מורה יקר,חבר אהוב
היית איש ועיתונאי וסופר דובר אמת. וכשלא היה רב, היית רב. אוהד ומסביר פנים ומפענח את הסתום. וכשנקרע כאן הקרע בין העולמות, ניסית לחבר ביניהם בכל כוחך, באורך רוח יחיד ומיוחד, במילה, בדיבור, בשיר או בסיפור מעשיה. רינו צרור נפרד מאדם ברוך
אדם ברוך עם הרב עובדיה צילום: פלאש 90
את ההספד האחרון שלך אמרת על אבו חסן ז"ל, איש יפו, לפני חודשים ספורים. גרת מולו שנים ארוכות. טילפנתי מוקדם בבוקר, לבקש שתאמר כמה דברים בגלי צה"ל. ידעתי שקשה לך. אמרת שאתה בדרך לבדיקה, שאין ממש זמן, אבל מצאתי סדק בקולך, וכשאמרתי ש"צריך" נעתרת. ידעת שאין אחר. חמש דקות, בדרך לבדיקות. דיברת כמו שאתה יודע, צלול וברור, מתווה קווים מרתקים לדמותו של מוכר החומוס מיפו. תיארת אותו כאשר אהבת, ערבי-ישראלי זקוף קומה, הולך קוממיות, ובעברית נפלאה, עד שהאוזן ביקשה עוד ועוד. חייכתי כשסיימת.
מה היית, אני שואל את עצמי בניסיון לסכם את דמותך לרגע, בשעה של בין ערביים, בין ההודעה האיומה לשעת הקבורה. היית עורך ועיתונאי ואוצר ורושם וסופר ומספר, כל הזמן יוצר, רואה ובוחן, מחולל אנרגיה ומקרין על סביבותיו.
בשעה הזו של בין ערביים, אני עד שידעת כל רגע מאין באת ולאן אתה הולך. ואם לרגע לא ידעת, מיד היכית על חזך, וגם התוודית פומבי, שמא תטעה פעם נוספת. ובשעה שלא היו אנשים סביב, היית איש. גם כאשר היה קשה עד בלתי אפשרי. היית איש ועיתונאי וסופר דובר אמת. וכשלא היה רב, היית רב. אוהד ומסביר פנים ומפענח את הסתום. וכשנקרע כאן הקרע בין העולמות, ניסית לחבר ביניהם בכל כוחך, באורך רוח יחיד ומיוחד, במילה, בדיבור, בשיר או בסיפור מעשיה.
גם כאשר היה נדמה לך שהציבור ממול הוא בעצם שדה תירס אחד גדול. "תירסים" קראת לנבערים, מזהיר אותנו מן הבערות כמפני מגיפה רעה.
לפני שנים, באחת ההלוויות שהשתתפת בהן, סירב האב לקרוא "קדיש" על בנו. הסברת לו ולמאות האנשים סביבו, שה"קדיש" נועד לנפטר. לזכותו של הנפטר. לא לדובר. ואחרי שביקשת את רשותו, אמרת אתה את ה"קדיש", שורה בארמית, שורה בחילונית, כדי שכל הקהל יבין. מנוחה נכונה, מורה יקר, נעמה ידידותך לי מאהבת נשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
