ובחרת?
משום מה בחרו ב"יד ושם" לציין את יום השואה ה 60 בביטוי "ובחרת בחיים". סבא של עמית קוטלר, ממש לא בחר להכלא במחנה כפייה,לא בחר לעלות לרכבת, ולא בר לאבד משפחה במחנות ההשמדה. מה שעושה כותרת אומללה
את אירועי יום השואה תשס"ח, בחרו ביד ושם לקיים השנה תחת הכותרת "ובחרת בחיים". הצבת מושג הבחירה לצד קרבנות השואה צרמה לי, מבלי שידעתי מדוע. מאחר ולא הבנתי למה, פניתי לפסוקים המקוריים. בספר דברים פרק ל', מתאר האלוהים את הבחירה, אותה הוא מציב בפני עם ישראל. בפסוקים פיוטיים מרגשים ומלאי ניגודים, מוצע לנו התפריט המלא: החיים מול המוות, הטוב מול הרע, שמירת מצוות מול עבודת אלילים, ברכה מול קללה. בסיכום אותן הצעות, מהן אנו מתבקשים לבחור ובהן מזהיר אלוהים את עמו, מופיע הפסוק "ובחרת בחיים – למען תחיה, אתה וזרעך".
הדבר הזכיר לי את עיקרון "הכל צפוי והרשות נתונה", עליו מבוסס חלק נכבד מספר הקודש. אלוהים מעמיד לרשות העם את כל הכלים האפשריים, את כל השיטות ללכת במה שמכונה "דרך הישר", אך האדם בוחר בדרכו שלו, זו שנראית לו הנכונה מכל, והוא יישא בתוצאות מעשיו, לטוב ולרע. גם רעיון "ובחרת בחיים" – מבוסס ממש על אותו עיקרון.
סבי אליעזר הלך לעולמו לפני כחצי שנה. לצערי, למרות שרציתי והוא אף הביע את הסכמתו, לא הצלחתי לשבת ולדובב אותו, לשאוב כל שביב מידע של מה שעבר עליו בזמן השואה. מה שנותר הוא רסיסי מידע שאספתי במשך השנים. בין אותם דברים, זכורים לי שניים במיוחד. האחד הוא הסיפור על הדרך ברכבת למחנה בוכנוואלד, אותה עשה יחד עם אחיו. מעט לפני ההגעה למחנה, סיפר סבא, האח הצעיר מת בין זרועותיו כתוצאה מתת-תזונה ומחלות בהן חלה לאחר זמן רב בגטו.
זכייה. לא בחירה
הסיפור השני הוא זה שבו במהלך עבודות הכפייה במחנה, יצאו סבי וכעשרה אסירים יהודים נוספים לעבודות כפייה על פסי הרכבת מחוץ למחנה. בזמן העבודות, הם החליטו למרוד במה שנגזר עליהם, ולהרוס את המסילה. בתגובה, קצינים נאצים שתפסו אותם, החליטו לשחק משחק קטן והחלו לירות בהם, אבל לא בכולם. אחד כן, אחד לא. ועוד אחד כן, ואחד לא. כך, ירו הנאצים בחמישה מחבריו והוא, שבדרך נס היה אחד מאלה שהיה "מספר זוגי" בשורת ההרג, ניצל.
אחיו של סבא שלי לא בחר שלא לאכול בגטו. הוא גם לא בחר לעלות על הרכבת ובטח שלא בחר לגווע ברעב, לחלות ולמות בדרכו למחנה הריכוז. וסבא, שבחר לקחת חלק בהתנגדות ולנסות לחבל בעבודות הנאצים על מסילת הרכבת, לא בחר לעמוד במקום ה"זוגי". הוא לא בחר, ניצל ועלה יחד עם
גם אם הסיסמה בה בחרו ביד ושם מתייחסת לניצולי השואה כמו סבא שלי, שהמשיכו וחיו בישראל לאחר השואה, ופיתחו לעצמם חיים חדשים כאן, אי אפשר להימנע מהקשרה הטבעי לקרבנות השואה ולמי שלא הצליחו להינצל מטפרי הנאצים. לא הם, וגם לא הניצולים, בחרו בחיים. הם זכו בהם. אולי בדרך נס, אולי היה זה גורל ואולי בעזרת שמיים, אבל בחירה לא היתה חלק מחייהם בזמן השואה, והכותרת הזו, "ובחרת בחיים", שבשמיעה ראשונה מצלצלת נהדר, הופכת בחשיבה מעמיקה מעט יותר, למקוממת. מעניין מה סבא היה אומר על זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
