דוח המבקר: כשל חמור בטיפול בפסולת הבניין
דוח מבקר המדינה, המודפס על פני כ- 1800 דפים מנייר שאינו ממוחזר, מציג מציאות עגומה בכל הקשור להגנה על הסביבה. הנחות לתאגיד המחזור, פסולת בניין שנערמת בכל מקום וללא פיקוח ופעילות אכיפת החוק זקוקה לשיפור בדחיפות
ואלה עיקרי הדוח בהתייחס לפעילות הממשלית בהגנה על הסביבה:
פסולת בניין
תחום זה אינו מטופל כראוי ובמקרים רבים אינו מטופל כלל. המבקר: ''הנזקים לסביבה הולכים ומחריפים''
''המשרד להגנת הסביבה אחראי ... להסדרת הטיפול בבעיית פסולת הבניין, לרבות קידום תכנון ופיתוח אתרים להטמנה ומיחזור פסולת בניין, פיתוח שימושים לפסולת בניין, פעולות אכיפה לניקוי שטחים מפסולת בניין ואכיפה נגד משליכיה''.
כמות פסולת הבנין ועודפי העצר הנוצרת בישראל בשנה נאמדת בכ- 7.5 מיליון טון. רוב הפסולת מושלכת באתרים שאינם מוסדרים או בצידי הדרכים ובשטחים פתוחים. ''רק מיעוטה של פסולת הבנין מגיע לאתרי הפסולת המוסדרים'', קובע המבקר.
מיחזור פסולת הבניין בישראל עומד על 14% בלבד מהכמות השנתית של הפסולת. זאת לעומת בין 35% - 90% במדינות מערב אירופה.
אחת הבעיות הנוגעות בטיפול בפסולת בניין היא העדר היצע מספיק של אתרים לפינוי פסולת ולטיפול
בה, בעיקר במרכז הארץ, בו נעשות רוב עבודות הפיתוח והבינוי.
מתברר, שכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ובראשם המשרד להגנת הסביבה, כמו גם מנהל מקרקעי ישראל, לא פעלו בצורה מספקת כדי להביא לאישור ולהקצאת אתרים נוספים להטמנה ומיחזור של פסולת בניין.
מעבר לכך, המשרד להגנת הסביבה לא פעל באופן מספק בכדי להגביר את אכיפת החוק נגד משליכי הפסולת.
בשנת 2003 קיבלה הממשלה את ההחלטה החלטה לטפל בפסולת זאת, אך ארבע שנים תמימות עברו ועד לחודש אוקטובר 2007, מועד סיום הביקורת, טרם הוסדר הטיפול התחום. פעילות מנהל מקרקעי ישראל, שאחראי למתן הרשאות ולהקצאת קרקעות, הביא לפתיחתו של אתר נוסף אחד בלבד (בצפון הארץ) במהלך ארבע השנים האלה.
משרד הפנים, שאמור מצידו להנחות את הרשויות המקומיות לטפל בנושא טרם (או לפחות עד סוף שנת 2007) הנחה את הרשויות בעניין הכנת תכניות לטיפול בפסולת ולא הפיץ לרשויות חוק עזר לדוגמא. המשרד להגנת הסביבה דווקא פעל כמתחייב ובחודש בחודש פברואר 2005 העביר אל אנשי משרד הפנים טיוטת חוק כזאת.
המבקר בדק ומצא שהמשרדים המממנים פרוייקטים של בינוי וסלילה - משרד הביטחון ומשרד השיכון - לא פועלים למען שימוש בחומרי בניה ממוחזרים בעבודות אלה ועד סיום הביקורת טרם הוסדר הטיפול בנושא.
לסיכום כותב המבקר: ''במועד סיום הביקורת, אוקטובר 2007, טרם הוסדר הטיפול בפסולת בניין בהתאם להחלטת הממשלה''.
ברוב התחומים הקשורים בטיפול בפסולת בניין (מיחזור, הסדרת אתרי הטמנה, אכיפה ועוד) ''נעשו רק הצעדים הראשונים, ובתחומים רבים אף טרם הוחל בטיפול. בשל כך הנזקים לסביבה הולכים ומחריפים''.
המבקר מבין את התועלת הרבה שבמחזור פסולת בניין, או לפחות מהטמנתה, ולכן כותב שמן הראוי ''שמשרד האוצר, הפנים וכל המשרדים העוסקים בתשתיות פיזיות יקבעו מדיניות כוללת בנושא ויעודדו באופן מוסדר ומחייב את הרשויות המקומיות, הקבלנים ויזמים אחרים להשקיע במיזמים שיביאו להגדלת שיעורי מחזור פסולת בניין ושימוש בחומרים ממוחזרים או להטמנת הפסולת באתרים''.
הפחתת יעדי המחזור, פיחות קנסות תאגיד המיחזור פוגעים בעקרון החשוב: "המזהם משלם''.
מדי שנה נמכרים בישראל יותר מ- 550 מיליון מכלי משקה. משקלים הוא כ- 5% ממשקל הפסולת העירונית ונפחם כ- 8% מנפחה.
בשנת 2001 הקימו יצרנים ורשתות שיווק תאגיד מיחזור (אל''ה); מקבלי השירות מהתאגיד מעבירים לו את דמי הפיקדון שגבו, והוא אוסף מכלים משומשים ומשיב את דמי הפיקדון לציבור.
תאגיד המיחזור לא עמד ביעדים הכמותיים לאיסוף מכלים, כפי שנקבעו בחוק ובכל שנה מחדש קיבל את אישור המשרד להגנת הסביבה להפחית את שיעור האיסוף שנקבע כיעד לאותה שנה.
המשרד אמנם קיבל את אישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת לעשות כן, אך ''לא בחן קודם לאישורו אם היו גורמים אובייקטיביים שמנעו מהתאגיד לעמוד ביעדי האיסוף'', כך על פי המבקר.
הפחתת שיעור האיסוף פוגעת בהשגת מטרות החוק עצמו. שהרי, שיעור מכלי המשקה הנאספים קטן מן הנדרש ויותר מזה - סכום הקנס שעל התאגיד לשלם
מאחר ואישר המשרד את הפחתת היעדים, בשנים 2002, 2004 ו- 2005 פחת הקנס שהיה על התאגיד לשלם. בשנים 2003 ו- 2006 לא הוטל עליו קנס כלל.
על פי חישוב משרד המבקר: ''אילו הקפיד המשרד להגנת הסביבה שהתאגיד יעמוד ביעד האיסוף שנקבע בכל שנה, היה עליו להשית על התאגיד בשנים 2002 - 2006 קנס בסכום כולל של כ-275 מיליון שקלים.
''ההפחתות של שיעורי האיסוף הקטינו את הקנס בכ- 216.5 מיליון שקל, והקטנה כזאת של הקנס יש בה משום הטבה ניכרת לתאגיד''.
בסופו של דבר כל עוד ימשיך תאגיד המיחזור לקבל הנחות בעניין, ימשיך להיפגע העקרון החשוב: "המזהם משלם''.
בסופו של דבר כספי ציבור שנועדו להגברת פעולות הקשורות להגנת הסביבה לא שימשו למטרה זו, והמשרד לא פעל כדרוש ליישום החוק.
מעורבות הציבור במיחזור בקבוקי משקה:
הציבור הרחב אינו משתתף באיסוף מכלי משקה משום שהחזרת המכלים כרוכה בחוסר נוחות ובקשיים. כך מאשים מבקר המדינה את המשרד להגנת הסביבה, בנוגע לטיפול במיחזור בקבוקים.
בסניפים רבים של רשתות השיווק ובחנויות רבות אין מכונות להחזרת מכלי משקה. במקומות אחרים תהליך החזרת והזיכוי מסורבל. מכאן שהשתתפות הציבור הרחב בהחזרת המכלים הריקים מועטה.
לסיכום: ''על המשרד להגנת הסביבה לפעול לשיפור התנאים להשבת מכלי משקה ריקים כדי להקל על הציבור את השבת המכלים.
''כמו כן עליו לפעול על פי עקרון "המזהם משלם", המקובל עליו, ולהטיל גם על היבואנים והיצרנים של מכלי משקה לשאת בעלויות הכרוכות בטיפול בנזק שהם גורמים לסביבה.
''הואיל והמשרד הגיע לידי מסקנה שיש צורך לתקן את חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999, בנוגע לכמה סוגיות חשובות ואף החל בהליך לתיקון החוק, ראוי שהוא יפעל במלוא המרץ להשלמת ההליך''.
''הישגי המשרד בכל הקשור לניהול תיקי חקירה בזמן סביר לגביית קנסות ירודים מאוד כבר שנים אחדות''
אי גביית קנסות הופכת את שרשרת הפעולות הנעשות במשטרה הירוקה, באגפים ובמחוזות של המשרד, ובלשכה המשפטית - לפעולות סרק.
המשרד אחראי לאכיפה של חוקים להגנת הסביבה. פעולות האכיפה נועדו להבטיח את הציות להם, להעניש את המפרים ולהרתיע עבריינים.
הליך האכיפה במישור הפלילי כולל הגשת כתבי אישום לבית המשפט או מתן הודעת תשלום קנס. במישור המינהלי הוא כולל מתן התראות לבעלי עסקים, מפעלים ורשויות לפני נקיטת צעדים.
אלא שהמבקר מציין, כי הישגיו בתחומים אלה - ירודים מאוד ועל המשרד לפעול להעלאת
שיעורי הגביה של קנסות, לבחון את המבנה הארגוני של אגף תיאום אכיפה, את חלוקת העבודה בו את תפוקות עובדיו ואת יכולתו להלשים את פיעלות השטח של המשרד ושל נאמני הניקיון, על מנת שפעולותיהם לא יהיו פעולות סרק.
מראשית שנות האלפיים חלה ירידה ניכרת במספר תיקי החקירה שנפתחו, דוחות העברה שניתנו ובמספר הודעות תשלום הקנס שהופקו.
''בשנים 2002-2006 התקבלו במשרד ממי שהוסמכו לכך כ-145,000 דוחות עברה. דוחות רבים התאפיינו ברמה נמוכה ובאי טיפול בהם, והאגף הפיק לפיהם כ-74,000 הודעות תשלום קנס בלבד - דהיינו נוצר פחת של כ-50%''.
אם משווים את סכום הקנסות ששולמו לסכום דוחות העברה שניתנו עולה שקיים פער גדול מאוד ביניהם: בכל אחת מהשנים 2002-2006 נגבו קנסות בשיעור של כ- 20 אחוזים ממספר דוחות העברה שניתנו.
עקב התנהלות כושלת במציאת גובה חיצוני לגביית קנסות לא העביר המשרד בשנים 2003- 2007 לגבייה כ- 42,500 הודעות תשלום קנס בסכום כולל של כ-26.3 מיליון שקלים.
''האגף גם לא עשה פעולות למניעת התיישנותם של הקנסות כגון שיגור תזכורות לחייבים, ועקב כך חלק מהקנסות הללו התיישנו ולא ניתן לגבותם.
מהאמור לעיל עולה שלא מוצו הליכי גבייה, נפגעו האכיפה וההרתעה והתועלת של כל ההליך''.
משך הטיפול הכולל ממועד ביצוע העברה ועד הגשת כתב האישום על ידי תובע חיצוני היה 776 יום בממוצע, יותר משנתיים. פעמים רבות התמשכות ההליכים גרמה לכך שבחלק מן המקרים לא הוגשו כתבי אישום כלל.
כאן תוכלו לקרוא את דוח המבקר בענין המשרד להגנת הסביבה במלואו
המשרד להגנת הסביבה לומד את הדו"ח ויפעל ליישום מסקנותיו.
תחום האכיפה:
''כיום מתקיימת התקשרות עם חברות גביה ובמסגרת זו הועברו למעלה מ- 10,000 תיקי חוב (ברירות משפט) לטיפול החברות. כיום, עורך המשרד להגנת הסביבה מיפוי מקיף של חובות העבר. עם סיום מלאכת המיפוי ובירור מעמד החובות, יועברו אלו לטיפול חברות הגביה''.
בנושא פסולת מוצקה:
''המשרד להגנת הסביבה שוקד בימים אלה על הכנת הצעת מחליטים במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2009, אשר תיצור בסיס לשיתוף פעולה בין משרדי ואיגום משאבים. בנוסף, המשרד להגנת הסביבה קידם ואישר בין השנים 2001 - 2006 שש תוכניות אב מחוזיות להסדרת הטיפול בפסולת בניין בשיתוף משרד הפנים וגופים נוספים כגון מינהל מקרקעי ישראל.
''תוכנית זו מסדירה את כלל הנהלים להסדרה ומצביעה על מקומות אפשריים להקמת פתרונות קצה (סילוק וטיפול). המשרד תומך כספית בהקמת פתרונות קצה, בשנת 2006 המשרד תמך בעלות כוללת של 11 מלש"ח.
''למרות תוכניות אלו ותמיכת המשרד, קצב הקמת הפתרונות איטי ונתקל בקשיים רבים בעיקר קשיי שיווק ועלויות גבוהות (דמי חכירה).
''כמו-כן, המשרד להגנת הסביבה מקיים מגעים שוטפים עם משרד האוצר, להכללת השימוש בחומרים ממוחזרים במכרזי הממשלה לביצוע תשתיות כחלק בלתי נפרד מהמכרזים ותומך בנושא באמצעות קולות קוראים.
''בין השנים 2005-2007 תמך המשרד להגנת הסביבה בעלות של כ- 30 מלש"ח בטיפול בפסולת בניין ומתכנן, לקראת סוף שנת 2008, להפיץ קול קורא נוסף בעניין''.
''לטענה כי המשרד "סבל" מאובדן ההכנסה של 216.5 מליון שקל בין 2002- 2006 עקב הוויתור לתאגיד המחזור על יעדי האיסוף:
''קנסות אינם הכנסות, ואנו בטוחים שהמבקר לא ממליץ לכנסת לחוקק חוקים לא מציאותיים רק כדי לקנוס במטרה להגדיל את הכנסות המדינה.
''השאלה היא האם היעדים שנקבעו בחוק היו ריאליים מלכתחילה מבחינת לוח הזמנים ושיעור גובה הפיקדון. למעשה, העתיקו בארץ חוק סקנדינבי מלפני 18 שנה, מבלי להתאים אותו לארץ מבחינת גובה הפיקדון, עלויות, יעדים ולוחות זמנים''.
לעניין השיקולים העסקיים של התאגיד, הנלקחים בחשבון במשרד להגנת הסביבה:
''המשרד להגנת הסביבה ביצע את החלטותיו על סמך חוות דעת עצמאית של מומחים ורואי חשבון אשר אשרו כי היעדים שבהם עמד התאגיד היו בלתי כלכליים, והיו מביאים בסופו של דבר להפסקת פעילותו, ובכך- גם להפסקת המחזור בישראל.
''הפחתת היעדים נידונה גם בועדת הכלכלה ואף קבלה אשרור בבית הדין להגבלים עסקיים בדיון על התכנות המשך פעילותו של התאגיד''.
על הקשיים ביישום החוק עקב חוסר שיתוף פעולה של רשתות השיווק.
''שיעורי האיסוף ברשתות השיווק נמוכים בעיקר משום שצריכת המשקאות עליהם יש פיקדון, לא מתרחשת בכלל בשוק הביתי אלא במסעדות, ברים, בתי קפה וקיוסקים. הרכישה בסופרים מהווה פחות מ- 10% מהמיכלים.
''אם היו עושים מבעוד מועד בדיקה כלכלית יסודית היו מגלים כי רישות נאות של רשתות השיווק במכונות יעלה סכום אסטרונומי של כ 250 מיליון ש"ח (כ 30 אלף שח למכונה) , שהם יותר ממה שמרוויחה כל תעשיית המשקאות והיבואנים יחדיו במשך מספר שנים. נובע מכך – שאין הגיון כלכלי בהשקעה כה גבוהה, שמביאה בסופו של דבר לאחוזי מחזור כה נמוכים''.
על הטענה כי לתאגיד המחזור אין אינטרס להגדיל את שיעור האיסוף מעל לנקודת האיזון של 65%:
האינטרס היחיד העומד מול עיני תאגיד המחזור הינו הגדלת היקף המחזור בישראל- ולראיה, התאגיד הגיע תוך פרק זמן של 3 שנים בלבד לאחוזי מחזור של מעל 60%! דבר חסר תקדים גם במדינות אירופה.
מאז כניסת החוק הצליח התאגיד להגדיל בכל שנה את היקף איסוף ומיחזור מיכלי המשקה ומנע הטמנה של קרוב ל 250 אלף טון אשפת מיכלים שמוחזרו ושימשו כחומרי גלם למפעלים.
לאחרונה, הודיעו היצרנים למשרד איכות הסביבה על נכונותם להזרים סכומים משמעותיים לקופת התאגיד, מעבר לדמי הפיקדון, כדי שהתאגיד יוכל להגדיל את שיעור האיסוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
