר ויותר מחקרים מעידים על הנזקים שהרעלים גורמים לאורך זמן; וכמובן שכל זה הופך הרבה יותר משמעותי כשמדובר בילדים.
כשמעיינים בטבלה האמריקנית חשוב לזכור שייתכנו הבדלים משמעותיים בין
מדינה למדינה, בגלל פערי אקלים ושיטות עבודה של חקלאים.
יחד עם זה, יש הקבלה רבה בין התוצאות האמריקניות למה שידוע על החקלאות בישראל: גם כאן תותים ופירות נשירים מרוססים לתפארת, ואבוקדו כמעט ולא; גם אצלנו עלים ירוקים מועדים לחומרי הדברה, ומנגו הרבה פחות.
אפשר להתעודד מכך שבשנים האחרונות חקלאים רבים נעים לכיוון הדברה ביולוגית, שחלק מרשתות השיווק הגבירו את הפיקוח על התוצרת החקלאית ושהאופציה האורגנית נגישה יותר מבעבר.
בכל מקרה, ועד שלא ייערך מחקר דומה בישראל, הטבלה האמריקנית מספקת לנו כלי לא רע לקבוע סדר עדיפויות בדרך להכנת הסלט שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
