קרח קפוא בין רגבי אדמה רחוקה
עזבו אתכם ממעטפות, מהלחוּת ומארקדי. בִמקום זה, קחו כמה דקות לחשוב על משהו אחר: מאדים. חגי אלעד על בדידות של רובוטים חלליים והיסטוריה שנכתבת לנגד עינינו
יותר מכל אלו, הם גם מבטאים קפיצת מדרגה רגשית, אינטימית בנוכחות האנושית, ממרחק, סביב מאדים, ביחסה של האנושות למעשי ידיה הרובוטיים, וביחסי הגומלין שבין המכונות המתוחכמות שאנו שולחים בשמנו לכוכבים רחוקים.
מה שמתחיל להירקם על פני כוכב הלכת האדום ובחלל מסביבו אינו סרט מדע בדיוני, אלא המרכיבים המפורטים, המתקדמים הראשונים של החזות העתידית של מחקר בין-פלאנטרי.
אנחנו, בני הדור הנוכחי של המין האנושי, ברי מזל לחוות את ההתנסויות הראשונות בתולדות האנושות של רגעים אלו, של תחילת הבשלתן האינטגרטיבית של יכולות טכנולוגיות רלבנטיות - הבשלה שסך מרכיביה גדול יותר מהדומם, חורג מהטכני, ומסעיר את הדמיון האנושי.
אני מתקשה לחשוב על משהו בודד יותר מאשר מסע בחלל.
רִיק, מרחקים עצומים ואפילה אינסופית מנוקדת בכוכבים קלושים שמנצנצים מרחוק. מאחור, נשאר כוכב הלכת ממנו יצאה חללית למסעה - כדור הארץ שהופך גם הוא בהדרגה ככל שחולפים החודשים מרגע השיגור לנקודה קטנה ומתרחקת, עד שגם היא נמוגה כמעט לחלוטין.
ואז, אחרי מסע של מאות מיליוני קילומטרים, לאחר שחלפו חודשים או שנים, ההתקרבות אל כוכב לכת לקראת נחיתה. מאדים מתקרב.
ההאצה ככל שכוח הכבידה מושך את החללית אל כוכב הלכת, הבלימה בחיכוך באטמוספרה - האם מגן החום יחזיק מעמד? האם המצנח יפתח ברגע הנכון? האם מחשבי הנחיתה ינתקו את המצנח ויפעילו את מנועי הבלימה כהלכה?
האם המסע הארוך יצליח, או שחלילה הכול יהיה לשווא ויסתיים בהתפוררות
ואחר כך - חודשים של חישובים ובדיקות: מה השתבש. מה לא עבד כשורה. איך לעזאזל יהיה אפשר לנתח את הטעות שגרמה להתרסקות שאיש לא היה עד לה ושהעדויות לה נשרפו, או התרסקו, או גם וגם.
כך שאכן יש, לדעתי, משהו מסוים אחד שהוא בודד עוד יותר מאשר מסע בחלל: סופו של המסע. רגע הנחיתה על כוכב לכת אחר לאחר מסע ארוך. נחיתה בודדה, מסוכנת, לא מנוטרת - שאיש אינו יכול לצפות בה ואינו יודע לאשורה עד לאחר סיומה מה ארע בה.
נחיתה שמתרחשת תמיד במחשכים, אפילו ללא קשר רדיו לאחור בשל ההפרעות החשמליות שנגרמות על-ידי הבלימה האטמוספרית. מסע ארוך שכל כולו מובנה לקראת רגע השיא של הנחיתה - ושדווקא ברגע הזה אין שום אפשרות לתקשורת.
לפחות עד השבוע כך היו פני הדברים, אבל לא עוד. לפני מספר ימים, עם נחיתת החללית Phoenix Mars Lander של NASA על מאדים, נותצה לבלי שוב מציאות זו.
משהו השתנה בתולדות האנושות: אנחנו מסוגלים לא רק לשלוח חלליות, רובוטים וגשושים לכוכבי לכת רחוקים - אנחנו יכולים גם ללוותם בשלבים המסוכנים ביותר של מסעם, לצפות בהם ואפילו לשמוע אותם. אנחנו איתם, לכל אורך הדרך.
שלושה לוויינים סובבים היום את מאדים – שניים אמריקאים ואחד אירופאי. כך שכאשר ה- Phoenix הגיעה למאדים לאחר מסע של כעשרה חודשים, היה מי שהמתין לה. זו הייתה הנחיתה הראשונה על כוכב לכת אחר שתועדה בעת התרחשותה.
הצילום של המצנח הפתוחמעל למאדים והקלטת קולות המעבר דרך האטמוספרההם ביטוי חסר תקדים לא רק של העניין המדעי הגובר במאדים ולא רק של הישג טכנולוגי-טכני אדיר.
יותר מכל אלו, הם גם מבטאים קפיצת מדרגה רגשית, אינטימית בנוכחות האנושית, ממרחק, סביב מאדים, ביחסה של האנושות למעשי ידיה הרובוטיים, וביחסי הגומלין שבין המכונות המתוחכמות שאנו שולחים בשמנו לכוכבים רחוקים.
אנחנו, בני הדור הנוכחי של המין האנושי, ברי מזל לחוות את ההתנסויות הראשונות בתולדות האנושות של רגעים אלו, של תחילת הבשלתן האינטגרטיבית של יכולות טכנולוגיות רלבנטיות - הבשלה שסך מרכיביה גדול יותר מהדומם, חורג מהטכני, ומסעיר את הדמיון האנושי.
אם הכל ימשיך לעבוד כשורה, ה- Phoenix עוד תשלח בימים הקרובים זרוע רובוטית שתחפור באדמה ותגיע לראשונה אל הקרח התת-קרקעי המצופה אשר אליו, בראש ובראשונה, כוונה משימתה.
זו תהיה הוכחה ישירה, דרמטית, לעברו המימי של מאדים ולמחשבות הנגזרות מכך, שכן באשר היו פעם מים נוזלים אולי היו גם חיים. ואם בקטבים של כדור הארץ יש חיים גם במדבריות הקרח, מי יודע מה עוד אולי יימצא, חוץ מקרח, כמה עשרות סנטימטרים מתחת לקרקע המאדים.
חלפו 44 שנים מאז שחללית ראשונה מכדור הארץ הגיעה למאדים ו-32 שנים מאז הנחיתה המוצלחת הראשונה.
התקדמות המחקר של מאדים נמשכת עשורים רבים, בדרך כלל באיטיות סבלנית, מלווה בכישלונות צורבים ומידי פעם בפריצות דרך מסעירות, כמו בשנים האחרונות עם נחיתתם המוצלחת של הסיירים הרובוטיים הממונעים Spirit ו-Opportunity, אשר ממשיכים לתפקד על מאדים גם כיום, למעלה מארבע שנים לאחר נחיתתם.
גם על פני כוכב הלכת המחקר מתקדם בקצב משלו: כך למשל ניתן לחשוב מה היה קורה אם NASA הייתה מחליטה לנסות ולשלוח את אחד הסיירים הרובוטיים למסע אל נקודת הנחיתה של Phoenix. ה-Phoenix אינו ממונע, והוא נשלח בכוונה תחילה לחוג הקוטב הצפוני של מאדים, בעוד צמד הסיירים הרובוטיים נחתו באזור קו המשווה.
בהתחשב בכך ששיא המרחק היומי לסייר רובוטי היה עד כה כ-140 מטרים, הרי שמדובר במאמץ אשר היה מתפרס על פני כשבעים שנה - וזאת בנסיבות אידיאליות. כך שלא רק הדרך למאדים ארוכה – גם הדרכים על מאדים עצמו.
מסע אֵפי שכזה כמובן אינו מעשי ואף אינו מתוכנן. אבל במסגרת המחשבה על בדידותן של החלליות שלנו למרחקים ארוכים, ועל בדידותם של הרובוטים שלנו על כוכבי לכת רחוקים, מעניין לחלום על היום שבו יהיה מי שיזכה לבקר באתר הנחיתה הראשון, מ-1976, של ה-Viking.
או על יום שבו Spirit ו-Opportunity היו זוכים להיפגש על פני מאדים, לצלם זה את זה ולשגר בחזרה לכדור הארץ, דרך מערך הלווינות שסביב מאדים, תמונות של עצמם: שני סיירים ותיקים הנפגשים לאחר שנות נדודים ארוכות.
או על יום שבו שליח מכדור הארץ היה יוצא למסע ארוך אל מאדים ומשם אל חוג הקוטב שלו, לפגוש חללית עתיקה, שהייתה הראשונה שחפרה אל הקרח התת-קרקעי של כוכב לכת אחר, שזכתה להיות הראשונה שתועדה במהלך נחיתה, ושסימלה בבדידותה שהופרה את התהוות עידן חדש בקשר הנרקם בין כדור הארץ לבין מאדים.
על ציר ההיסטוריה: משלחות למאדים לאורך השנים
חגי אלעד בן 37, יליד חיפה, בעברו הרחוק למד אסטרופיזיקה, בעברו הקרוב מנכ"ל הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות, בהווה גר בתל אביב-יפו
נא להמתין לטעינת התגובות
