האדמו"ר
רועי לחמנוביץ' זוכר לאדם ברוך בעיקר את גישתו כלפי הרב עובדיה יוסף: שניהם ידעו להקדים את נפש האדם לחוק היבש כשפסקו הלכה. כל אחד לציבור שלו
קטונתי מלומר ולכתוב אודותיו של מי שהיה מאבות המייסדים של העיתונות המודרנית במדינת ישראל, אך אומר כי לעניות דעתי פאר יצירתו הוא השו"ת המשולש היהודי-ישראלי היחידי שנכתב מאז ומעולם.
שלושת ספריו : "סדר יום " , "בתום לב" ו"חיינו" קרבו ישראלים רבים לארון הספרים שהיה זר להם , ובוודאי חששו להתקרב אליו .
אני סובר , כאמור, שהיה הוא מאוריינטציה ספרדית לאור השילוב המדהים של עיסוק בחומרים באופו המתאים ליחיד סגולה , אך בצד זאת הגיש חומרים רבים באופן עממי המתאים לבעלי בתים שחבשו כובע במקום כיפה מהודרת או מגבעת.
השילוב בין "קמרה אובסקורה " לבין מדורו הפופולארי במעריב "שישי " אומר את הכול: אין הוא זונח עיסוק רב שנים באמנות איכותית על כל גווניה, ומשלב פסיקה הלכתית, ביקורת טלוויזיה וקורט פוליטיקה.
לכל אחד היה את אדם הברוך שלו – אניני הטעם באומנות וה'עמך' בטורו הפופולארי.
הסיבה לכתיבתי טמונה בפרק אחד מתוך ספרו "סדר יום". בשער שנים עשר בספר מנסה אדם ברוך להבין את מרן הגר"ע יוסף שליט"א וזאת על פי פסיקותיו ההלכתיות .
בשישה עשר עמודים מנסה אדם ברוך לסכם את כל תפיסת עולמו של הרב עובדיה יוסף שליט"א:מדינת הלכה ,החזרת שטחים, עלייה מרוסיה,חב"ד, הר הבית, יהודי אתיופיה, טלוויזיה, פאה נוכרית, שירות צבאי, ניתוח פלסטי, הלל ביום העצמאות, נכים בחברה ועוד.
יהיו מי שירימו גבה בפליאה אודות הניסיון היומרני להבין את אחד מענקי ההלכה בט"ז עמודים. עבורי זהו סוד קסמו של אדם ברוך.
כאשר העיתונות המדווחת בוחרת שורות של רייטינג מתוך שיעוריו וכתביו של הרב עובדיה יוסף בא אדם מתוך העשייה העיתונאית השוטפת ומנסה במגבלות הז'אנר ( כתיבה קצרה ממוקדת וכו' ) להעביר עומק – ומצליח , מאד מצליח.
ברוך פותח את דיונו בעניין הרב עובדיה יוסף במסקנתו המאפיין את פסיקתו של הרב ורק לאחר מכן עובר לכל מהלך ניתוח הדברים.
כך אומר אדם ברוך בספרו "סדר יום" :"השאלה שהרב יוסף מציג לעצמו כדיין הינה לא רק איזו נורמה צריכה להתקיים בעולם היהודי-הלכתי, אלא כיצד יחיה בה האדם היהודי עכשיו.
"דהיינו לא רק "את מצוותי תשמרו " אלא גם "אם בחוקתי תלכו " – להיות מסוגל לקיים את ההלכה במשעה ולא רק באידיאל .
כדי לחבר את הקורא למסקנתו פותח ברוך בשני סיפורים שהוא עצמו נתקל בהם והרב עובדיה יוסף עסק בהם בפסיקתו.
הסיפור האחד הוא:אישה שחזרה בתשובה נישאה וילדה בן בכור לבעלה, אך הוא אינו פטר רחם עבורה (האישה
ברוך מביא את פיסקתו של הרב יוסף שליט"א האומרת כי מתוך שלום בית יש לערוך פדיון הבן: "כי התורה התירה למחוק שם שמים שנכתב בקדושה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו".
הסיפור השני הוא אודות כשרות הבשר ששוחט השוחט שאשתו הולכת ברחוב בגילוי ראש ובבגדים ממש מודרניים.
גם כאן מצטט אדם ברוך את הרב עובדיה יוסף שליט"א משו"ת " יביע אומר" האומר כי "אין כל הכרח ( להדיח את השוחט ) כל זמן שיש לנו אפשרות לדונו לכף זכות".
לאחר שתי הדגמות אלו בו מבהיר אדם ברוך את תפיסתו של הרב , לדידו, האומרת כי קל מאד לפסוק לומר לאו.
ראוי לו לפוסק לחפש משענת הלכתית כדי לומר הן. לאחר המתאבן ההלכתי-סיפורי מרגיש ברוך כי הקורא מוכן ללמוד באופן תמציתי אודות תפיסתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף שליט"א .
יקירי. ברוך של אדם היית. אתה כבר חסר לי.
רועי לחמנוביץ הוא יועץ התקשורת של השר אלי ישי
נא להמתין לטעינת התגובות
