1 אם אין מים, שישתו דלק
דלק מטוסים בבסיס חיל האוויר בחצור התפשט אל מי התהום וגרם לסגירת שתי בארות. איפה ארין ברוקוביץ' כשצריכים אותה
כשאנשי רשות המים התחילו לחקור את מקור הריח, גילו לתדהמתם שעדשה ענקית של דלק משוטטת על פני מי התהום בבאר "בורקה 1". את המקור לא היה קשה לאתר: בסיס חיל האוויר חצור, שהבאר ממוקמת בשטחו. התברר שדלק הסילונים שמזין את מנועי המטוסים לא טופל כראוי, ו- 20 אלף קוב ממנו חלחלו למי התהום.
קידוחים, שנעשו כדי למפות את ממדי הזיהום העלו נתונים מדהימים: עוביה של שכבת הדלק הגיע עד כמעט מטר. בדוח הסיכום של נציבות המים נכתב ש"הזיהום בדלק סילונים באזור חצור הוא חסר תקדים בממדיו גם כאשר משווים אותו למקרים דומים שאירעו בעולם".
הבאר נסגרה מיידית. רשות המים הודיעה על מצב חירום, התריעה מפני התפשטות הזיהום באקוויפר החוף ודרשה מצה"ל לנקות אותו באופן מיידי. מאז חלפו 25 שנים, דור שלם, ואת מה שנעשה בנושא אפשר לסכם במילה אחת: אפס.
העובדה, שדלק מטוסים דלף בזמנו לבאר בבסיס חצור היתה ידועה מזמן; הממדים האדירים של המחדל, לעומת זאת, התחוורו לאנשי "אדם טבע ודין" רק לאחרונה, אחרי, שבחסות חוק חופש המידע הצליחו לקבל לידיהם שורה של מסמכים שבמשך שנים התחבאו במעמקי הקלסרים הצבאיים.
צריך לקרוא כדי להאמין: "מקובלות עליי העובדות, שאתה מציין במכתבך באשר לזיהום ולמקורו", כתב מנכ"ל משרד הביטחון לנציב המים ב- 29 ביולי 85', " מאידך, התקציב הדרוש (לניקוי הזיהום) לא יוכל לבוא ממקורותינו בלבד".
מאז החליפו שני הגופים עשרות מכתבים, ישיבות ופגישות. העיקרון המנחה: רשות המים מתחננת, משרד הביטחון וצה"ל מצפצפים, כשהכל, כרגיל, מתנקז בסופו של דבר אל פנקס הצ'קים.
בינתיים, הזיהום התפשט: בסוף שנות התשעים נסגרה באר סמוכה נוספת, "בורקה 3", שהפיקה עד אז כחצי מיליון מ"ק מי שתייה בשנה, כמות שהיתה יכולה להקל מאוד על המאבק של משק המים באוברדראפט המעמיק.
ב- 2004, אחרי 20 שנות סחבת, נדרש מבקר המדינה לנושא, והעיר בחריפות למערכת הביטחון. בעקבות דוח המבקר כונס דיון של ועדת הכנסת למפגעי איכות הסביבה. יושבת הראש, לאה נס, תבעה הסברים מנציגי רשות המים.
התשובות שלהם חשפו את חוסר האונים של רשויות המדינה מול מערכת הביטחון. יש חוק, אבל יש כאלה שנמצאים מעליו: "יש בעיה נגד צה"ל, מערכת הביטחון", אמרה שרה אלחנני, מנהלת אגף איכות המים ברשות המים, "כשמוצאים זיהום בחברת דלק, מוציאים צו... אומרים תעשה קידוחים ותטפל.
''כשזה נוגע למשרד הביטחון וצה"ל... אי אפשר לפעול באמצעות צו כי זה חלק מהמדינה. לכן מתחיל תהליך של הידברות שלוקח לפעמים שנים... אז אנחנו צועקים".
בקיץ 2005 נעשה עבור רשות המים סקר נוסף באזור, ומהתמונה העדכנית עולה כי הזיהום בעינו עומד, ואף מתפשט. הסקר הורה על פעולות חירום למניעת
לא מן הנמנע, שהשערורייה המתמשכת, שכבר עלתה במיליוני מ"ק של מים, תגיע לבית המשפט. לפני כשבועיים שלחה עו"ד נעמה אלעד מ"אדם טבע ודין" מכתבי התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים למשרד הביטחון, לרשות המים ולשר להגנת הסביבה (שהתנגד להצעת החוק לשיקום קרקעות מזוהמות שהעמותה יזמה).
''צה"ל ומשרד הביטחון מתנהגים כמו אחרון המזהמים", אומרת עו"ד אלעד, "מדובר בהפרה בוטה של חוק המים, והרי מול גוף פרטי רשות המים לעולם לא היתה מתקפלת. אולי מה שהמדינה לא מסוגלת לעשות, בית המשפט יעשה".
מתגובותיהם של רשות המים ודובר צה"ל ניתן לקבל את הרושם שלא חלפה רבע מאה מאז שהזיהום התגלה: "צה"ל ורשות המים עוסקים עתה בבחינת היקף הזיהום ומגבשים תוכנית לביצוע פעולות חירום בבאר בחצור".
מה קרה ל"אולפן שישי" בדרך לסיקור המאבק בתמנע
שניות לאחר שהסתיים שידור הכתבה של ענת סרגוסטי ב"אולפן שישי" על המאבק נגד הקמת המלון בתמנע, כבר בער הטלפון הנייד שלה ממסרים זועמים.
"את עיתונאית ליגה ז'", הודיעו לה הקיבוצניקים מהערבה, שמובילים את המאבק והוסיפו עצות לבביות בנוסח "עדיף שתחזרי לצילום", רמז לתהילה שידעה כשתיעדה עבור "העולם הזה" את יאסר ערפאת בביירות הנצורה.
"אני קוראת לזה טרור ירוק", אומרת סרגוסטי, "מותר להם לכעוס, אבל למתקפה אישית לא ציפיתי".
לפעילים הירוקים היו הרבה סיבות להיות מתוסכלים: לא רק שהכתבה שכבה על המדף כמעט שלושה חודשים, שבמהלכם היו כבולים בהבטחת בלעדיות לחדשות ערוץ 2, היא גם הציגה אותם כמי ש"טיפסו על הסלע הלא נכון", כניסוחו של יאיר לפיד בדברי ההגשה.
מלכתחילה הם פנו אל סרגוסטי (שבימים אלה מתגוררת בשדרות) בגלל המוניטין החברתי שלה, והיו משוכנעים שבעימות בינם ובין היזם ייזכו לאהדתה הגורפת. "כשהגעתי לצילומים הייתי מוטה לגמרי לטובת התושבים", היא מאשרת, "אבל תוך כדי לימוד החומר ואחרי שראיינתי את שני הצדדים קרה לי דבר מוזר: דעתי השתנתה".
אלא, שהירוקים מתקשים לקבל את ההסבר הפשוט והאנושי הזה, אולי כי מלכתחילה יש להם בטן מלאה כלפי חדשות ערוץ 2: מאז, שחיים ריבלין המצוין עזב את תפקיד הכתב לאיכות הסביבה, בחברת החדשות לא טרחו לאייש את המשרה ונושאי סביבה מהווים שם שמועה רחוקה.
"זה מורכב, לא תמיד סקסי, אין סלבס", אומר כתב בכיר בחברה. לזה צריך להוסיף את הנטייה של יאיר לפיד לחבק ממסדים, והדרך לתאוריית קונספירציה קצרה.
"חוששני שמדובר בכתבת יחצנות בשירותם של בעלי ההון", הטיח דרור עזרא ממפלגת "הירוקים" במכתב ליושבת ראש הרשות השנייה, "מדובר בבעל הון מקושר שיכול לגרום לגוף התקשורת המרכזי בישראל לקבור את הקיבוצניקים האידאליסטים".
תאוריית הקשר בין בעלי הון לזכיינים נראית הגיונית מקצה הערבה, אבל לא מעוגנת במציאות. העמדה של סרגוסטי אולי שגויה, אבל לא הוכתבה לה על ידי איש.
"קשה לטפל בנושאים כאלה במסגרת שמונה דקות", היא מודה, "הכל אוטומטית יורד לרמה של קליפ, צריך לחדד את הכותרת וכל שביב מורכבות נופל. אני בהחלט מבינה את הכעס. עד שנושא סביבתי הצליח להשתחל לפריים טיים של ערוץ 2, הם ציפו למשהו אחר. אבל בעיניהם אוטומטית ירוק זה צודק ובעלי הון הם רשעים, וזה לא תמיד ככה".
היום, תלמידים, נלמד למי משתלם שתאכלו מוצרי חלב
כשזי', תלמידת כיתה א', חזרה מבית הספר, היא תבעה מאבא לצאת למסע קניות כדי למלא את המקרר בשלל מוצרי חלב. להפתעת האב היא הודיעה בנימה נחרצת ש"זה בריא, וצריך לאכול לפחות שלושה מוצרי חלב ביום, יש בזה המון סידן".
כשהמשיכה לדקלם סיסמאות, התעורר חשדו של האב: זה כבר נשמע כמו יותר משיעור לתזונה בריאה, שהעבירה המורה. ואכן, בירור מהיר העלה שבמסווה של תוכנית חינוכית, ילדי בית הספר - כמו בתי ספר רבים בישראל - נמצאים תחת מתקפת שיווק אגרסיבית מטעם מועצת החלב, גוף המאגד את יצרני החלב, שמטרתו למכור כמה שיותר חלב.
החלב ומוצריו עומדים בשנים האחרונות במרכזה של מחלוקת חריפה בעולם המדע והתזונה. רוב הזרמים ברפואה ההומאופתית והסינית רואים בחלב הפרה מפגע בריאותי, וטוענים כי מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת להתמודד איתו.
גם הספרות הקונבנציונלית (ראו ספרה של פרופ' מריון נוסל, "מה לאכול") תומכת בטענה, שחלק מהסידן שבחלב כלל לא נספג בגוף בגלל שהוא מכיל גם זרחן וחלבון.
דווקא באזורים בעולם, שבהם החלב ומוצריו אינם מרכיב מרכזי בתפריט, האוכלוסייה סובלת פחות מאוסטיאופורוזיס ושברים בעצמות.
רבים גם מוטרדים מהשימוש שנעשה ברפתות באנטיביוטיקה והורמונים, ומהשימוש האינטנסיבי בחומרי הדברה כימיים. טבעונים רואים בשתיית חלב עוול מוסרי וניצול מחפיר של הפרות.
זכותם של מקבלי ההחלטות להחליט שחלב הוא בריא, ולעודד את הילדים לצריכתו. אבל להפקיד את המשימה בידי גוף בעל עניין זו כבר הפרטה שערורייתית של מערכת החינוך. ערכת הפעילות, שמועצת החלב שולחת לבתי הספר נוקטת את כל הגימיקים המוכרים שבהם משתמשים אנשי מכירות כדי לכבוש את לבם של ילדים.
תחת הכותרת "חבורת שלב החלב" הילדים משחקים בתפזורת עם מילים כמו גלידה ומעדן (האם מספרים להם על הסוכר וצבעי המאכל שאלה מכילים?), מכינים בובות פרה, מקבלים תפריט ליום הולדת חלבי ומקבלים במתנה מגנט למקרר עם "מתכון מנצח של חביתיות גבינה". והכי חשוב: דורשים מהם לשנן שוב ושוב ש"חייבים לאכול שלושה מוצרים ביום". עובדה : המורה אמרה.
הביאנלה לאדריכלות נוף תשחרר את בת ים מהסטיגמה
בשבועיים הקרובים, מדי יום אחר הצהריים, יקרה משהו מוזר למדי בפינת הרחובות בלפור ושדרות העצמאות בבת-ים: מתוך מרצפת סדוקה במדרכה ימריא סילון מים, שייצור מזרקה מאולתרת.
העוברים והשבים יוזמנו לצפות במחזה - לרשותם יעמוד אפילו ספסל - ולתהות על הקו הדק המפריד בין תקלה בצנרת העירונית למזרקה יזומה. בימי שרב, מותר לנחש, הילדים ינסו גם לעשות מקלחת חוצות קצרה.
"פיצוץ בצנרת" היא אחת מכ- 30 נקודות על מפת בת-ים שבהן תתחוללהחל מיום ראשון "הביאנלה לאדריכלות הנוף העירונית".
לסיגל ברניר, מרצה בבצלאל ואחת משלוש האוצרות, יש הרהורי כפירה על הבחירה בשם היומרני: "מהתגובות שאנחנו מקבלים נראה שזה נתפש כמו התנשאות. ביאנלה הולכת עם שמות כמו ברצלונה או ונציה, מה לבת-ים ולזה?".
ברניר יכולה להירגע: אם בת-ים רוצה דריסת רגל על מפת השיח התרבותי סביבתי - והיא רוצה - מותר לה להצטייד בקצת חוצפה חיובית; ואם הרצליה חנכה לא מכבר ביאנלה משלה (לאמנות עכשווית), אז גם בת ים יכולה.
כבר כמה חודשים מסתובבת שמועה עיקשת שבת-ים מאיימת להיות הדבר החם הבא. את הנוף המרהיב הנשקף מהטיילת אי אפשר לקחת ממנה. בשנים האחרונות, בהנהגתו של שלומי לחיאני, גם העיר שלצד הים עוברת שדרוג.
במקביל לתשתיות, למערכת החינוך ולגנים הציבוריים, הבין לחיאני שצריך לטפל גם בתדמית. אחרי סיעור מוחות מתמשך, שהתחיל במחשבה על מוזיאון מגלומני שיתחרה בזה של תל אביב, הגיעו לרעיון ייחודי: אירוע דו שנתי בעל אופי סביבתי עירוני, שבמסגרתו אדריכלי נוף מהארץ ומהעולם מציעים פרויקטים שמתערבבים בחיים השוטפים של תושבי העיר.
וכך היה: ברחוב כצנלסון הקימו גינה קהילתית, שבה תושבי השכונה מגדלים כבר כמה שבועות תבלינים וירקות לתצרוכת עצמית; ברחוב ביאליק מקימים אתר טבע עירוני - שטח זנוח בין בניינים, שבמשך שנים היה מפגע סביבתי, הופך לשמורה קטנה עם בריכה, בעלי חיים, צמחייה והרבה צל; וברחוב בלפור יוכלו ילדים ומבוגרים להשתעשע בבניית דגם מוקטן של עיר. את כל הפרטים אפשר למצוא באתר הביאנלה
כשברניר , תושבת הרצליה, גויסה לפרויקט, היא יצאה לימים ארוכים של שיטוט ברחובות בת-ים, וחזרה מוקסמת: "זו עיר עם דופק ואורבני. כל הזמן חיים פה, זו לא מודיעין שאתה בא לפני הצהריים ורואה שממה. חברים שאני מביאה לפה ישר מתחילים לדבר על קניית דירה".
בשבועיים הקרובים, ובעיקר בחול המועד, בת-ים מקווה לארח כמה שיותר ישראלים, וזה אמור לסייע לה להיפטר מהתדמית הנושנה. ברניר: "לא רצינו למתג את העיר עם נושא אחד, בנוסח' חולון עיר הילדים'.
''עיר זו לא פרה שמטביעים לה חותמת על התחת, אבל אנחנו כן שואפים לשחרר את בת-ים מהסטיגמות הישנות. הגיע הזמן להוריד מסדר היום את עניין החוב"תים. מעכשיו בת-ים צריכה להיות מקום שמייצר דיון תרבותי וסביבתי, לא מקום שצריך לטפל בו".
נא להמתין לטעינת התגובות
