עצים עם סיפורים

ברחבי הארץ מסתתרים עצים בני מאות שנים, שצמחו למימדים בלתי רגילים. לו יכלו לדבר היינו שומעים מהם על ההיסטוריה של כולנו. הנה שלושה מתוכם

יעקב שקולניק | 5/5/2008 8:35

אלה אטלנטית, מרגלות תל טבעון, גבעות אלונים, גליל תחתון

כאשר מתבוננים בה מדרך העפר, האלה שניצבת ליד טבעון אינה נראית מיוחדת במינה, אבל ככל שמתקרבים אליה, עוצמתה הולכת ומתבררת. וכשמגיעים עד אליה ממש, אל הגזע הענק המגיח מתוך מדרגת סלע שהעץ ביקע לשניים, כבר נשבים לחלוטין בקסמיה. השורשים והגזע הבקיעו את הסלע לעומק של לפחות 3 מטרים. אנחנו אוהבים עצים כאלה.

לאלה הקשישה הזאת היו בעבר שלושה בדים ענקיים. אחד מהם מת בשיבה טובה והותיר אחריו גדם מכובד. נראה שבצעירותו התאחד עם בסיסו של בד אחר. השניים צמחו יחדיו והתעבו עד כי הרווח שביניהם הפך לחלון קטן, שמוסיף עניין וייחוד לעץ היפהפה.

בראשית שנות ה-50, בימי הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית, שהתחולל על רקע פרישת מפלגת מפ"ם ממפא"י, התארגנו כ-15 משפחות לעזיבת קיבוץ אלונים. הפורשים חיפשו מקום מבודד שבו יוכלו להתדיין מבלי ששאר חברי הקיבוץ ידעו על כך. חיפשו ומצאו: צל האלה הגדולה שממערב לקיבוץ.
כאן, על הסלעים הלבנים, נשענים על גזעה האדיר, רקמו את תוכניותיהם. כשהתוכניות הבשילו לכלל מעשה, באו כאיש אחד למוסדות הקיבוץ והודיעו שהם עוזבים את הבית.

חברי הקבוצה המשיכו לחיות כקומונה במוסד החינוכי רמת הדסה, סמוך לטבעון. במשך חמש שנים הם ניהלו קופה משותפת ואורח חיים של קיבוץ. כשאספו די כסף, רכשו חלקת אדמה בטבעון ובנו 15 בתים

זהים לחלוטין.

עם השלמת הבנייה ערכו ביניהם הגרלה וכל משפחה זכתה בבית שהגורל הועיד לה. לשכונה החדשה קראו "שיכון אלה", על שם האלה ששמעה את כל סודותיהם אך לא גילתה אותם לאיש. אנו התוודענו אל הסוד הזה בזכותה של רבקה אופנבך, בת למשפחה שייסדה את שכונת אלה.

לא רק אנחנו מתרשמים מעצי אלה גדולים. אלות גדולות הותירו את רישומן גם על סופרי התנ"ך, שהשתמשו בהן כנקודות ציון מוכרות. מלאך ה' התגלה לגדעון "תחת האלה אשר בעפרה" (שופטים, ו 11). תחת האלה ביבש טמנו אנשי יבש גלעד את גופות שאול המלך ובניו (דברי הימים א, י 10). הכנענים הקדומים סגדו לאליליהם בצל עצי אלה אטלנטית גדולים.

נראה שגם לא מעט מבני ישראל עשו זאת, אחרת נביאינו הזועמים לא היו שופכים אש וגופרית עליהם ועל שכמותם. "תחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבותה", התמרמר הנביא יחזקאל על אבותינו החוטאים, והבטיח להם מוות נורא בחרב, ברעב ובדבר (יחזקאל, ו 13). גם יעקב אבינו, עליו השלום, טמן את אלילי בית לבן "תחת האלה אשר עם שכם" (בראשית, לה 4).

אנחנו מתביישים לכתוב מה אמר הנביא הושע על בנות ישראל, שחטאו בצל עצי אלה (הושע, ד 13), אבל גם הנביא הזועם מודה כי טוב צלה של האלה. יסלחו לנו הנביאים, אבל צל אלה עבותה כצלה של האלה שלנו, מוליד גם אצלנו מחשבות על חטא...

כתובת: כ-500 מטר ממערב לקיבוץ אלונים. נכנסים לקיבוץ אלונים ופונים מיד שמאלה. ליד הלולים נוסעים בדרך עפר כבושה מערבה, לעבר קריית טבעון. לאחר כ-400 מטר פונים ימינה בדרך עפר צרה, במגמת עלייה, בין שדות מעובדים.

הדרך מגיעה למדרון קטן ותלול, בלתי עביר לרכב פרטי. מימין רואים כמה עצים גדולים, אחד מהם הוא האלה שלנו, אבל גדר תיל חוסמת את המעבר אליה. צועדים במעלה דרך העפר, פונים ימינה, עוברים מעבר מנע בקר ומיד ימינה. 30 מטר מפרידים עתה בינינו לבין האלה. נ.צ. 2130.7359

אלה אטלנטית חנן ישכר

זית אירופי, יאנון, שומרון

כרמי זיתים רבים ויפים יש בשומרון, אבל אין עוד כרם זיתים כה מיוחד כמו זה הצומח בבקעה הקטנה שמצפון לגבעת הכפר יאנון. העצים נטועים כאן במרווחים גדולים, 10 עד 20 מטר בין עץ לעץ.

הם יוצרים כרם מוזר למראה, שלא מצאנו לו ביטוי הולם יותר מאשר "כרם פארק". במיוחד משך את עינינו זית בעל גזע ענק, הניצב כ-30 מטר מצפון לדרך המובילה לקבר נבי יאנון. היקף גזעו מגיע ל-4.5 מטרים ואת החלל שנפער בו מילאו באבנים, מתוך אמונה תמימה שיש בכך כדי לחזק את הגזע ולהגן עליו מפני קריסה.

הכרם של יאנון נמצא כ-10 קילומטרים ממזרח לקו פרשת המים הארצית, בגבול מדבר שומרון, בין הרי שומרון לבקעת הירדן. קשה להוציא כאן זית מן הארץ ללא תוספת השקיה, שכן כמות המשקעים נמוכה, פחות מ–400 מילימטר גשם בשנה. כרם הזיתים הזה הוא משל יפה לאדם ולעץ גם יחד, המשקיעים כאן את כל יכולתם כדי להתקיים.

הנוסע הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר יאנון בשנת 1875. גם הוא, כמונו, התרשם מעצי הזית ואף העז להצהיר שהם בני מאות שנים. העצים אכן באים בימים, אך גילם אינו ידוע. נוכל רק לומר שהם נראים קשישים להפליא. כל אחד מהם הוא מעשה אמנות של הטבע. זה גזעו מעוקם, אחרים גזעיהם התפצלו ברבות השנים והם נראים כעומדים על שתיים ועל שלוש רגליים.

התכונה הבולטת ביותר בעצים היא שהגזעים שלהם גדולים בהרבה ביחס לנוף הדל שהם מצמיחים. ייתכן שהסיבה לכך היא מיעוט המשקעים, או אולי ישישותם של העצים. אפשר "לחוש" שלו עמדו לרשות העצים האלה יותר מים, היו מגיעים לממדים גדולים יותר.

יאנון הוא כפר זעיר, ובו רק בתים מעטים. הישנים שבהם, הבנויים קירות אבן, קשתות, קמרונות וגגות רעפים אדומים, מקובצים בראש גבעה נמוכה ונראים מרחוק כטירה אירופית הלקוחה מעולם האגדות. עץ מיש גדול, סמוך לדרך שבצד הגבעה, משלים את התמונה.

תושביו המקוריים של הכפר אכן לא מקרוב באו, אלא מבוסניה שבבלקן. הם נחתו בארץ ישראל בשלהי המאה ה–19, בימיו של הסולטן עבדול חמיד השני.

הסולטן נהג ליישב בארץ מוסלמים ממקומות שונים באימפריה וליצור גרעיני תושבים נאמנים לו. תחילה, כך מספר ד"ר צבי אילן, התיישבו הבוסנים בסופסאפי ובחדידין, ליד פרדס חנה ובנימינה של ימינו, אך הקדחת הכריעה אותם. רובם עברו לקיסריה ומיעוטם ליאנון.

היאנונים יצרו חיץ כנגד בדווים משבט בני צקר, שנהגו לפשוט על שכם ועל הבקעות הפוריות שמסביבה. ערביי הארץ כינו את הבוסנים בשם "בושנאק" ומשפחות אחדות בשומרון וגם במקומות אחרים נושאות עד היום את השם הזה, המעיד על מוצאן.

החוקרים מזהים את יאנון עם היישוב ינוחה, שנזכר במקרא כנקודה בגבולו הצפוני של שבט אפרים: "ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון ונסב הגבול למזרחה תאנת שילה ועבר אותו ממזרח ינוחה" (יהושע, טז 7-6). לזיהוי זה יש אסמכתה קדומה מאת אווסביוס, בישוף קיסריה במאה הרביעית לספירה, שכתב על כך בחיבורו "אונומסטיקון", שבו הוא מנסה לזהות יישובים מקראיים.

כתובת: כרם גדול מצפון לדרך המובילה מבית החווה ביאנון לגבעת א-נבי נון. העץ הגדול מרוחק כ-30 מטר מהדרך ונראה היטב ממנה. נוסעים בכביש צומת תפוח-שכם (כביש מס' 60), ופונים מזרחה בכביש הגישה המוביל לאיתמר. אחרי כ-200 מטר, במקום לעלות לאיתמר, ממשיכים מזרחה, חולפים על פני עוורתא ומגיעים לאחר כ-9 קילומטרים ליאנון. החלק האחרון של הדרך, כ-1.5 קילומטרים, עובר בדרך עפר טובה. נ.צ. 2342.6727. הערה: יאנון נמצא בשומרון, מעבר לקו הירוק.

הזית האירופי חנן ישכר

אקליפטוס עוג, שדות קיבוץ משמרות, השרון

לכרכור, כמו לכל יישוב אחר בארץ, יש קצה צפוני. בכרכור, כמו ביישובים רבים בארץ, לקחו את השטח הפתוח שבצפון ובנו בו שכונה חדשה של וילות. אבל רק בכרכור יוצאת מהיישוב צפונה דרך עפר וחוצה שדות פתוחים של אדמת חמרה אדמדמה, ומגיעה עד עץ גוץ מוזר שנראה כמו פטרייה.

בלורית סבוכה של ענפים ועלים שמוטה לו, לעץ, על גזעו העבה והקצר. ממרחק אי אפשר לעמוד על טיבו. רק כשמתקרבים, ממש במפגש עם דרך העפר הפונה שמאלה למשמרות, לפני מטע האבוקדו, רואים שזהו האקליפטוס המוזר ביותר למראה בישראל.

האקליפטוס הזה הוא נקודת ציון מוכרת בסביבה. החקלאים שעובדים באזור מעבירים בזכותו את הרגעים היפים ביותר בשדה, נשענים על גזעו המוצק והחסון ונחים בצל משיב הנפש שמעניקים ענפיו העבותים. והנה, רצה הגורל, או נכון יותר חברת החשמל, להעביר כאן קו מתח גבוה.

המהנדסים שרטטו בעיפרון קו ישר במפה שעובר, מה לעשות, בדיוק במקום שבו צומח האקליפטוס. צמרתו הגבוהה של העץ איימה להסתכסך בין כבלי החשמל וזה הרי, כמו שאומרים אצלנו, לא יעלה על הדעת.

ובכל זאת, עץ יפה שכזה, שהיקף גזעו 6.03 מטרים... לא חבל? אנשי חברת החשמל ניאותו להשאירו במקומו, אבל בלית ברירה קיצצו קצץ היטב את בדיו. האקליפטוס שלנו, אף על פי שקיצצו בכנפיו, מסכים להמשיך ולהעניק את צלו הטוב לחקלאים ולעוברי אורח.

אדרבה, אף נמצאו תורמים שהציבו ליד גזעו שני שולחנות עץ ופח אשפה. עכשיו זה רשמי: העץ ניצח והוא יכול לשמש דוגמה ומופת למקרים אחרים בארץ.

המשורר, המלחין והזמר מאיר אריאל, איש קיבוץ משמרות, אהב מאוד את עצי האקליפטוס שצומחים בקיבוץ ובסביבתו. הוא נתן לכך ביטוי, בשיר על ארול:

"את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות
כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג".

אולי זה האקליפטוס שלנו, אולי אחר, אבל התואר "אקליפטוס עוג" מתאים לעץ מאוד.

כתובת: שדה פתוח מצפון לכרכור. פונים מכביש 65 ברחוב הראשי לכרכור. נוסעים כל הזמן ברחוב זה, חולפים על פני הכניסה לכפר פינס ועל פני בתי שכונה חדשה. הרחוב הופך לדרך שדות. נוסעים בדרך כמה מאות מטרים ורואים את העץ משמאל לדרך.
נ.צ. 1994.7102