טומי לפיד שהכרתי
טומי לפיד שנא את החרדיות אבל הוא לא שנא חרדים. הרקורד הפובליציסטי שלו וגם עשייתו הפוליטית מוכיחים זאת. הרב ישראל אייכלר, שותף טלוויזיוני ובר פלוגתא אידיאולוגי, יזכור את לפיד כאדם חם ומחבק וכבן שיח שנון וחריף
בעיניי הוא סימל את הטרגדיה היהודית של המאה האחרונה והיה בבחינת אב טיפוס של “תינוק שנשבה”. לפיד גדל בבית שהיה רחוק מהיהדות וכל הזיכרונות היהודיים שלו היו טראומתיים ומדממים, כשבמרכז עומדת טראומת השואה ומותו של אביו ורבים מבני משפחתו במחנות.
לפיד נפגש לראשונה פנים אל פנים עם יהודים חרדים בחתונה של בני. למחרת הוא פרסם מאמר שצריך למצוא גשר מחבר ליהדות החרדית. תפילין הוא ראה לראשונה בחייו בצבא, וחשב כי מדובר במכשיר קשר. גם על האיסור לאכול חזיר התוודע רק בגיל מאוחר יחסית, במדינת ישראל.
לפיד סיפר לי פעם כיצד הוא ואמו חגגו את הבר מצווה שלו במרתף שבו התחבאו מאימת הנאצים בבודפשט. אמו שברה בקבוק בושם על הרצפה כדי שלפחות את יום הבר מצווה יאפוף ניחוח נעים. “יש בר מצווה יותר יהודית מהבר מצווה שלי?”, הוא שאל אותי בכאב.
הוא היה איש דעתן, משכיל, רחב אופקים. אולם רק בדבר אחד היה לו חסך רציני, ביהדות. חוסר הידע הזה היה בשורשי הזרות שחש כלפי היהדות וגם לזרעי הטינה שחש כלפי החרדים. טומי היה יריב קשה ומר של היהדות החרדית. אבל בדקתי ומצאתי שבמשך עשרות השנים הראשונות שלו כעיתונאי וכפובליציסט, הוא לא כתב דבר וחצי דבר נגד החרדים. את דגל היריבות והאיבה לחרדים הניף רק מרגע שזיהה את ההון הפוליטי שברעיון הזה. הוא זיהה את האיבה לחרדים כפוטנציאל להצלחה אלקטורלית.
כשהצליח בהתמודדות הראשונה לכנסת לגרוף 6 מנדטים כעסתי עליו מאד על ליבוי האיבה לחרדים. לא רציתי כל שיח וסיג אתו.
לזכותו ייאמר שבקדנציה השנייה שלו בכנסת, דווקא לאחר ההצלחה לגרוף 15 מנדטים, כשהפך לשר משפטים, הוא מאד התרכך והתמתן כלפינו. הדבר המדהים ביותר הוא שלפיד מעולם לא חוקק חוק נגד הציבור החרדי.
במישור האישי לפיד ייזכר בעיני כאיש מאד חם ורגשי. משנות היכרותנו הרבות בתוכנית "פופוליטיקה" ואחר כך ב"הכל פוליטי" וב"מועצת החכמים" הוא ייזכר בעיניי כאדם חריף ושנון. הוא ידע להתנסח במשפטים קצרים וקולעים בצורה מעוררת השתאות. לפיד היה אמן הניסוח. אמן המילה המדוברת וניחן גם בחוש הומור בלתי רגיל. תמיד ידע לומר את המילה הכי קולעת. הוא עשה זאת בהמון כישרון, על אף שעברית לא הייתה שפת האם שלו. החום האנושי שלו לא עזב אותו גם ברגעים של ריתחה וזעם. גם כשהיה מתרגז היה חוזר בו מהר מאד להיות טומי החם והמחבק.
נא להמתין לטעינת התגובות
