עונת המנגל נפתחה רשמית
לקראת סוף שבוע של פיקניקים ומימונה בסופו, יוסי מנדלוביץ מבקש לנשום אוויר נקי גם בפארקים, בחופים ובאיי הדשא בעיר. מתמנגלים? שיהיה בתיאבון - רק זכרו להתחשב בשכנים
אבל, ישנן מספר תופעות של הטיפוס הנקרא "הישראלי המכוער" שעליהן אני רוצה לדבר.
בבוא הקיץ, כאשר הערבים נעשים חמימים ונעימים, מתחילה עונת הנדידה. אין הכוונה לנדידת הציפורים המתרחשת בחורף, כי אם לנדידת עם ישראל לחופי הים היפים שלנו (וזה דווקא אני אומר לא בציניות) במטרה לאכול בשר. המשימה כפי שהיא מכונה בעגה הישראלית: על האש.
וכך חופינו המדהימים נהפכים לתמרות עשן המאפילים על ריח הים והאוויר, לא לדבר על האשפה והזוהמה הנשארת על החופים לאחר הגשמת המטרה ונטישת האנשים.
ניקח את חוף הצוק התל אביבי לדוגמא. חוק מקסים, מטופח ובעל ניחוח ים וקולות של גלים. למעלה בחוף ישנה טיילת מוארת לטיולים רומנטים או ככה סתם לריצה ושאר פעילויות איכות. אך דווקא בחודשי האביב והקיץ, שאפשר להתחיל להנות מהפנינה הזו, מתחיל הבלגן.
אותה טיילת יפיפיה נעשית אתר עלייה לרגל לבעלי המנגלים. אותם טיפוסים מתוחכמים פושטים על הטיילת בדיוק בשעות בהן מסתיימת הרחצה והכניסה לחוף אינה כרוכה בתשלום. בעלי המנגלים מתמקמים בעיקר ליד שבילי ההליכה (כי שם ישנה תאורה) ומתחילים במיסוך עשן שלא היה מבייש טנק מרכבה 4 משופר.
כמות הציוד שהביא אתו הייתה עצומה. גזיות, פחמים, מנגלים, שולחנות, כסאות, סכו"ם, רדיו דיסק, רמקולים, מקרר קטן וגנרטור. אם רק היה מביא גם פנס, שיאיר לו את הפרגיות הנצלות, אשתי ואני יכולים היינו גם להנות.
אותו הסיפור בדיוק מתרחש מזה דורות בפארק הירקון, מהפארקים היפים בארץ. בתור חובב ריצות למרחקים, אני מתאמן בו הרבה. ישנם בפארק מסלולים לרצים ולמתגלגלים למיניהם (אופניים, רולרס, גלגליליות וכד') של קילומטרים רבים. חובבי ריצה יודעים ומבינים על מה אני מדבר.
ומי שחובב מנגלים יודע, שהיום למנגל בפארק הוא יום
ואולי אפשר לראות בזה בכל זאת יתרון; הריצה מאתגרת יותר. כך אפשר להתאמן בתנאים הקשים ביותר. לא חוכמה לרוץ באויר הצח ובמסלולים נקיים. ולכן הציבור הישראלי ובראשם "עושי המנגלים" יארגנו לך פעילות ספורטיבית תוך נשימת עשן ומעבר מכשולים בצורת פסולת (שנשארה בשטח בכמות אסטרונומית).
טוב, אז זה המצב. תגידו שאין מה לעשות נכון? ובכן, יש הרבה מה לעשות.
לא מזמן בקרתי בשני מקומות. ניו יורק ולוס אנג'לס.
בניו יורק ישנו את הסנטרל פארק שמזכיר (במקצת) את פארק הירקון בארצינו היקרה. הסנטרל פארק הוא מאין אי , כמו בועה ירוקה המשמשת את הניו יורקים והתיירים לברוח אליה מהמולת העיר.
בסנטרל פארק ישנם מסלולים מדהימים לריצה ואופניים וגם הוא משמש את הספורטיבים מביננו שאוהבים לשמור על הכושר. עם כל הזוהמה של העיר ניו יורק, לא כך זה בסנטרל פארק. שם הכל ירוק , מטופל, מטופח,נקי ומצוחצח.
פעם במספר דקות ישנו פטרול שמוודא ואוכף חוקים נוקשים לשמירה על הנקיון. מנגלים בסנטרל פארק? בחיים לא.
מי שרוצה לעשות על האש עושה זאת במקום אחר ורצוי בביתו. בפעם הבאה שתיהיו שם, טיילו ותראו כמה האויר נקי יותר, כמה ירוק יותר, כמה האנשים מאושרים יותר וכמה העולם טוב יותר בלי המנגלים.
בלוס אנג'לס ישנה את הטיילת של החוף האינסופי. שם באופן תמידי מסיירים פקחים חמושים ומוודאים שהחוף נשאר נקי ומצוחצח. בכך הופכת הטיילת לאיזור מטופח ונקי שכייף להיות בו ועוד יותר כייף להתאמן בו.
אלו דוגמאות למדינות המודעות למשאבי הטבע שלהן ועושות הכל ע"מ לשמרו. אבל השימור איננו רק ברמת המדינה, כי אם ברמת האנשים. שם האנשים מבינים שהסנטרל פארק או הטיילת זה שלהם. זה הנכס שלהם וחלק אינטגרלי מאיכות חייהם.
שם הם מבינים ולכן הם משמרים. ואילו אצלינו? מסתבר שכאן לא מבינים , לא ברמת המדינה ולא ברמת האנשים . העיקר שהמנגל יעבוד שעות נוספות. עשן שחור בים? פסולת בפארק. שטויות, בסה"כ זה לא אצלינו בסלון.
נא להמתין לטעינת התגובות
