גם זה משהו: עושים שלום עם הסביבה
שיתוף פעולה ישראלי-ירדני להקמת פארק משותף באזור נהריים קורם עור וגידים. התחזיות אופטימיות וכבר מתכננים על אלפי תיירים בשנה. בילי פרנקל בסיור מרתק באי השלום
הפארק, פרי יוזמת ארגון ידידי כדור הארץ המזרח התיכון, מתוכנן לקום באזור אי השלום בנהריים (הוא מפגש הנהרות ירדן והירמוך), על כ- 4,000 דונמים.
גדעון ברומברג, המנהל הישראלי של הארגון, גייס בזמן קצר את תמיכת אוניברסיטת ייל, שמימנה את השתתפותם של חמישה פרופסורים ושלושה סטודנטים בוגרי בית הספר לארכיטקטורה בסדנא.
בתחילת השבוע הם נחתו בישראל, מלווים בשני סטודנטים לצילום, שמתעדים את הסדנא לצורכי הכנת סרט דוקומנטארי. ביום שני נפגשו עם פרופסורים וסטודנטים לאדריכלות מ"בצלאל", להם מסורת ארוכה של שיתופי פעולה עם ארגון ידידי כדה"א.
יחד הם סיירו במקום הקסום בו עתיד לקום הפארק, ולאחר מכן חצו את הגבול לירדן וחברו לארכיטקטים ירדנים ופלסטינים. כולם ביחד השתתפו בסדנא בניצוחם של הפרופ' לארכיטקטורה ותכנון ערים, אלן פלאטוס, ומר אנדי הארוול מאוניברסיטת ייל. מסקנותיה יוצגו בעוד מספר ימים בישראל.
פלאטוס, העומד בראש הסדנא לתכנון עירוני בייל, מנוסה בהנחיית קבוצות תכנון ויצירת מכנה משותף בין אוכלוסיות שונות במטרה לפתור בעיות סביבתיות. לפרויקט הוא החליט להתגייס לאחר ששמע עליו מברומברג. "שמנו לב שתחומי העיסוק שלנו קרובים וזו נראתה נקודת פתיחה טובה לשיתוף פעולה", הוא מספר.
"אנו מקווים לגרום לאנשים להגיע הנה ולהעריך את המקום, הן בהיבטים סביבתיים, והן בהיבטים אנושיים ותרבותיים". בפרויקט פוטנציאל עצום להערכתו, על אף שהוא מגדיר עצמו כ"ריאלי לגבי הקשיים והאתגרים המצפים בהמשך".
הפארק מתוכנן להשתרע אל מעבר לשני צידי הגבול, כ- 10 קילומטרים דרומית לכנרת, באזור שיכלול את אי השלום בנהריים ואת חצר גשר הישנה. התוכניות להחייאת האזור מתבססות על מחקר ראשוני, שבוצע על ידי מתכננים מהסקטור הפרטי בירדן ובמימון
אי השלום הועבר כזכור, לריבונות ירדן עם חתימת הסכמי השלום, אך נקבע שיתפקד כבועה עם גישה ישירה לחקלאי קיבוצי עמק הירדן, שחוכרים ומעבדים את האדמות במקום וגם למבקרים מישראל.
ההרמוניה הזו עמדה למבחן קריטי ב- 1997, אז רצח חייל ירדני באכזריות שבע בנות מבית שמש, שביקרו במקום. לסיורנו התלוותה ארנה שמעוני, שהייתה עדה לרצח המזעזע. שמעוני הקימה בכוחות עצמה פינת הנצחה לזכר הבנות בנקודת המעבר מישראל לאי השלום.
שמעוני, שזמן קצר לאחר מכן שכלה את בנה בלבנון, התפרסמה במאבקיה במסגרת ארגון ארבע אימהות ומעולם לא איבדה לרגע מנחישותה. גם היום היא ממשיכה להתלוות לסיורים באי השלום וממשיכה לספר ולדבר על ההתרחשויות הקשות של יום הרצח, שלא עוזבות אותה אך גם לא מרפות את ידיה.
היום עוברים בנקודה זו מישראל עשרות אלפי מבקרים בשנה, ללא צורך בוויזה או דרכון, שמשתתפים בסיורים במקום. במהלך סיורים אלה ניתן לראות את מתקני תחנת הכוח ההידרואלקטרית של פנחס רוטנברג, המפעל האדיר שפעל בין השנים 1932-1948 וסיפק כ- 40% מתצרוכת החשמל במדינה, כשניצל את כוח הזרימה של הירדן והירמוך - ומבלי לזהם את הסביבה.
הפארק עתיד להרחיב משמעותית את שטח אי השלום ולהקל עבור הירדנים את הכניסה לתחומו. תחנת הכוח תהפוך למרכז מבקרים ומוזיאון והמבנים הישנים, ששימשו את עובדי התחנה ישופצו ויהפכו לחדרי אירוח אקולוגיים.
אגב, כבר היום בולטים סממנים אקולוגיים באי השלום ובאתר גשר הישנה, בהם פזורים פאנלים סולאריים, שמספקים חשמל למתקנים במקום.
גולת הכותרת היא הצפת האגם המלאכותי של רוטנברג (ששימש בעבר את תחנת הכוח) מחדש. סביבו מתוכנן אתר צפרות בינלאומי, שיכלול נקודות תצפית ומסתור, רשת שבילי אופניים, פינות קמפינג ואטרקציות נוספות - בדומה למודל שיושם בעמק החולה.
שלושה גשרים שלא נחצו מאז מלחמת העצמות: גשר רומאי עתיק, גשר הרכבת מהתקופה העותומאנית ששימש את רכבת העמק, וגשר בטון מהתקופה המנדטורית - ישופצו וישוקמו.
עבור ידיד כדוה"א המזה"ת, הקמת הפארק מהווה צעד ראשון להחייאת הירדן הדרומי הגווע, שחלקים שלמים מתוכו כבר התייבשו לחלוטין, תודות לניצול כל מקורותיו הטבעיים על ידי ישראל, ירדן וסוריה.
במעט המים שכן מוזרמים לירדן, יש רמות גבוהות של מזהמים, בתוכם 20 מיליון קוב מים מזוהמים בשנה מבריכות הדגים, ביוב גולמי של 200 אלף תושבים ירדנים ו- 60 אלף פלסטינים, וביוב שזוכה לטיפול חלקי ובלתי מספק (אם בכלל), של תושבי עמק בית שאן, העיר טבריה וישובים נוספים באזור.
כל אלה הביאו לפגיעה ממשית בנחל ולהכחדת חלק לא מבוטל מהצמחייה, שאפיינה בעבר את ערוץ הנחל, כמו גם להשפעות המוכרות והרות האסון על ים המלח המצטמק.
"זה מה שקורה כאשר כל אחד תופס ככל יכולתו כדי ששכנו לא יקבל", חורץ ברומברג. "בטווח הארוך זה הרסני לכל מדינות ואזרחי האזור. עד שלא תהיה צעקה ציבורית זה לא ישתנה".
אז איך פארק יביא לשיקום נהר הירדן? ברומברג טוען שהתשובה טמונה בשחזור המתוכנן של האגם המלאכותי, שיחייב את הגעתם של מים נקיים, מה שיאפשר להתחיל בהחייאה של הזרימה בירדן ובירמוך, גם אם חלקית.
הוא מוסיף, כי מעבר לשיקום הנהר, הפארק ייצר אפשרויות כלכליות חדשות לקהילות המתגוררות בסמוך לו: "אנו צופים כי תוך 5 שנים, יגיעו אל האתר כ- 250 מבקרים מקומיים ו- 50 אלף תיירים זרים, ושבתוך 10 שנים יגיעו 250 אלף תיירים זרים".
ואכן, הפארק זכה זה מכבר לתמיכת הרשויות המקומיות הסמוכות משני עברי הגבול, ואפילו לתמיכת מלך ירדן. "אני מאמין גדול בפארק" הכריז השבוע ראש מועצת עמק הירדן, יוסי ורדי, שציין את יחסי השכנות הטובים, שמתפתחים עם הקהילות שמעבר לגבול בשל העניין המשותף בשיקום נהר הירדן, לצד את הפוטנציאל התיירותי הגלום בפארק.
אבל על אף שהוא מאמין, שצירוף האינטרסים של שני הצדדים יאפשר להגיע לתוצאות המקוות, ורדי מציין שני מכשולים משמעותיים, שעומדים בדרך: השגת כמויות המים הנדרשות למילוי האגם נוכח משבר המים, והפרוטוקול הביטחוני.
ברומברג מציין, שקיימת הסכמה עקרונית של רשות המים להקצאת מים חד פעמית. (תגובת רשות המים לא הושגה עד למועד פרסום הכתבה).
גם משרד התיירות מביע עניין: נציג משרד התיירות שהשתתף בסיור אישר, שהמשרד מוכן להשתתף בחלק מעלות התכנון, מתוך כוונה להשתלב גם בפרויקט. "באמצעות תכנון נכון, הפרויקט יוכל להועיל לתיירות הנכנסת".
"אנו מאמינים ששיתוף פעולה עמוק ואמיתי בין הצדדים, עשוי היה לפתור את כל בעיות ניהול משק המים באזור", גורס ברומברג. "המטרה שלנו, היא להפוך את שיתוף הפעולה השלילי שמתקיים בין ישראל, הרשות הפלסטינית וירדן ושמתבטא ב- 60 שנות הרס, לשיתוף פעולה חיובי ולתועלת כל עמי האזור".
"אנו שמחים לקחת חלק ביוזמה חסרת תקדים זו ולבחון דרכים בהם תכנון יכול להוות כוח מניע חיובי, לא רק ברמה הסביבתית אלא גם בבניית שכנות טובה בין עמים, החולקים היסטוריה וסביבה משותפים, כשם שבאים לידיי ביטוי באזור נהר הירדן", מסכם פלאטוס.
נא להמתין לטעינת התגובות
