אף אחד לא קם
בכל העולם קמו תושבים להפגין נגד יוקר המזון. חוץ מישראל. נתן זהבי תוהה אם כ"כ טוב פה
לתושבי ישראל כנראה לא חסר כלום: הם ממנגלים בהמוניהם, עורכים טקסי מופלטה בהמוניהם והמסעדות מלאות בהמוני זוללים. מדינה עשירה מדינת ישראל: מיליונים טסים לחו"ל, על הכבישים מכוניות מרצדס וב.מ.וו ורכבי ארבע על ארבע מפוארים, המרינות מלאות ביאכטות ומגדלי פאר צומחים כפטריות בגשם.
עליית המחירים של מוצרי הצריכה הבסיסיים לא מזיזה לאזרחי המדינה העשירה ביותר במזרח התיכון החדש: הצימרים ובתי המלון מלאים בחוגגים הזוללים מכל טוב הארץ, בחיי הלילה התוססים נטרפות כמויות אדירות של סושי, בברים נשפכת השמפניה כמים, בדאנס-ברים ממלאים מסניפי הקוק את חדרי השירותים המפוארים ומברכים את בורא עולם על הסם הנשאף לאפם משטרות מגולגלים של 100 דולר.
מדי יום אנחנו מדווחים על עוד פנטהאוז שנרכש ב-12 מיליון דולר, ורני רהב שולח הזמנה חגיגית לתצוגת מכוניות היוקרה החדשות שהגיעו ואפשר לקנות במחיר נוח של בין 500 ל-600 אלף שקל -מציאה.
כמדי סוף חודש, גם השבוע קיבלו הקשישים והנכים את קצבת הביטוח הלאומי, ישבו וחישבו איך יכלכלו את משק הבית לאור המחירים החדשים והמכות שצפויות להגיע בקרוב: יורידו 50 שקל מהתרופות, יקנו רק חצי קילו אורז, יורידו מהתפריט את הפסטה, ישימו פחות חלב בקפה, בשקית התה ישתמשו שלוש פעמים, את בוילר המים החמים ידליקו רק פעם בשבוע במקום פעמיים, ימרחו פחות מרגרינה, יקנו גרונות של הודו במקום עוף ויעשו מרק, ואחר כך מנה עיקרית עם קצת תפוחי אדמה. על עגבניות אין מה לדבר, וגם לא על מלפפון או קישוא או תפוח עץ.
כדי ליהנות מאוכל טוב הם יצפו כל יום בחמש-שש תוכניות האוכל אותן מגישים בטוב טעם גידי גוב, גיל חובב, חיים כהן, ומי לא.
קונצרט הם ישמעו ברדיו, הם יסתפקו בקריאת העיתון של אתמול אותו הם לוקחים מהפח
של משרד התיווך בבית הסמוך. עובדי האבטחה בשכר מינימום, עובדי הקבלן העוסקים בניקיון והאמהות החד-הוריות ינסו למצוא איזו חלטורה שתכניס להם כמה שקלים כדי להדביק את עליית המחירים ההיסטרית. בערב הם יראו את "הדוגמניות", את "הישרדות", את החיים הזוהרים בטלנבילות, ימלמלו "הלוואי עלינו" וילכו לישון מלאי חלומות.
בבוקר יגרדו איזה חיש-גד או ימלאו "וינר" בשארית כספם ויחלמו כמה שעות על מיליונים. לא, הם לא ייצאו לרחובות, הם לא יפגינו, הם לא יתנו לאף אחד לראות שהם במצוקה, יש להם כבוד. כשאף אחד לא יראה, הם יחבשו כובע או מטפחת וילכו לקבל חבילת מזון או ארוחה ארוזה בבית תמחוי או באחת העמותות. בלילה הם יבכו, וכשאף אחד לא רואה יישאו עיניים לשמים ויאמרו לעצמם שמחר, בעזרת השם, אולי יקרה איזה נס. אולי.
נא להמתין לטעינת התגובות
