ושוב: ג'אקו מדבר
תוכי ג'אקו הם אמנם צרכני תשומת הלב התובעניים ביותר, אבל גם תוכים קטנים יותר זקוקים ליחס חם ולזמן איכות עם בעליהם * בהנחה שאתם לא רוצים תוכי סוציומט, יש להשקיע בין חצי שעה לשלוש שעות ביום במשחק, בהפעלות, בשיחה ובליטוף * הוא עוד יגיד תודה
אפשר להסיק זאת מהתובענות שבה מנקר התוכי המגודל, מזן ארה, בכתפו של מגן, כשזה חולף לידו, ומהדרך שבה הוא מתרצה כשניתן לו מבוקשו. ככה זה כשאתה תוכי מוחתם, שלמד להאמין מגיל אפס שהאדם שמטפל בך הוא אמך הורתך.
המניפולציה הפסיכולוגית הפשוטה, העובדת בעיקר על עופות ומורכבת מהפרדה מבני מינך לטובת מגע עם בני אנוש בלבד בתקופה הקריטית של תחילת החיים, מקבעת אותך כגרופי של המין האנושי.
ככזה, אתה גם מוחל לו בקלות (יחסית) על שלילת חירותך, ועל כך שלעולם לא תדע מהם חיי בעל כנף בטבע.
אבל לא רק תוכים גדולים ואינטליגנטים למראה, כמו ארות וג'אקואים, הופכים כאן, בחוות התוכים, לידידיו הטובים של האדם. גם קוקוטיילים, קקדואים ואפילו תוכונים קטנים מקבלים את מזונם בפיפטה הרבה לפני ה"שלום" (או ה"בן זונה," תלוי באוצר המילים של הבעלים) הראשון, שהם הוגים בשפת בני אדם.
הטיפול הצמוד, הכולל האכלה וליטופים, מבטיח שיוכלו לקיים מערכת יחסים קרובה עם בעליהם לעתיד ולא ייאלצו להסתגר בכלובם כל ימיהם.
התוכית של ילדותי, מקס קראו לה, לא זכתה לכל הטוב הזה. תוכית הג'אקו האומללה, שידעה לומר "הלו" בקול גברי, לשרוק, ליילל כחתול ומה לא, הייתה כלואה כל חייה. בתחילה אצל חברים של הוריי, אחר כך אצלנו ולבסוף בביתה של סבתי חיה עליה השלום.
קראו לה מקס, כי איש לא ידע שמדובר בנקבה, עד שיום אחד הטילה ביצה. ביום שבו עשתה סבתי את דרכה האחרונה לבית החולים, נמצאה גווייתה של מקס שכובה על גבה בכלוב. למרות שהרבינו ללטף את ראשה מבין הסורגים, מקס מעולם לא יצאה מכלאה, בגלל בורות ופחד.
אף אחד לא אמר לנו שתוכי זקוק לחברה כמו כל חיית מחמד אחרת. למזלנו, מקס לא מרטה את נוצותיה בתסכול, כפי שנוהגים תוכים שסובלים ממחסור בתשומת לב.
מעטים היום הבעלים הנאורים שדנים את התוכי שלהם למאסר עולם. מי שרוכש תוכי אצל מגדל אחראי, יודע שהוא זקוק להפעלה, לשיחה יומית, לליטוף ובעיקר לגיחות קבועות מהכלוב.
תוכי לא מוחתם (שלא עבר תהליך של הרגלה לבני אדם) לא יוכל לצאת מהכלוב, אבל אז יש לדאוג לפחות שהכלוב יהיה גדול מספיק כדי לאפשר תנועה חופשית, ומאובזר בצעצועים. רצוי מאוד שיגור בו תוכי נוסף מאותו זן, לא בהכרח מהמין השני, שיארח לו לחברה.
"תוכי בודד יהיה אומלל," אומר מגן. "הוא ייכנס לדיכאון ולסטרס. בטבע תוכים עסוקים בחיפוש אחר מזון, בכלוב אין להם תעסוקה, וכשגם אין חברה, זה קשה מאוד''.
אז אם אתם קונים תוכי, לכו על המוחתמים - מערכת היחסים הקרובה תספק הנאה לשני הצדדים. תהליך ההחתמה
"אנחנו למעשה 'מקלקלים' את התוכי. במקום שיהיה חיית להקה ויחיה עם בני מינו, אנחנו הופכים אותו לאדם קטן."
במשך חמישה עד עשרה שבועות מוחזקים התוכים הצעירים באומנה ומואכלים בדייסת גוזלים דרך מזרק או כפית מיוחדת (בטבע הם אוכלים מזון מעוכל ישר מהמקור של האם.( כשהם גדלים מעט ומעלים נוצות, מתחילים לשחק איתם ולהחזיקם ביד.
"ההחתמה היא לא תהליך פשוט, ויש גם גוזלים שלא שורדים," אומר מגן. "ועדיין, שיעור ההישרדות בתקופת החיים הראשונה גדול בשבי מאשר בטבע."
אבל לא די ביצירת מערכת של אמון הדדי. כדי שהתוכי שלכם לא יברח מהבית וייטרף על ידי החתול הראשון שיפגוש, או סתם יעופף בבית וייכנס בשמשה או במאוורר, יש לקצוץ את כנפי התעופה שלו (זה לא כואב, מבטיח מגן) פעמיים בשנה.
"רצוי שווטרינר מומחה לתוכים יעשה את זה. כבר ראיתי תוכים שווטרינרים עשו להם תספורות הזויות במיוחד."
התוכים שנמכרים בחוות התוכים בקעו כולם בבתי גידול (ולא בטבע.( מכיוון שכידוע מתבצע בעולם סחר פרוע בציפורים שנלכדו בטבע, יש להקפיד שהתוכי שאתם קונים איננו קורבן של התעשייה, המביאה להכחדת התוכים בטבע.
ב"ספר התוכים - המדריך השלם לגידול תוכים" מאת הוטרינרית ד"ר שלומית לוי (הוצאת דניאלה די נור / הקיבוץ המאוחד,( נאמר שתוכי שהורגל בחיי טבע, יהיה אומלל בכלוב ולא ייצור קשר עם בני אדם.
הכותבת מזכירה שגם תוכי שנולד וגדל בשבי הוא עדיין חיית בר שלא עברה שנים של ביות כמו הכלב והחתול. התוכי הוא לדבריה יצור אינטליגנטי, עצמאי ולא חנפן, אך מסוגל להפגין קשת רחבה של רגשות, כישורים חברתיים ויכולת למידה, שזקוק למשוב ולמערכת יחסים עם בעליו.
בחוות התוכים מספקים לרוכשים תעודה, המעידה שהתוכי עבר בדיקת וטרינר וחיסון נגד טפילים וכן דף הוראות לגבי המזון והטיפול הבסיסי.
"כדי ליצור קשר טוב עם התוכי," אומר מגן, "רצוי בהתחלה לא לתת לו צעצועים, כדי שכל המשחק יתמקד בבעלים. בשלבים הראשונים יש להחזיק אותו ביד ולא לשים על הכתף, כדי שלא יתרגל להיות מעל לגובה הראש של הבעלים."
כדי שלא יהיה לנו תוכי סוציומט, צריך להקדיש לתוכי קטן חצי שעה ביום במצטבר ולתוכי גדול (והג'אקו הוא צרכן תשומת הלב הגדול ביותר,( יש לפנות מינימום שעתיים-שלוש ביום במהלך כל חייו. את הכלוב צריך למקם בחדר הפעיל ביותר בבית.
כשאנחנו לא בבית או בלילה, התוכי חייב להיות סגור בכלוב. מגן מספר על תוכים שנכנסו באין מפריע אל מתחת למקרר ואף קפצו לאסלה. תוכי שברח, לא ימצא את הדרך בחזרה הביתה כמו יונה או טווס, כי הוא בסופו של דבר חיית בר.
התוכי המתאים למתחילים הוא הקוקוטייל, תוכי אוסטרלי קטן יחסית עם ציצת ראש, שמחירו 300-500 שקל, לפי הצבע.
ד"ר לוי ממליצה לאלרגיים להימנע מהקקדו, המייצר אבקה בנוצותיו (גם הג'אקו והקוקוטייל מייצרים אבקה, אבל פחות.( לדירה קטנה עדיפים תוכונים ולא ארה גדולה וצרחנית.
תוכים חיים בשבי בממוצע ארבע-חמש שנים, למרות שתוחלת החיים שלהם יכולה להגיע גם ל־30־40 שנה, ואצל הארה אפילו ל- 70-80 שנה. "אני לא הכרתי תוכי שמת מזקנה בשבי," מתוודה מגן, "הם תמיד מוצאים את מותם לפני. אנשים מגיעים עם סיפורים כמו 'הכלב של השכן טרף אותו,' 'העוזרת הרגה אותו בטעות' וכדומה."
ד"ר לוי ממליצה לא לקנות תוכי שעוד לא נגמל מהאכלה בבקבוק ואינו אוכל עצמאית, ולחשוד כשמחירו נמוך מדי, כי ייתכן שהוא חולה או גנוב. יש לוודא שאין הפרשות מאפו או מעיניו, שהמקור שלם, שהנוצות אינן דהויות (סימן לתת תזונה,( ושאין נוצות שבורות או קרחות.
בכל מקרה, יש לקחת את התוכי לבדיקה אצל וטרינר שכוללת ספירת דם, בדיקה לאיתור "מחלת התוכים" ומשטח גרון.
יש לבחור בכלוב הגדול ביותר שניתן ובכזה שקל לנקות אותו, עם דלת גדולה מספיק הננעלת היטב. את הכלוב יש למקם בגובה השולחן או גבוה יותר, בחדר המרכזי ביותר בבית, אך לא קרוב למטבח, ובמקום שיש בו שמש לפחות חלק מהיום. יש לאבזר אותו בנדנדות ובצעצועים ובמיכלי אוכל ושתייה בגבהים שונים, וכך להכריח את התוכי להתאמץ קצת.
כדי שילמד לדבר, לוי ממליצה לדבר אליו הרבה, ובאופן ברור וחזק. יש לומר את המילים בצמוד להקשרן, כדי שהתוכי ילמד גם את משמעות המילה.
כשהוא מתחיל לומר מילה, יש לצ'פר אותו ולעודד רק את הניסיונות המוצלחים. יש להאכיל את התוכי בפירות ובירקות ולגוון בגרעינים, דוחן, גרנולה וחטיפי תוכים.
נא להמתין לטעינת התגובות
