סיפור מההפטרה - "בהר"
ערב החורבן הנביא ירמיהו מקבל הוראה שמיימית לקנות נדל"ן. וגם: מה פירוש הביטוי מעלה חרס. דוד נתיב ממכללת הרצוג בגוש עציון מבאר
נ. צ. תנ"כי
האירוע המתואר בהפטרה מתרחש במציאות הזויה. מספר חודשים לפני חורבן ירושלים, בעיצומו של המצור הבבלי על ירושלים, ירמיהו היה כלוא.
נבואותיו, שהזהירו במשך עשרות שנים שזו תהיה התוצאה של ההתנהלות המעוותת של השלטון והעם, לא נשאו חן בעיני המלך, והוא האשים את הנביא בהחלשת כח עמידתו של העם במצור.
משל לרופא המזהיר במשך שנים את מטופלו שהתנהלותו המעוותת תביא עליו אסון. המטופל, החולה אנושות, יוצא בתביעה משפטית נגד רופאו על התנהלות שגורמת להחלשתו בהתמודדות עם מצבו האנוש.
במהלך שהייתו בכלא, מקבל ירמיהו צו נבואי: לערוך טכס של רכישת נדל"ן מבן דודו, שיבוא אליו לכלא. טכס הרכישה מתנהל כדת וכדין, על פי כל כללי הרכישה המשפטית, ומתועד בשטר מכר.
בתום הטכס משמיע ירמיהו נבואת נחמה המבטיחה, שלאחר החורבן ישוב העם לארצו ועסקי נדל"ן ישובו להתנהל בארץ.
ירמיהו, שהיה המום מן העשייה ההזויה, שהרי ערב חורבן אין כל ערך לרכישת נדל"ן, פנה אל ה' בתפילה, ובקש הסבר על מעשה תמוה זה.
תשובת ה' הבהירה שהחורבן הוא ענישה הפיכה, והמגמה היא של "סותר על מנת לבנות" – בנייה מחודשת ומתוקנת. מעשה זה, של קניית נדל"ן ערב חורבן, אמורה להמחיש כוונה זו.
על פי צו ה', שטר המכר הושם בתוך כלי חרס, כדי שישמר לאורך שנים, עד בא עת מימוש הנבואה.
כלי החרס אטומים למים ולכן הם שמשו גם להכיל נוזלים בתוכם וגם ככלי משמורת המבודד מפני לחות. בהפטרה שלנו, השטר הושם בכלי חרס כדי שיבודד את הכתוב ממגע עם נוזלים, שעלולים למחוק את הכתוב.
חרס – הוא החומר ממנו מכינים כלי חרס. תהליך הכנת כלי החרס הוא על ידי הכנת עיסה של אדמה מיוחדת [חרס] המעורבת במים. עיסה זו עוברת תהליך
חרס במקרא הוא גם שם מליצי לשמש. כנראה שכלי חרס משמעו גם: כלים שעוצבו בייבוש בשמש.
עם התקדמות הטכנולוגיה בנו כבשנים מיוחדים שבהם היו מבצעים את תהליך הייבוש [בדרך מהירה יותר ובהשגת חוסן גדול יותר של הכלים]. ולכן: כלי חרס – הם כלים שמקורם בחומר החרס [חרסית] והם יובשו [בעבר הרחוק] בחרס [בשמש].
כלי חרס הם שבירים מאד וכל נפילה מרסקת אותם. כיון שכך, הם הפכו סמל למציאות חולפת, מכאן הביטוי "כחרס הנשבר".
מאידך, כלי חרס, אף השבורים, משמשים עדות ארוכת שנים לתופעות מן העבר, בשל עמידותם. החרס מהווה מרכיב מרכזי בחיפושי הארכיאולוגים. באמצעותם הם מנסים לשחזר את המציאות בעבר.
ריסוק ועמידות משמשים יחד בכלי חרס.
אכן, זה ייחודו של עם ישראל. אם יחטא – יתרסק, אבל שום ריסוק שלו אינו מתמיד. יש בו יכולת עמידות, מעבר לחומרים האחרים [לעמים האחרים], והוא יחזור ויתייצב איתן בבא יום גאולתו, מבטיח ירמיהו בשם ה'.
ימים אלה, של פסח וגאולת מצרים בצד יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות, לצד ל"ג בעומר, יום ירושלים וחג השבועות, יוצרים צפיפות הזויה של ריסוק ועמידות – אבל זו מציאות חיה ונושמת של ייחוד ישראל וגאולתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
