החיים הם (גם) במקום אחר
מיהו היודה לוי של עמק בית שאן? תמיד ידעתי שעיתוני הפריפריה מחביאים ממני אירועים חשובים וראיונות שלעולם לא יודפסו בעיתונים הארציים. טור חיובי
אני שוכב עכשיו במיטה, בצהרי האביב, בקומה השנייה של הצימר של יורם ואסתר בבית שערים, מדי פעם הראש שלי נחבט בתקרת העץ המדרונית, וקורא את עיתוני העמק. הצימר החביב נקרא "אשכולית", צריפים נאים בלב פרדס פורח, תותי עץ שטעמם הכתים את ילדותי ואת חולצות הילדות שלי. מקומוני העמק שלקחתי מאחותי פרושים לפני, חינמונים שעדיין מלאים רק בידיעות חיוביות בתוספת מדורי רכילות על אנשים שלעולם לא אדע מי הם, אבל גם בתל אביב איני יודע מי הם ולמה הם זוכים בכל כך הרבה התעניינות רק בגלל שהפרצוף שלהם נמרח שוב ושוב בטלוויזיה ובעיתונות.
יהונתן גפן צילום: מיכה קירשנר
את שיר הבוסר שלי פרסמתי בגיל 11 ב"עלון הכפר" של נהלל. מלבד השירים שלי כלל העלון דברים בשבח החקלאות והישגי המושב, וכמות מסחרית של הספדים על הסתלקותם של החלוצים והחולמים "שציוו לנו את הארץ ודרשו הרבה מהאחרים, אך מעצמם דרשו יותר! ". את רוב ההספדים כתב שלום יהודאי, סבא של ידידי הטוב ידון, שלימד אותי על משוררי ימי הביניים ועל ביאליק יותר מכל מורה אחר.
גם יהודאי הלך לעולמו, ומישהו אחר כתב עליו הספד בעלון שלנו. כיום, כשאני מעלעל במקומונים של העמק הפורח, עדיין איני מוצא בהם שום ביקורת או דיון חברתי נוקב-רק שירי הלל, סיפורים פיקנטיים מהווי המקום והרבה מודעות פרסום פוליטיות מטעם תנועה זאת או אחרת, בעיקר הליכוד שבימים ההם לא חלמתי שיחדור לעמק אהבתי.
גיסי האהוב, ראש המועצה הישר והמשובח של עמק יזרעאל, אייל בצר, הוא הבר רפאלי של העמק. בכל חינמון תראה אותו לוחץ יד לאיזו דמות שרק הוא מכיר, נפגש עם ילדי העמק, מחייך עם כיפה בטקס הכנסת ספר התורה לבית הכנסת של נהלל - מחיר התהילה של ראש המועצה.
במקומון שנקרא "מרכז העניינים" מתפרסמת לפני יום העצמאות שיחה חגיגית עם ראש עיריית עפולה אבי אלקבץ. כותרת הראיון באותיות ענק: "אבי אלקבץ בראיון בלעדי: אני מקווה שיום אחד עפולה תהיה כמו רעננה! ". שאיפה צנועה ביותר לטעמי.
בפגישות שהיו לי עם עורכי המגזין שבו אני כותב (שהתחלפו בקצב מהיר אפילו יותר מרשימת פרשות השחיתות של נבחרי העם), תמיד טענתי שאנחנו שבועון תל אביבי, ושאולי אין חיים אחרי המוות, אבל יש חיים אחרי חדרה. לכן, אני תמיד מופתע מחדש לגלות בעיתונים של הפריפריה אירועים חשובים וראיונות שלעולם לא יודפסו בעיתונים המסחריים.
כמו למשל, הראיון המקיף עם ראש עיריית עפולה שרוצה שעפולה תהיה כמו רעננה, ושבוע אחרי זה - ראיון בלעדי עם ראש עיריית רמת ישי, מר ניר חבקין, עם הכותרת הצועקת "חבקין: ברמת ישי כל תושב נחשב! ". בחינמון המתחרה "חדשות העמק" כותרות סוף השבוע הן: "כבאי עפולה לחמו בגבורה בשריפת קוצים" ; הבחירות המקומיות במגדל העמק, שיחה נוקבת עם המועמד מטעם הליכוד למועצת העיר ש"רוצה דם חדש במועצה".
כתבת השטח המרכזית במקומון היא סיפור על חמור כריזמטי במיוחד, היודה לוי של עמק בית שאן ששמו "אין שם". והחמור הזה, שדורש בלעדיות על החמורות הנקבות של בית שאן, מצולם במרכז הכתבה עם חיוך קטן, ואינך יכול שלא לקנא בו, בעיקר אחרי החלטת המועצה: "לתרום את כל החמורים האחרים ולהשאיר את ?אין שם? לספק בבלעדיות את כל החמורות".
למי אפשר לתרום חמורים? גם לכך יש הסבר בהמשך הכתבה תחת כותרת המשנה "בשדה אליהו החמור הוא סטארט?אפ": " מסתבר שהחמורים במטעים", אומר ראש ענף המטעים של הקיבוץ, "הם פועלי ניקיון - הם אוכלים פירות רקובים ותולעים שאינן חוזרות לכרסם בעץ".
מלחשים ש...
האם בקרוב יחליפו החמורים את התאילנדים? שאלה גדולה. וגם זאת-איך בחברה שמתיימרת להיות שוויונית, כל החמורים אוכלים פירות רקובים עם תולעים ורק חמור אחד, ועוד בלי שם, מזיין את כל החמורות? האם כבר הגשמנו? גליונות חג העצמאות של מקומוני העמק החיוביים הוקדשו לראיון עם ראש עיריית עפולה שרוצה להיות רעננה ולסיפור על חמור שאין לו אלוהים. והסיפורים הקשים האלה מרוככים בעמודים הבאים שנקראים "מלחשים ש. . .", מדור הרכילות של העמק.
איור איור: דקל חברוני
כמו בעיתונים הגדולים, גם כאן אין לי מושג מי הם גיבורי סיפורי הרכילות, אבל במקומונים של העמק הצודק והחיובי אין אפילו ידיעה אחת שלילית או מעליבה. רכילות לדוגמה: "ניר חבקין, ראש עיריית רמת ישי, בטקס יום השואה:'לא תהיה שואה שנייה'" ; " יו"ר הסוכנות לשעבר אברום בורג התארח בבית הקפה החדש'מתוקיס' בעפולה וזכה לשירות וי?איי?פי". וכמה כבר אפשר להתלכלך על בורג והשואה?
הרכילות הולכת ומצהיבה בידיעות כמו "הצלחה לקונגרס הצ' לו הבינלאומי בעמק יזרעאל" ; " נתן אברהם ( ? ), שטען לכתר הסלב החדש של עפולה, עשה פסק זמן לזמן איכות עם משפחתו" ; " אסתר ליכטר ( ? ) חוגגת יום הולדת: קצת אחרי שפקחה את העיניים המתין לה זר ענק ומרשים שעליו היתה חתומה
בתה, רקפת". סימני השאלה הם של המחבר, שקורא על חיים במקום אחר ומצטער על כך שאינו מכיר את האנשים האלה שבוודאי ידועים בכל העמק.
הידיעה המושחתת ביותר ב"מלחשים ש. . ." של "חדשות העמק": " בקיבוץ גניגר שודרג הבר שהיה ידוע בשם'התרנגול' וכעת שמו הוא BAR DANCE. הבר הזה הולך להיות המקום הלוהט של העמק ועל ה' ליין' החדש מופקד תמיר שמש ( ? ), הכדורסלן המפורסם מקיבוץ הזורע".
זאת הידיעה הכי תל אביבית - בר עם שם באנגלית ו"ליין" שהוא גם כוכב ספורט. נומה עמק, ושהבליינים ישתו וירקדו בבר של גניגר אחרי העבודה בשדות ובתעשייה. רק שיהיו מוכנים לאפשרות שבכל רגע עפולה תהיה רעננה, והחמור ?אין שם? יפרוץ לבר שבין החורשות ויגנוב להם את כל הבנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
