מתנחלים במרוקו
פעם הם גידלו ירקות בגוש קטיף. היום הם מחזיקים חוות משגשגות במרוקו ובאתיופיה • “אנחנו ממליצים לכל המגורשים לבוא”
יורם מוסווי עושה זאת באתיופיה; סילבן בזיז ויחיאל בשארי עושים זאת במרוקו. משפחותיהם גרות בקרב ווילות בניצן, והם חיים על הקו. "זה לא פשוט," אומר מוסווי, "אבל מבחינתי זה היה או זה או כלום."
ביישוב בדולח היתה לו חווה חקלאית בשטח 45 דונם, שבה גידל פלפלים וגמבות. כשקיבל את כספי הפיצויים לאחר פינוי הגוש, הבין כי יוכל להקים מחדש רק חצי מהחווה ולהרוויח רבע מכפי שהרוויח, בשל הגידול בהוצאות.
קוראים לכל המפונים לבוא לאתיופיה
"לא יכולתי בשום פנים להקים את אותו משק. ראיתי שאינני יכול להתמודד עם מחיר המים ועם כוח העבודה שלא נותנים לי," הוא אומר, "כמות ההתמודדויות פה היתה פשוט מטורפת. אמרתי לעצמי: אני לא רוצה את זה. חשבתי לקחת את הכסף ולעשות איתו משהו אחר."
באתיופיה, המשוועת לידע חקלאי וליזמים ומעמידה לרשותם קרקעות, מים זולים, כוח עבודה זמין והלוואות של הבנק העולמי, הוא קיבל 120 דונם. מוסווי הקים חווה ובה הוא מגדל פלפלבצ'ילי ותבלינים ומייצא אותם לאירופה.
"ברור שדרושים לכך אומץ לב והרבה תמיכה מהבית," הוא אומר, "אבל אני ממליץ לכל מגורשי גוש קטיף לבוא. יש מאות חקלאים שעד היום יושבים בבית וממשיכים לאכול את כספי הפיצויים. אתיופיה היא לא סוף העולם: יש שם קרקע, אתה קודח לעצמך באר ויש מים בשפע. הכל שקט. אין בעיות.
''נוסעים חופשי והולכים בלילה חופשי. יש לי שם חווה ענקית ויפה, וכשאני רואה אותה לבי מתמלא שמחה - אבל באותה מידה גם עצב, כי בסופו של דבר זו לא האדמה שלך. החווה הזו היתה צריכה להיות בארץ."
איפה שלא מבלבלים את המוח
סילבן בזיז גידל תבלינים ופלפלים במושב גדיד שבגוש קטיף. היום הוא עוסק בחקלאות במרוקו ומגדל עגבניות שרי, פלפלים ותפוחי אדמה - כולם אורגניים ומיועדים ליצוא לאירופה. "זה ממש לא היה בתוכנית," אומר בזיז, "אבל אחרי הפינוי אמרתי לעצמי שצריכים להתפרנס.
היום יש לי 300 - 400 דונם בשטח פתוח ועוד 70 דונם של חממות. יש מים ועובדים, וקיבלנו מענקים. כאן המדינה רק מבלבלת לך את המוח ומערימה קשיים." גם הוא מעיד שהצב עד לא היה פשוט, בעיקר בגלל הריחוק מהמשפחה - "אך כשאני רואה את החממות, אני שמח. חקלאי אוהב לראות דברים שגדלים."
מנכ"ל אגרקסקו, שלמה תירוש, אומר כי חקלאים ישראלים נוספים פועלים בחו"ל: במרוקו הם מגדלים עגבניות, ענבים ומלונים; בטורקיה הם מגדלים בטטות; ברפובליקה הדומיניקנית - מנגו; ובקובה - פירות הדר.
"העולם גדול, ובסופו של דבר
מה שקובע זה ההיצע והביקוש," הוא אומר, "מבחינה עסקית, אין עם זה בעיה. הבעיה היא שמגדלים שנולדו פה לוקחים את הרגליים ומסתלקים. ישראל מפסידה יזמים רציב ניים שהיו יכולים לפתח את החקלאות כאן."
אהרן חזות הוא יו"ר הפורום החקלאי של גוש קטיף. "בין 450 חקלאי הגוש, רק 49 חזרו לעבוד. 35 מהם מעבדים קרקעות שקיבלו מהמדינה, ו- 14 משפחות שכרו שטחים במושבים. הנתונים בגוש היו אחרים: עלות החממות, הפועלים, אפילו תנאי האקלים והמים - הכל השתנה מהקצה אל הקצה; הכל יקר יותר. כדי שהאנשים יגיעו להכנסה שהיתה להם בגוש, הם חייבים לגדול פי ,"1.5 הוא אומר.
בשבוע שעבר עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק שקוראת להגדב לת הפיצויים לחקלאי הגוש. "אנחנו מקווים שהחוק יאושר ויעשה צדק עם המפונים," אומר דורון בן־שלומי, יו"ר ועד יישובי גוש קטיף.
נא להמתין לטעינת התגובות
