"אנסתי את בתי בגלל הנאצים"
האב האוסטרי שכלא את בתו 24 שנים והוליד עמה 7 ילדים מספק הסברים למעשיו ברשימות מהכלא
פריצל, הנמצא
ברשימותיו כותב פריצל כי מעולם לא התכוון לאנוס את בתו בת ה-42, אליזבת, אולם חש "תשוקה בלתי נשלטת לטעמו של האסור". עוד הוא כותב כי בשעה שהיה אונס אותה נהג לחשוב על ילדותו "הערירית", וכי רצה שיהיה להם (לילדיו האחרים) עם מי לשחק".
האב ניצל את ההזדמנות שהעניק לו העיתון כדי לקבול על כך שהתקשורת תיארה אותו, שלא כצדק, להשקפתו, בתור מפלצת. בתגובה נשאל כיצד היה הוא מתאר אדם שביצע את המעשים האיומים שבהם הוא מואשם. "על פניו, כנראה כמפלצת", הודה פריצל.
עם זאת, פריצל התעקש כי לא קיים יחסי מין עם בתו אלא לאחר שהייתה מבוגרת בהרבה מגיל 12 – הגיל שבו טוענת אליזבת פריצל כי הייתה בעת שאביה החל להתעלל בה מינית. "אני לא גבר שמקיים יחסי מין עם ילדים", ביקש לתקן. "שכבתי איתה רק אחר כך, הרבה יותר מאוחר. זה היה כשהיא כבר הייתה במרתף, כשהיא הייתה במרתף הרבה זמן".
"תשוקתי לשכב עם אליזבת התעצמה ככל שהזמן חלף", המשיך וכתב. "שכבנו לראשונה באביב 1985. לא יכולתי לשלוט בעצמי יותר. בשלב מסוים בלילה הייתי עובר למרתף, משכיב אותה על המיטה ושוכב איתה". הוא סיפר כי בתו, שהייתה אז בת 19, נהגה למרר בבכי אך לא עצרה בעדו. "ידעתי שאליזבת לא רצתה בזה, במה שביצעתי בה. הלחץ לבצע את הדבר האסור היה פשוט גדול מכדי שאוכל לעמוד בו"
פריצל תיאר
"אליזבת הייתה, כמובן, מודאגת מאד לגבי העתיד, אבל קניתי לה ספרי רפואה והורדתי אותם אליה למרתף, כדי שבבוא היום היא תדע מה לעשות", אמר פריצל על הריונותיה המזוויעים של בתו. "ארגנתי לה מגבות, חומרי חיטוי וחיתולים".
על נכדיו-ילדיו כותב האב המתעלל ברגשנות. "הייתי מאושר לגבי הילדים", הוא אומר. "היה נפלא בשבילי שיש לי משפחה שלמה נוספת במרתף, עם אישה וכמה ילדים. היינו חוגגים שם ימי הולדת ואת חג המולד, אפילו קניתי בסתר עץ אשוח, עוגות ומתנות".
ב-1992 נולדה ליסה, בתם השלישית של פריצל ובתו הכלואה, אך היא הייתה חלשה וחולה, והאב החליט להוציא אותה מהמרתף כדי להצילה. לשם כך דרש מבתו אליזבת, שאותה כינה "עקרת בית ואם יוצאת מן הכלל", שתכתוב מכתב שבו היא טוענת כי נטשה את בתה על סף בית אביה.
"אליזבת ואני תכננו הכל ביחד, משום ששנינו ידענו שלליסה, בגלל מצבה הבריאותי והנסיבות במרתף, אין שום סיכוי לחיות אם תישאר שם", פריצל כותב. דבר דומה אירע ב-1992 עם הבת העוקבת, מוניקה, ועם אלכסנדר שנולד שנתיים לאחר מכן, משום שהשלושה היו "חלשים, קשים וחולים לעתים קרובות".
רשימותיו של האב מגוללות גם את התכנון המדהים והסודיות שבהם עטף את פשעו. פריצל מודה כי חשב על כל העניין "שנתיים-שלוש לפני" שחטף את אליזבת. "אני מניח שזה היה בסביבות 1981 או 1982. התחלתי לבנות חדר במרתף שלי שישמש כתא לכלוא אותה בתוכו".
"השגתי בטון כבד מאד ודלת פלדה שפעלה על מנוע חשמלי", המשיך. הדלת למרתף, לדבריו, פעלה באמצעות שלט רחוק, ובו השתמש כדי להיכנס למרתף. "הייתי זקוק למספר קוד כדי לפתוח ולסגר את הדלת. אז אטמתי את הקירות,הוספתי משהו להתרחץ בו ובית שימוש קטן, מיטה וכיריים לבישול, וגם מקרר, חשמל ותאורה".
פריצל לא הסתפק בכל אלה וטרח להתקין במרתף מערכת שתבטיח כי השבויים שלו לא יגוועו ברעב במקרה שימות, ועמו סוד שביים. "התכוננתי היטב לתרחיש כזה", כתב. "בכל פעם שעזבתי את הצינוק, הפעלתי 'טיימר' שיפתח בוודאות את הדלת כעבור זמן קצוב כלשהו. אילו מתתי, אליזבת והילדים היו יוצאים לחופשי".
הצינוק שבמרתף הורחב ב-1993, ושני חדרים חדשים נבנו בו. מכשיר טלוויזיה הוכנס לכלא הקטנטן, תמונות נתלו על הקירות ופריטי ציוד שונים של בישול ואחזקת בית אכלסו כעת את עולמם הצר של אליזבת וילדיה.
"לאחר לידתו של פליקס בסוף 2002, נתתי לאליזבת מכונת כביסה במתנה, כדי שלא תצטרך לכבס ביד את בגדיה ואת בגדי הילדים", משתבח פריצל ברשימותיו. "ניסיתי ככל האפשר להשגיח על משפחתי שבמרתף".
"כשירדתי לשם, הבאתי לבתי פרחים ולילדים ספרים וצעצועים שאפשר להתכרבל בהם", כתב. "נהגתי לצפות עמם בקלטות וידאו ובסרטי פעולה, בשעה שאליזבת הייתה מבשלת בשבילי ובשביל הילדים. נהגנו לשבת לשולחן ביחד".
כשנשאל איך ייתכן שאיש לא ידע שמשהו מוזר מתרחש מתחת לביתו, אמר פריצל: "אולי אנשים מסוימים דווקא כן הבחינו במה שעשיתי, אבל לא באמת היה אכפת להם. למה שיהיה? בסופו של יום, מרתף ביתי הוא הבית שלי, הוא שייך לי, הוא הממלכה שלי. רק אני יכול להיכנס".
"זה מה שידע כל מי שגר באזור. זה כולל את אשתי, ילדיי, הדיירים שלי, ואיש מהם לא הצליח מעולם לכפות את דרכו עליי, בממלכה שלי. איש לא שאל מה עשיתי שם. הבהרתי היטב שזה (המרתף) המשרד שלי, עם מסמכים שונים וקלסרים שנוגעים אך ורק לי, וזה הספיק לכולם. כולם צייתו לחוקים שלי".
בהאשימו את הנאצים במעשיו, פריצל כותב: "תמיד היה לי יחס מיוחד להגינות. התבגרתי בתקופה הנאצית, כשמשמעת חזקה נחשבה לדבר חשוב ביותר. אני שייך לאסכולה ישנה ולדרך מחשבה שפשוט כבר אינה קיימת היום".
"גדלתי בזמנים הנאצים, ופירוש הדבר הוא שהיו נחוצים שליטה וכבוד לסמכות", המשיך. "אני מניחה שלקחתי כמה מהערכים הישנים הללו אתי לשלבים מאוחרים יותר בחיים – הכל באופן לא-מודע, כמובן".
פריצל טוען שחטף את אליזבת בת העשרה כדי להרחיק אותה מאלכוהול ומחברה רעה. לדבריו, "הציל" את בתו, כשהייתה בת 18, מ"בארים אפלוליים", מ"שתייה לשוכרה ומעישון".
נא להמתין לטעינת התגובות
