השינוי מתחיל מלמעלה
במשך שנים הדתיים ניסו "להיכנס למוקדי הכוח" ו"להשפיע מבפנים". דחפו אותנו להיות מפקדים בצבא, עיתונאים ופוליטיקאים. ציפי חוטובלי מציגה: מהפכה- מסתערים על קודקוד הפירמידה: האקדמיה
גורם מדיני אומר שלא היה מו"מ כזה מאז אוסלו, ואפילו הקורא יואל מרקוס, שלא חשוד באהבת התנחלויות או בתמיכה בחזון ארץ ישראל השלמה, תוהה בקול לאן ראש הממשלה רץ, והאם אולמרט שמע מפי שר הביטחון שהתהליך עלול להוביל לחמאסיזציה של הגדה.
קו ישיר עובר בין מנגנון הטייס האוטומטי של ההנהגה הנוכחית, שממשיכה להציג מיחזור רעיוני של תכניות מדיניות שכשלו בשנות ה-90, ובין אובדן האמון הציבורי במערכות השלטון. אף אחד כבר לא מאמין בפתרון מדיני במצב הנוכחי, אבל אף אחד גם לא מציע לחשוב מחדש.
יש מי שהריצה לשום מקום, ותהליכי ההרס העצמי שעוברים על מדינת ישראל בשנים האחרונות, הוביל אותו לעשיית מעשה חלוצי: עמית הלוי ואסף מלאך, שניהם בוגרי ישיבת מרכז הרב, החליטו שהשינוי לא מתחיל מלמטה, ושלא די בהחלפת השלטון, והקימו את המכללה למדינאות יהודית ולחשיבה אסטרטגית.
השבוע, ביום שלישי בערב, בבנייני האומה בירושלים, ,נערך ערב עיון והכרות של המכללה שזוהי שנת הפעילות הראשונה שלה.
עמית הלוי, מנכ"ל המכללה, מדבר על יצירת אליטה אלטרנטיבית, לאליטה השלטת. הוא מציג פירמידה שראשה הוא האליטה האינטלקטואלית- אנשי הרוח והאקדמיה של החברה. השלב השני של הפירמידה הוא הסוכנים החברתיים- הפוליטיקאים, אנשי התקשורת, ואנשי השרות הציבורי, הבסיס של הפירמידה הוא הציבור.
במשך שנים ארוכות החשיבה המובילה היתה "להיכנס למוקדי הכוח" ו"להשפיע מבפנים", אנשי חינוך כיוונו את מרכז האנרגיה לשלב השני של הפירמידה- תהיו מפקדים בצבא, תהיו עיתונאים, ופוליטיקאים ותשפיעו.
החזון שעומד מאחורי המכללה מכוון גבוה יותר, אל השלב העליון של הפירמידה, אל המקום שממנו הכל מתחיל- עולם הרוח, ועולם הערכים שמנשב ממסדרונות האקדמיה
כששאלתי את עמית הלוי, האם היתה נקודת מפנה שהביאה אותו להקים את המכללה, הוא ענה לי שנקודת המפנה הציבורית היתה אחרי חורבן גוש קטיף כשאנשים ראו איך מפעל התיישבות של עשרות שנים, נמחק כליל תוך ימים ספורים, והבינו, שהמלחמה בשדה הקרב הרעיוני חשובה יותר מבניית בתי האבן.
הלוי מדבר על פירוק מדורת השבט של הציונות, הפטריוטיות, והלאומיות, ועל בגידת האינטלקטואלים. המכללה מבקשת לחשוף את הכוח המניע של התהליכים החברתיים והפוליטיים של מדינת ישראל, ולספק מבט בוחן אל מאחורי הקלעים של הלך המחשבה הרווח היום בין מעצבי דעת הקהל.
במהלך הערב דיברו מספר מרצים מהמכללה ושאלו שאלות שלא עולות בדרך כלל בדיונים התקשורתיים: פרופ' משה שרון, מזרחן מהאוניברסיטה העברית ששימש כיועץ לענייני ערבים של בגין בקמפ דיוויד שואל איך ייתכן שישראל החזקה שידעה לנצח בשדה הקרב מפסידה פעם אחר פעם סביב שולחן המו"מ.
הוא מתאר את כשלי הפוליטיקאים הישראלים שלא לומדים את כללי השוק המזרח תיכוני, ומנהלים מו"מ בכלים אירופאים, בלי להבין את עולם המושגים של הצד הערבי.
ד"ר דניאל שליט, אחד מהוגי הדעות המרתקים שקיימים היום, ואחד המרצים במכללה ביקש להרחיב את המבט מעבר לחזית הפוליטית, ולדבר על שתי חזיתות נוספות שחייבות להילקח בחשבון כשמדברים על מדינאות יהודית- החזית המוסרית והחזית הדתית.
על פי שליט, כיום הבעיה המרכזית היא פיצול הכוחות הציבוריים ל- 3 מחנות נפרדים: הימין שנעול במגרש הביטחוני, השמאל שנעול במגרש המוסרי, וחלקו הפוסט ציוני מערער על עצם זכותנו להתקיים, והדתיים שנעולים בד' אמותיה של ההלכה, ואין היום למדינת ישראל אמירה יהודית מול האסלאם שמבקש לנהל מולנו מלחמת דת.
הפירוד בין 3 המחנות הוא היוצר את החולשה בה מצויה היום מדינת ישראל, ורק הסתכלות מאחדת על שלושת המישורים יוכל לבנות את חוט השדרה הנדרש למדינת ישראל מול הזירה הבינלאומית.
במציאות הישראלית המדשדשת ונעדרת החזון, נראה כי המכללה למדינאות יהודית יכולה לשמש בסיס העשרה חשוב לכל מי שרוצה להבין את קיומנו כאן בהקשרי רוחב ועומק, ולחולל שינוי של ממש בדור ההנהגה העתידי של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
