סיפורו של רב אלוף
בגיל 84, אחרי קריירה ארוכה ומצליחה כמתאבק, התמודדות על מקום בכנסת, המצאת דיאטה מהפכנית, יבוא מתקן שטיפת המכוניות הראשון והקמת אימפריית חנויות אופטיקה-הרב רפאל הלפרין מרגיש שהגיע הזמן לפרוש ד בראיון פרידה הוא מסביר למה אין לו שום כוונה לנוח, מתי איבד את העניין בכסף ומדוע הוא תומך נלהב בחרם על "שפע שוק"
אבל עכשיו, הוא באמת יורד מן הבמה, לאחר שהחליט לפרוש סופית מעסקיו וכבר העביר את הכל לחמשת ילדיו, אשר קיבלו כל אחד מהם באופן שווה נתח מהרשת בשווי של 25 מיליון שקלים. מי שהיה אלוף העולם בהיאבקות חופשית, התמודד על מקום בכנסת ובעיריית תל אביב, היה בעל מפעל לביקוע יהלומים, בעל מכון לפיתוח גוף, מכון להרזיה, קייטנה, מסעדה, חנות בגדים והביא לארץ את מתקן שטיפת המכוניות הראשון, נפרד היום באופן סופי בהחלט מעולם העסקים ומאור הזרקורים.
הוא אמנם פרש בשבועות האחרונים, אבל הרב הלפרין עדיין ממשיך להגיע מדי בוקר למשרדו הקטן שבחברה. שולחנו עמוס בניירות ובספרי קודש. עם אוזן אחת הוא מקשיב לטלפון הקווי, בשנייה לנייד. המשרד שלו צנוע, די מפתיע בהתחשב בעובדה שהאימפריה שבנה ב 20 השנה האחרונות חולשת על עשרות מיליוני שקלים. "יש לי קפה, יש לי תה, יש לי מים. אני מסודר, לא צריך יותר מזה", הוא אומר.
זה בכל זאת קצת מוזר. פנסיה או לא?
"שום פנסיה, אין דבר כזה. אני אישן כשאני אמות. ושתדעי לך, שכל יום לפני שאני הולך לישון אני מדמיין את עצמי כאילו אני שוכב בארון מתים. אולי מחר אני לא אתעורר. ככה אני מרגיש חי, אני מרגיש שמחה, צריך לנצל כל רגע בחיים. אני מתרגש לקראת העתיד".
אבל מה בכל זאת אתה עושה כאן? הרי פרשת מהחברה.
"זה בטוח, ללא ספק. אני גמרתי. אם שואלים לעצתי אני עונה, אבל לכאן אני מגיע בשביל לכתוב", אומר ומיד מציג עשרות ניירות ועיצובים לספרו החדש עליו הוא עובד, "דרכו של הקדוש ברוך הוא".
הררי ניירות וספרי קודש מקיפים אותו. מבט קצר מבהיר מיד כי מחשב אינו נמצא בסביבה, הלפרין כותב את הכל בכתב ידו. אחר כך, החומרים מועברים להקלדה: "כבר כתבתי שתי אנציקלופדיות, 51 כרכים, ואת כולן כתבתי בכתב ידי. אני אוהב לעשות דבל רים בדרך הישנה. גם בבית שלנו יש טלוויזיה מאוד גדולה, שאני לא פותח כמעט אף פעם".
לעולם העסקים הוא לא חש שום געגועים. הוא נפטר, לדבריו, מן התאוות ורדיפת הממון ביום בהיר אחד בכותל, ומאז, הוא אומר, איבד את העניין בכסף. "יש לי 60 יועצים, בערך. לכל אחד היתה דעה בנוגע למה שאני צריך לעשות עם החברה הזאת, ולכל אחד יש את המניע שלו. כל החלטה שאני לוקח, אלוהים מנחה אותי. העברתי את החברה לילדים שלי מכל הלב, בשלמות ובחום. זה היה הצעד הנכון והאמיתי, להשאיר את החברה אצל המשפחה". גם הפרסום לא מעניין אותו, לטענתו: "הכול הבלים. גם את הכתבה הזאת אני לא מתכוון לקרוא", הוא מבהיר, אך מיד מנסה לנחם: "אבל אני אסתכל על הכותרת. עוד מיליון, פחות מיליון, זה לא חשוב לי בכלל".
כשהוא לא כותב, וכמעט שאין זמן כזה, אפשר למצוא אותו חושב, ומהרהר. "אני אוהב להשתעשע עם הזיכרונות שלי", הוא
לאחר שעלה לישראל מוינה כילד, החל הלפרין ללמוד בישיבת "חברון" שבירושלים. הוא היה נער צנום למדי בבחרותו, ושקל אז בסך הכל 64 קילוגרם. "יום בהיר אחד, הלכתי לתומי ברחוב, וראיתי מגזין אמריקני, בשם 'כוח ובריאות' ועל השער התנוסס ג'ון גרימיק, מתאגרף מפורסם ושרירי. הסתכלתי על הקיבורת שלו - וראיתי שהיא בגודל כל המותן שלי. הוא נראה כמו אליל יווני. מיד קניתי את העיתון".
במשך שנה שלמה לאחר מכן, התאמן הלפרין לבדו בחצר ביתו, ועשה כל שביכולתו כדי להשתוות למה שהוא ראה באותו המגזין.
"הרמתי ברזלים, אבנים, מה לא, והתחלתי לחקות את התנועות שהם עשו", הוא אומר ומדגים את הפעולות במשרדו. "אחרי כמה פעמים ראיתי שעליתי במשקל, ושצומח לי שריר פה, ושריר שם. הייתי בן 23 בסך הכל, בחור ישיבה, ואז הבזיק לי הרעיון שצריך לתת את העוצמה הזאת לבני ישראל. מחלשים - אפשר להיהפך לחזקים ולשריריים"
מונע בעקבות חלומו, הוא יצא בכוחות עצמו להולנד, לבלגיה ולצ'כיה, שם סייר במכונים השונים ולמד את רזי ההתאבקות. לאחר מכן טס לניו יורק, נפגש עם המודל שלו לחיקוי גרימק, ובעזרתו, תחרות אחר תחרות, המשיך להתקדם, ומעולם לא הפסיד בקרב, לאחר מכן הודבק לו השם "הנמר המעופף".
הרב הלפרין מתקן את משקפיו ומחייך לעצמו כשהוא נזכר בכינוי שניתן לו אז. את הרגע שבו זכה באליפות העולם, וגבר על יריבו הגרמני, הוא לא ישכח. גם היום, עולות דמעות בעיניו כשהוא זוכר כיצד הביטו בו כל ניצולי השואה שהיו בקהל. "הוא הסתכל עליי כאילו אני יהודי ששווה לשיט, אבל אני הייתי השליח של העם היהודי".
משם הוא המשיך להתגלגל ולסייר בעולם, אירופה, אפריקה, הודו, יפן. התאריכים והמקומות כבר מתבלבלים לו, אבל זה לא באמת משנה, החוויות שצבר עומדות בפני עצמן ואת כולן, הוא אומר, חווה לבדו. "בן אדם נולד לבד ומת לבד. את המסמר שעל הרגל שלך, רק אתה יכול להרגיש. את הדג מלוח שעל הצלחת שלך, רק אתה יכולה ליהנות ממנו, נכון?".
בהודו , כאשר פגש נזיר בודהיסטי שערך מדיטציה, נפל לו האסימון. "הוא התאמן על הנשימות שלו", אומר הלפרין ומיד מדגים. נושם, ונושף. וחוזר חלילה. "את רואה? אני יכול להוריד את מספר פעימות הלב שלי בדקה ב 15. הכל עניין של שליטה אבסולוטית. אמרתי לעצמי שאני חייב לחזור לישיבה, ללימודי הקודש. באותו רגע התחזקתי. אף פעם לא יצאתי מהדת, כולם חושבים שאני אורי זוהר, אבל לא. גם בניו יורק אכלתי סנדוויצ'ים ולמדתי גמרא. אבל הפעם החלטתי-די. הייתי בפסגת העולם, עכשיו אני צריך להיות עבדו של השם".
בשנים האחרונות הוא התחזק אפילו יותר, עוסק הרבה בצדקה, ובמיוחד מקדיש את זמנו ל"זעקת השבת", שנועדה למנוע את חילול השבת על ידי פתיחת עסקים ביום הזה. את חרם הצרכנים החרדי שמתקיים בימים אלו נגד רשת "שפע שוק" ו"AM:PM", של דודי ויסמן, הוא מעודד מעל כל במה.
"אני אמרתי את זה כבר לפני שלוש שנים. אין מפלט מחרם. מי שמחלל שבת יש להחרים אותו ולהוקיע אותו. די להיות עבדים לעגל הזהב. אנחנו כל כך תאבי ממון ובצע שזה העביר אותנו על דעתנו. לאן הגענו? החרם הוא חיוני וטוב. צריך לעשות את זה כמו כאשר רופא חותך גידול ממאיר בבשר החי, אם לא הוא ימות".
רבות כבר נכתב על רשת האופטיקה שפתח, ועל איך שהחל עם חנות קטנה אחת בלבד, לאחר שהתברר לו כי עדשות המשקפיים נמכרות בשווי הרבה יותר גדול מערכן האמיתי. חנויות הרשת מוקמו ברחובות הראשיים בלבד ולא בקניונים, והמחירים היו זולים בהרבה משל המתחרים, וכך גם אנשי הרשת התגאו עם הסיסמה המפורסמת: "שוברים את השוק".
עם השנים, הרשת גדלה עד למספר שיא של 64 סניפים. בנוסף קיימים עוד 25 סניפים הנושאים את אותו השם, אבל נמצאים בבעלות שניים מתוך שבעת ילדיו של הלפרין, משה ושמואל, שהחליטו לצאת לדרך עצמאית ודבקים בהחלטתם. מחזור המכירות של הרשת בבעלות הלפרין הגיע ל 200 מיליון שקלים, והיא נאמדת בכ11 אחוז משוק האופטיקה בישראל. לאחר שהתפוצצה עסקת המכירה בשנת 2005, פרשו מן החברה שני בנים נוספים, יעקב ודוד, ופתחו רשת מתחרה, בשם"90-40". " רציתי להיות קצת בחוץ. כשאבא שלי דיבר על למכור, היו לי כל מיני מחשבות על לנסות לראות מה זה להיות עצמאי", מודה יעקב (44), אך מספר כי לאחר שהוחלט שהחברה תישאר בידי המשפחה, חזרו הוא ודוד לרשת המשפחתית.
כעת, לאחר שהרב הלפרין ירד מהבמה, נערכים חמשת ילדיו שירשו אותה, לתהליך שינוי גדול שיכלול מיתוג חדש וצעיר יותר, הכנסת מותגים חדשים, עיצוב שונה, שילוב של מוצרי שמיעה וגם כניסה לקניונים, בהם לא דרך הרב הלפרין מימיו, ולהם התנגד בחומרה. "אני לא זונח את דרך אבי או את אופי החברה", מבהיר יעקב שמונה למנכ"ל החברה. "אנחנו פשוט מתרעננים ומתחדשים. אבא שלי עבד בדרך הישנה. אנחנו צעירים, יש לנו אמביציות ורעיונות חדשים ואנחנו רוצים לתת לחברה את כל מה שיש לנו ".
נא להמתין לטעינת התגובות
