ראשי » חדשות » ירוק » סביבה

של מי המשאבים שלנו לעזאזל?

חברות המים המינרליים משתמשות במשאבים שלנו ומוכרות לנו אותם ביוקר. אביב לביא קורא לנו פראיירים

עיצמו לרגע את העיניים ודמיינו שמחר בבוקר, בפינת הרחוב שלכם, מתגלה מרבץ מסנוור של זהב טהור. מאחר והמטמון לא נמצא בחצרו הפרטית של האיש, אתם מסיקים שהוא שייך למדינה, ושמהמיליונים שהיא עתידה להפיק ממנו כולנו נרוויח.

חולף זמן ומתברר, שהמדינה מכרה את זכויות הכרייה ברחוב לחברה פרטית בתעריף של דולר לאונקיה. זמן קצר אחר כך אתם מוצאים את אותה אונקיה בחנות התכשיטים הקרובה, עם תג מחיר
מהדהד: ‭1,000‬ דולר. אבל רגע, באיזו זכות מבקשים מכם כל כך הרבה כסף עבור זהב שהוא בעצם שלכם, של כולנו?

זו, בתמצית, הטענה שמעלה "האגודה לצדק חלוקתי" בעתירה שהיא עתידה להניח הבוקר בבג"ץ. זהב אין כאן, אבל במציאות הישראלית היבשה, מים, וקל וחומר מים משובחים כמו אלה שחברות המים המינרליים מתיימרות למכור לנו, הם משאב חיוני הרבה יותר.

על פי העתירה, קומץ של אנשים עשירים קונים כבר שנים מאיתנו - הציבור - מים בזיל־הזול, ומוכרים לנו אותם אחר כך במחיר מופקע.

אומרים על הישראלי המצוי שהוא לא אוהב לצאת פראייר. אם הישראלי המצוי יעיין בפרטי העתירה, תהיה לו סיבה טובה להרגיש שמישהו עושה ממנו צחוק.

בג"ץ יצטרך לפסוק בסוגייה המשפטית - האם הכל נעשה כדין, האם היו מכרזים תקינים, האם יש לנו כאן עסק עם רשלנות, קומבינה או שאולי בכלל הכל בסדר.

אבל השאלה המשפטית צריכה להיות רק יריית הפתיחה לדיון ציבורי בשאלה החשובה באמת: למי שייכים משאבי הטבע המצומצמים שהארץ הזו העמידה לרשותנו.

לפני כמה שנים רעדה האדמה - תרתי משמע - מתחת רגליה

של החברה הישראלית, בעקבות בג"ץ הקרקעות של הקשת המזרחית-הדמוקרטית. עכשיו תורם של המים, ואחר כך תגיע העת לשאול מי שולט במעט המחצבים שבהם התברכנו ואיך הוא מתחלק איתנו ברווחים.

בחצי המאה האחרונה הטיית נחלים ושליטה על מאגרי מים היוו מספר פעמים עילה לעימותים מזוינים בין ישראל לשכנותיה.

לטענת "האגודה לצדק חלוקתי‭,"‬ הנחישות הקיומית הזו מתחלפת בוותרנות מפתיעה כשמדובר בהעברת הזכויות על המים לידי אנשי עסקים ישראלים. מעניין מה יהיה לשופטי בג"ץ לומר על כך.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...