כוחו של הקהל - פרשת קדושים
אמירת הפרשה בהקהל אינה רק ביטוי של חשיבות וצורך בפרסום, אלא זהו מעמד בעל משמעות וערך אחר מהוראת המצוות באופן רגיל. הרב ברנדס לפרשת קדושים
בפשטות, כוונת הדרשה הזאת להדגיש את חשיבותה של הפרשה מרובת המצוות, שבשל חשיבותה ובשל העובדה ש"רוב גופי תורה תלויים בה", צריך לאמרה בהקהל, כי הכל צריכים לדעתם.
אבל קשה לפרש כך, שהרי גם פרשה שיש בה מעט מצוות, ואפילו מצוה אחת, חייבים להודיעה לכל ישראל. לכן נראה, שאמירת הפרשה בהקהל אינה רק ביטוי של חשיבות וצורך בפרסום, אלא זהו מעמד בעל משמעות וערך אחר מהוראת המצוות באופן רגיל. כך נראה גם מן התיאור של מעמד הקהל שבו המלך קורא את התורה בפני העם, וכך משתמע גם מן ההשוואה לעשרת הדברות: עשרת הדברות נאמרו במעמד הר סיני, שהוא כנראה המעמד שאותו ה"הקהל" משחזר.
מעמד הר סיני, וכמוהו מעמד הקהל, מבטאים - בין היתר - את העובדה שהתורה לא ניתנה ליחידים אלא לעם כולו. "הקהל את העם" אין משמעותו רק להביא ציבור רב לשמוע את דברי התורה, אלא להציג את כל העם בפני ה'. כמובן, יתכן שלא כל העם יהיו שם, אבל עצם המעמד נחשב כמעמד שבו העם משתתף כחטיבה שלמה, ולא כאוסף של יחידים.
עשרת הדברות הן תמצית כל התורה כולה. ואם כן, אמירתן מחייבת התייצבות של כל האומה כולה. וכן הדבר בפרשת קדושים, מפני ריבוי המצוות שבה היא מחייבת מעמד דומה.
הרמב"ם הסביר יפה את השוני שבין מתן תורה ליחידים לבין נתינתה לכלל הציבור, על דרך הרוב:
"ממה שאתה צריך לדעת עוד, כי אין התורה מביטה על הבודד, ולא יהיה הצווי כפי הדבר המועט, אלא כל מה שרצוי להשיגו, השקפה או מדה או מעשה מועיל, אין מביטים בו אלא לדברים שהם הרוב, ואין שמים לב לדבר מועט האירוע, ולא לנזק שיהיה ליחיד מבני אדם בגלל אותה הגזרה וההנהגה התורתית, כי התורה היא דבר אלקי, ויש לך ללמוד מן הדברים הטבעיים אשר אותם התועליות הכלליות
התרופה המיוחדת לכל אדם
ועל פי הבחנה זו כך אל תתפלא שאין מטרות התורה מתקיימים בכל אחד ואחד אלא מתחייב בהחלט שימצאו אנשים שאין אותו הניהול התורתי מביא להם שלמות. ... ועוד, לפי הבחנה זו לא יתכן שיהו המצוות נרשמות כפי שנויי מצבי בני אדם והזמנים, כמו הרכבת התרופה שמיוחדת הרכבה לכל אדם כפי מזגו באותה העת, אלא ראוי שתהא ההנהגה התורתית מוחלטת כללית לכל ואף על פי שיהא זה חיובי ביחס לאנשים וביחס לאחרים אינו חיובי, כי אילו היו לפי היחידים יהיה הפסד לכל, ונתת דבריך לשעורים." (מו'נ, ח'ג פל'ד)
לפיכך יש להסביר שנתינת המצוות במעמד הקהל משמעה, שהמצוות ניתנות כמערכת כוללת, וצריך לראות את כלל המקבלים כקבוצה שלמה. יתכן שבאופן פרטי יהיה אדם שמצוה מסוימת אינה מתאימה לו, אבל לכלל העם בכלל דורותיו, מערכת המצוות הזאת היא המערכת ההולמת והמאוזנת, שתאפשר לו להתקיים
"כדרך חוקי הטבע, הגשמים יורדים לתועלת הכלל אף על פי שנפגעים הולכי דרכים ודיירי הבקתות שבשרון" (הרב קאפח, ביאור הרמב'ם שם).
תפקידה של התקשורת ב"ממלכת כהנים וגוי קדוש" הוא, בין היתר, ליצור את ה"הקהל". לבנות אוירה שהולמת את צרכי הרוב, על ידי שיקוף הוגן ומאוזן של המציאות. כאשר רואים הולכי הדרכים את התועלת שבגשמים לחקלאות ולמשק המים, אזי קל להם יותר לסבול את הגשם הניתך על ראשם.
אילו היו כלי התקשורת מציגים את מכלול התועלת הנובע מקיומה של מערכת המצוות, היה יכול גם כל יחיד ויחיד לשאת באופן קל יותר את החלק הקשה לו. אולם כאשר התקשורת ממלאת תפקיד הפוך, והיא מראה דווקא את היחידים שמתקשים וניזקים מקיום של איזו מצווה או ערך טוב - אזי במקום ליצור "הקהל" של קדושה, היא יוצרת פירודים של חול.
הרב ד"ר יהודה ברנדס עומד בראש בית המדרש, מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה. ספרו "מדע תורתך", שיעורים שנלמדו בבית מורשה על מסכת כתובות, ראה אור בשני כרכים בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
