נור VS. אברי גלעד: בדרך לביהמ''ש
רעידת אדמה כמו זו שאירעה בסין עלולה לגרום לאסון אקולוגי חמור. במשרד להגנת הסביבה שאחראי להיערכות מבטיחים: יהיה בלגן. וגם: השופטים יידרשו לענות על שאלות עסיסיות במשפט התביעה של חברת השילוט נור נגד אברי גלעד
מאז שהאדמה בסין רעדה, מוטי סלע עוקב אחרי האותיות הקטנות של הדיווחים ומתפלל.
בראש מעייניו לא עומדים המספרים מסמרי השיער של הקורבנות, וגם לא סיפורי הזוועה של הניצולים. בתוקף תפקידו כראש אגף רישוי עסקים ותעשיות במשרד להגנת הסביבה, ד"ר סלע מתמקד בהיבט האקולוגי של האסון-דליפות מהכורים הגרעיניים שנפגעו, מפעלים שחרבו והחומרים המסוכנים שאוחסנו בהם ויצאו לטייל באוויר החופשי.
סלע הוא האיש שאמור להכין את מדינת ישראל לסכנות הסביבתיות המתלוות לרעידת אדמה, שעלולות להיות חמורות לא פחות מהנזקים הישירים של הרעש. ומכיוון שהוא יודע מה המצב, לא נותר לו אלא להחזיק אצבעות שהאדמה כאן תישאר שקטה לפחות עוד כמה שנים.
לפני שלוש שנים, באיחור קל של חצי מאה, מונתה ועדת ההיגוי הלאומית לרעידות אדמה. על המשרד להגנת הסביבה, ועל סלע כנציגו, הוטלה האחריות להכין את המפעלים המשתמשים בחומרים מסוכנים למקרה של רעש אדמה.
"זה נפל על המשרד ועליי באופן אישי בתוקף אני לא יודע מה", הוא אומר, "כמו שאתה מבין אנחנו לא משרד שמתמחה ברעידות אדמה. אין לנו ידע ססמולוגי או גיאולוגי, היינו צריכים לרוץ ממומחה למומחה, לעשות שיעורי בית ולהחליט החלטות. זה כמובן לא אומר שאנחנו עושים עבודה רעה".
לדברי סלע, הוא ואנשיו נאלצו להמציא את תורת העבודה מאפס. "לא היה לנו ממי להעתיק, כי באירופה ובעולם אין הנחיות לגבי מפעלים קיימים, אלא רק לגבי חדשים שמוקמים.
היינו צריכים להחליט לאיזו רמת מיגון אנחנו מחייבים כל מפעל להגיע, להגדיר היקפי השקעה כספית מול גודל הסיכון, מדובר פה בעניינים הרי גורל. אם אני דורש שמכל האמוניה בחיפה יהיה ממוגן לרעידת אדמה ברמה של 6 בסולם ריכטר או 7.5, יש לזה משמעות גדולה גם בהוצאה הכספית וגם בחיי אדם".
להספיק 30 שנה בשנתיים
בשלב ראשון איתרו סלע ואנשיו כ- 20 מפעלים בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר במשק, ביניהם המפעלים הגדולים במפרץ חיפה, בים המלח וברמת חובב, וכל מפעל שמחזיק כמויות גדולות של אמוניה.
בימים אלה סיימו סוף סוף לנסח את הדרישות לתוכנית מיגון מפורטת עבור המפעלים הללו. בשלב הבא יפנו לכמאה מפעלים נוספים בדרגת הסיכון השנייה. ובמילים אחרות: במקרה הטוב יחלפו חודשים ארוכים, אם לא שנים, עד שראשוני המפעלים יהיו מוכנים לרעש אדמה.
סלע: "לא עשינו כלום במשך 30 שנה, אז זה ייקח עוד שנתיים. בינתיים בוא נקווה שרעידת האדמה לא תקדים אותנו, כי סטטיסטית יש בארץ ישראל רעידה גדולה כל 80 שנה, והרעידה האחרונה, שפגעה קשה בירושלים, היתה ב- 1927, כך שאנחנו בדיוק בטווח".
אגב מכל האמוניה בחיפה, מאז מלחמת לבנון דובר על תרחיש שבו הוא נפגע על ידי טיל, וההערכות הגיעו לעשרות אלפי נפגעים. מותר לשער שבמקרה של רעידת אדמה האסון עלול להיות גדול בהרבה?
"יש הבדל גדול בין טיל אחד לרעידה שמזיזה את כל המכלים, המתקנים והמפעלים בסביבה. בקיצור, יהיה בלגן". בשורה התחתונה, אם תפקוד את ישראל רעידת אדמה בשנים הקרובות, מעבר לנזק הישיר אנחנו צפויים לאסון סביבתי בקנה מידה עצום. "אני מנוע מלענות על השאלה הזאת. בוא נגיד בעדינות שהמצב יהיה רע".
שפע חידושים לשוניים במלחמה בין "נור" לאברי גלעד
ההצגה הכי טובה בסביבה, תרתי משמע, תעלה בקרוב על במת בית המשפט המחוזי בתל אביב. לפני חודשיים הגישו חברת שלטי הפרסום נור, והבעלים משה נור, תביעת לשון הרע נגד אברי גלעדעל סכום של 2.8 מיליון שקל.
מעיון בכתב ההגנה שגלעד הגיש השבוע, עולה שבבית המשפט לא יהיה רגע דל. התביעה, כזכור, נסבה על המאבק התקשורתי הסוער שניהל גלעד נגד שלטי הפרסום הענקיים בנתיבי איילון, והצעת החוק של ח"כ יורם מרציאנו, שנועדה להכשיר את הצבת השלטים הללו.
מי כאן העבריין? התובעים טוענים שבהתבטאויותיו כלפיהם עבר גלעד על חוק לשון הרע; הוא, מצדו, טוען שמי שבמשך שנים הציב שלטים בניגוד לחוק, ושבחוות דעת שהוגשה לבית המשפט כונה על ידי המשרד להגנת הסביבה "קוזאק נגזל", הוא העבריין האמיתי.
מה המניע? בכתב התביעה מופיע הטיעון המוזר, כאילו אינטרסים כלכליים עמדו מאחורי המאבק התקשורתי של גלעד. לטענת נור ובעליה, גלעד שאף לכך שתקציבי פרסום יועברו משלטי הדרכים לזכייניות הטלוויזיה שמהן הוא מתפרנס.
התובעים יצטרכו להסביר, איך הטענה הזו מתיישבת עם העובדה שגלעד נאבק גם נגד כמה מהתאגידים המזהמים הגדולים במשק, שנמנים עם המפרסמים הבולטים בערוץ 2 שבו הוא עובד.
מה זה "לשמן"? לב התביעה נסב על דברים שאמר גלעד בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 2 ביחס למניעיהם של ח"כ יורם מרציאנו ומאיר דורון, סגן ראש עיריית רמת השרון:
"הטיעונים שלהם כה דחוקים, הם נשמעים כמו טיעונים שהומצאו במשרדו של ספינולוג מומחה, שלי אישית זה נשמע כמעט ברור לחלוטין, שיש איזה שמן שמטופטף על גלגליהם שאני רוצה לדעת מאיפה הוא מגיע בדיוק".
התובעים טוענים שמדובר בהאשמה ברורה שלפיה חברת נור והעומד בראשה שיחדו את שני הפוליטיקאים. גלעד טוען שהתובעים כלל לא הוזכרו בדבריו, ובעיקר ש"שימון", בהקשר הפוליטי, יכול להתבטא גם באינטרסים (למשל - חברות שלטי הפרסום משלמות לעיריית רמת השרון ארנונה גבוהה על השלטים) ולאו דווקא בשוחד במובנו הפלילי.
פיוטים נוסח גלעד
מיהי נרתיקנית? במהלך הקמפיין נגד השלטים הגה גלעד כמה חידושים לשוניים. בתוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, הסביר לעמיתו ג'קי לוי שלא מדובר בתמרורים או שלטי דרכים, אלא "במבנים בגודל רב קומות בינוני, שעליו בדרך כלל מרוחה איזו נרתיקנית בפוזה מגרנית וגורמת לנוסע להביט בה ובדדיה במקום בדרך ובצדדיה."
התובעים טוענים שבכך גלעד מאשים אותם בהפצת פורנוגרפיה. למרבה האבסורד, בנספח שמצורף לכתב התביעה מציגים התובעים כמה משלטי הפרסום שלהם.
באחד מהם, שהוצג בלא פחות מחמישה צמתים מרע כזיים בגוש דן, נראים דוגמן ודוגמנית (נרתיקנית?) טובי מראה רוכנים לנשיקה, בעוד ידה מונחת על אזור מבושיו ורוכסנו פתוח. גלעד יטען שהתמונה הזו, פרסומת לבושם, בהחלט עונה להגדרה "נרתיקנית מגרנית."
מי מעליב? התובעים טוענים שלשונו של גלעד פוגענית, ומביאים כדוגמה את ההזדמנות בה כינה את טיעוניהם "שטויות מהאחוריים."גלעדמ שוכנע שמדובר בביקורת מעודנת במיוחד, ומודיע שנעלב בעצמו מדברים המיוחסים לו בכתב התביעה.
הוא מוצג על ידי התובעים, למשל, כמי ש"נחזה לאיש רדיו וטלוויזיה." בסעיף אחר בתביעה מכנים אותו "ליצן חצר." בכתב ההגנה הוא מפציר בתובעים להסיר את החסינות המגנה על חומר המוגש בהליך המשפטי כדי שיוכל להגיש נגדם תביעה נגדית על הוצאת לשון הרע.
מי מאיים? באחד הסעיפים המעניינים בכתב ההגנה דורש גלעד מהשופט לפסול את התביעה על הסף, בטענה שכל מטרתה הרתעה והשתקה של ביקורת תקשורתית וציבורית.
מתברר שבקליפורניה כבר יש חוק כזה. תביעות הפחדה של תאגידים מכונות SLAPP (ראשי תיבות של "תביעה אסטרטגית נגד דיון ציבורי,(" והן אסורות על פי חוק, מתוך הבנה שדיון פתוח, ביקורתי ואף בוטה הוא אינטרס ציבורי מובהק. בישראל אין בינתיים חוק הרתעה-נגד-הרתעה.
למה יש שוק אורגני בתל אביב רק פעם בשנה
בערב חג השבועות, זו השנה השנייה, ייערך בתל אביב שוק איכרים אורגני. לכאורה סיבה למסיבה, אבל לאור החינניות של אירועים מהסוג הזה, והעלייה הגדולה בצריכה האורגנית בשנים האחרונות, עולה השאלה למה רק פעם בשנה.
אני עצמי מתבקש להשיב על השאלה הזו בערך פעם בשבוע, כשמתקשרים אליי מפיק או יזמית נמרצים ומבקשים עצה בדרך להגשמת תוכניתם - הקמת שוק אורגני שבועי בלב תל אביב.
בערי המערב הגדולות זה כבר מוסד מבוסס: במנהטן יש ארבעה שווקים כאלה, בברלין, בלונדון ובפריז-כמעט בכל רובע. חקלאי האזור מגיעים, פותחים דוכן ממיטב גידולי השדה, ותושבי העיר נהנים לעקוף את רשתות השיווק ולרכוש תוצרת אורגנית טרייה במחירים שפויים.
אז למה לא אצלנו?
ד"ר אורנית רז, מנכ"לית ארגון החקלאים האורגניים, אומרת שלצערה הזמן עוד לא בשל. למרבה האבסורד, בשוק האורגני יש עכשיו יותר ביקוש מהיצע. לחקלאים אין סיבה להגיע עד מרכזי הערים, כשהם מוכרים את כל התוצרת גם בלי הטרחה וההוצאה הכרוכות בכך.
90 אחוז מהגידולים האורגניים בישראל מיועדים ליצוא - האירופים משלמים ביורו, והרבה, וישראל נחשבת ביבשת למעצמה אורגנית.
עבור המגדלים הגדולים, שעובדים עם הפנים לזירה הבינלאומית, שוק עירוני הוא כסף קטן. עבור החקלאים הקטנים, אלה שמטפחים גן ירק ומשווקים ישירות לתושבי האזור, הגעה ללב העיר היא מעמסה לא סבירה בהתחשב בכוח האדם ושולי הרווח המצומצמים שבהם הם פועלים, מה עוד שרוב התוצרת נחטפת על ידי הלקוחות הקבועים.
בישראל יש היום 450 - 500 חקלאים אורגנים פעילים. כדי שיהיו יותר, וכדי שיהיה להם כדאי לגדל עגבניות ומלפפונים עבור אזרחי ישראל ולא עבור אלה של גרמניה ובלגיה, הממשלה צריכה לעשות מעשה.
במדינות האיחוד האירופי חקלאים המבקשים לעבור הסבה לגידול אורגני מקבלים רוח גבית בדמות סובסידיות נדיבות, ומי שמגדל לתצרוכת פנימית מקבל תמיכה נוספת.
בישראל הממשלה מעדיפה לעודד יצוא, וחקלאי שמעוניין לעבור הסבה לגידול אורגני - ויש רבים כאלה - נאלץ לשרוד בכוחות עצמו את תקופת המעבר התובענית, שבמהלכה מגדלים לפי הכללים האורגניים המחמירים, אבל מוכרים בשוק הקונבנציונלי. כל עוד זה לא ישתנה, שוקי איכרים יישארו תענוג השמור לימי חג ומועד.
למרות מה שחשבתם, ירוק זה זול
לא כל מי שרוצה יכול להתקין על גג ביתו פאנל סולארי, או לרכוש מכונית היברידית. עדיין צריך לשלם הרבה יותר, אם כי יש מקום להאמין שבשנים הקרובות גם זה ישתנה.
אבל ברוב התחומים המציאות הפוכה לחלוטין. להיות ירוק זה הרבה יותר זול, ולראיה - רבים מהפעילים בארגוני הסביבה הם אנשים, חלקם צעירים, שרחוקים מאוד מחיי מותרות.
הנה כמה דוגמאות: 1. לנסוע באופניים או ללכת ברגל זה הרבה יותר זול מלנסוע במכונית. 2. גם נסיעה בתחבורה ציבורית יותר זולה מהחזקת רכב.
3. מי שמבזבז פחות מים יקבל חשבון מכווץ בסוף החודש. 4. מי שמשתמש בפחות חשמל יכול לחסוך מאות שקלים בחודש. 5. לשלוח אי-מייל יותר זול מלשלוח מכתב עם בול.
6. כדי לגדל בגינה צמחים שמתאימים לאקלים הישראלי ולעונה, יש צורך בפחות מים, דשנים וחומרי הדברה מאשר לגדל דוגמנים בוטאניים מתוצרת חוץ. 7.
לקרוא חדשות באינטרנט יותר זול מלקנות עיתון. 8. לדבר בטלפון קווי יותר זול מלדבר בסלולרי. 9. לשטוף כלים אחרי שהאורחים הולכים יותר זול מאשר לקנות חבילה של כלים חד פעמיים. 10. הדפסה על שני צדי הנייר חוסכת מחצית מעלותו.
11. לגור בבית דירות זה לרוב יותר זול מלגור בצמוד קרקע פרברי, והרבה פחות תובעני מבחינת משאבי הטבע. 12. ובאופן כללי: לצרוך פחות - והלוא זהו הציווי הסביבתי הראשון במעלה - משמעו לגהץ הרבה פחות את כרטיס האשראי.
נא להמתין לטעינת התגובות
