פדופילים אנונימיים
קבוצת תמיכה מיוחדת המסייעת לפדופילים באמצעות האינטרנט הוקמה ע"י אלעד, נער בן ,17 שמתמודד מדי יום עם הפיתוי החולני, וללא ידיעת הוריו
את "אתר אוהבי הילדים היחיד בעברית "(ILBL) הקים אלעד, המוכר לעשרות מנויי האתר בכינוי ,WB מתוך כוונה לשמש מוקד שיסייע לחובבי ילדים באשר הם, או בשמם המקובל יותר בציבור - פדופילים, להתגבר על היצר החולני.
באתר מנסים אלעד ושאר המשתמשים גם להעביר מסר לשאר האוכלוסייה - לא כל פדופיל הוא סוטה מין מסוכן. בכלל, חוקי הפורום שניסח אלעד אוסרים לפרסם הודעות המעודדות קיום יחסי מין עם קטינים או כל פעילות מינית אחרת, וקובעים כי אין לעודד כל פעילות לא חוקית בפורום או לתמוך באחת כזו.
אז מה אפשר למצוא באתר המאגד עשרות פדופילים מרחבי הארץ? הרבה כאב ותסכול, אבל שם גם יכולים החברים, חלקם מוקעים בחברה בגלל נטיותיהם וחלקם חיים בחשש שמא יתגלה סודם, למצוא שותפים לתחושותיהם. באופן מקומם, רובם לא ממש היו רוצים לוותר על תכונת האופי הבעייתית הזו.
"בפירוש לא הייתי מוותר על אהבת ילדים", כותב אחד החברים בפורום, "זה לא סתם עוד מאפיין שאתה יכול לוותר עליו, יש משהו מעבר (לעניין המיני) שאני אוהב אצל ילדים - התמימות, שמחת החיים, הישירות, חוסר הזיוף, הרגישות. בשום פנים ואופן לא הייתי מוותר עליהם. אני חושב שאי אפשר להפריד את אהבת הילדים ממכלול תכונות האופי שלי."
למרות הרתיעה הטבעית מפני אוכלוסייה חריגה כזו, נראה כי רוב המשתתפים הקבועים בפורום אכן מודעים היטב למצבם, ובעיקר לבעייתיות שבו. "יש ימים שבהם אני רוצה כל כך לענות על השאלה הזאת ב"כן, בקלות, קחו את זה ממני, ותנו לי לזכות באהבה או בחיקוי
לא פשוט להביא את אלעד להתראיין, לא בגלל חשש לחשיפה כמו בגלל חוסר זמן. בכל זאת, מדובר בנער מתבגר. "לא כל החיים שלנו סובבים סביב אהבת הילדים," הוא טוען, "יש לנו חיים תקינים לחלוטין, וחוץ מהאתר אני מתעסק גם בדברים אחרים שקשורים למחשב כמו אנימציה וגרפיקה.
נוסף על כך יש לימודים, אפילו שלאחרונה אני לא משקיע במיוחד, וגם כתיבה, אני כותב מדי פעם מאמרים או סיפורים וכמובן גם יש מוזיקה וחברים".
עד לפני כשנה ניהל אלעד חיים רגילים כלפי חוץ, ואת סודו הגדול שמר לעצמו. "מעולם לא סיפרתי לאיש על אהבת הילדים, ואני לא רואה את זה קורה בקרוב," הוא מצהיר. "מלבד חברים בקהילה המקוונת, לאף אחד אין מושג."
על הקמת האתר החליט אלעד פשוט "כי לי לא היה כזה," כהגדרתו. ברחבי העולם קיימים אתרים רבים המיועדים לספק תמיכה לפדופילים, וגם מנסים להעניק נופך של לגיטמיות לתופעה, אך זה האתר היחיד העוסק בכך במוצהר בשפה העברית.
"כשהגעתי להבנה עם עצמי והבנתי שאני לא כמו כולם, חיפשתי מקום שיענה לי על השאלות שקדחו לי בראש, כמו 'למה אני'? 'האם אני כמו האנשים ששומעים עליהם בחדשות'? ו'האם אפשר איכשהו לטפל בזה'? אבל לא מצאתי אף מקור בעברית. מבחינתי זה היה בסדר, כי אני מסוגל לגשת לאתרים באנגלית. אבל לא כולם בארץ יכולים. ככה בערך החלטתי לפתוח את האתר."
לאחר שיחות רבות עם אנשים שונים ברשת, ובהם ישראלים, הבין אלעד שהוא לא לבד, וגם ברשת הישראלית יש מספר לא מבוטל של חובבי ילדים, קרוב לכ-10,000 איש, לטענתו, שנותרו ללא כתובת תומכת. "בשלב זה החלטתי שאני הוא זה שיעשה לפחות את הצעד הראשון לפתוח מקום לאוהבי ילדים דוברי עברית. בניתי את האתר בעצמי, ונכון לעכשיו אני עדיין מתפעל אותו בעצמי".
באתר מופיעים מאמרים העוסקים בתופעת המשיכה לילדים, קישורים לאתרים העוסקים בנושא, וכמובן הפורום עצמו. באתר רשומים כיום קרוב ל-100 משתמשים, ומנהל האתר מספר כי לפחות 200 בני אדם נכנסים אליו בכל יום. אמנם בהודעות שונות בפורום אפשר למצוא קישורים לאתרים המכילים תמונות של ילדים קטנים, אך כאמור, חוקי האתר אוסרים הצעות או רמיזות מיניות כלשהן, ובאתר עצמו אין כל תמונות מסוג זה.
אלעד מספר כי בזמן שהקים את האתר כבר היה בקשר עם מספר פדופילים, שאת חלקם הכיר בקהילות מקוונות ברשת, ואחרים הגיעו אליו דרך בלוגים מהעבר. וכך היום, כשנה לאחר הקמתו, מפעיל אלעד את האתר מהמחשב האישי בביתו, כשאיש במשפחתו לא יודע על כך. "אהבת הילדים קשה לביטוי בכל אופן אחר, חוקי או לא," הוא מסביר, "ומלבד הפורום שלנו וקבוצות הדיון האחרות ברשת, אהבת הילדים מתבטאת רק במחשבה על ילדים."
בטרם הקים את האתר, פתח אלעד שני בלוגים באתרים ישראבלוג ותפוז. אבל כעבור חודש הוסר הבלוג בישראבלוג אחרי שאלעד כתב, לאחר התלבטויות, "לא נתתי לכם יותר מדי הזדמנויות להכיר אותי, לא רוצה לרמות אף אחד, ואני חושב שעדיף שתכירו אותי תוך כדי ידיעה שאני פדופיל."
לאחר הסרת הבלוג הראשון הוריד אלעד מרצונו גם את הבלוג בתפוז. הבלוגים ירדו מהר מהאוויר, אבל הוא הספיק לקבל תגובות, אשר מרביתן, הוא מספר, היו תומכות, אך גם תגובות נאצה לא חסרו. אישה שהזדהתה כאם לילדים קטנים כתבה: "אני אמא לילדים בת ,40 עברתי על רשומות של פדופילים, ראיונות איתם והתיאורים שלהם, אתה מבחינתי פצצת זמן מתקתקת. זה עצוב וחייבים לעקוב אחרי אנשים כמוך."
אלעד לא מתרגש ומעדיף להתייחס לתגובות החיוביות. "בניגוד לתגובות מעין אלו, גם היו כאלה שהעריכו את העובדה שאני מודע לעצמי ומתנגד לפגיעה בילדים," הוא מספר. "מובן שכמו תמיד היו אלה שלא ממש עניין אותם התוכן של הבלוג, כל עוד קיבלו הזדמנות לפרוק את כל מה שהם חושבים על פדופילים, עם הרבה קללות ואנלוגיות לרוצחים ולמחבלים שונים."
התמיכה שקיבל מחבריו לרשת, מספר אלעד, היא שהעניקה לו די כוח להקים את האתר שלו ולהעניק תמיכה לאחרים. "אני השלמתי עם עצמי בצורה תקינה, כי היו לי אנשים שעמדו לצדי, אנשים מפורומים בחו"ל שסמכתי עליהם בעיניים עצומות, ועדיין סומך, אפילו שאת רובם לעולם לא אפגוש".
"מלבד להסביר לי ישירות או בעקיפין את כל מה שלא ידעתי על עצמי ועל המצב, הם סיפקו לי את מה שהיה חסר לי גם בעברית - מקום שבו אני אוכל להיות עצמי באופן חופשי בלי לפחד, מקום שבו יקבלו אותי גם אם אזדהה בתור אוהב ילדים", אומר.
מעבר לתמיכה באנשים כמוהו, אלעד מנסה לשכנע באמצעות האתר שלא כל פדופיל הוא עבריין מועד, האורב לילדים בגינות ציבוריות חשוכות. "אהבת ילדים היא לא הדבר העיקרי שאני מתעסק בו, וגם לא בין העיקריים," הוא מגלה.
"יש דברים רבים נוספים שאני עושה בחיים שלי. אני בן אדם רגיל לחלוטין, מלבד אולי השוני הקטן הזה. חשוב לזכור שבשונה ממה שרבים חושבים, לא כל החיים שלנו סובבים סביב אהבת ילדים, והיא לא מופיעה בכל מקום בחיים."
אחד הרגעים הקשים שחווה מאז הקים אלעד את האתר היה לאחר חשיפתה של רשת פדופילים בידי המשטרה. אז, אולי לראשונה, נאלץ התלמיד בן ה-17 להתפכח מאשליית השגרה הנורמלית שיצר.
"הרגשתי לחץ מטורף עם פרסום הכתבות בנושא, ובמקום לבלות את חופשת סוכות בצורה נורמלית, הייתי צריך לבלות את כל החופשה בכתיבת הבהרות חוקיות, הסרת האתר והחזרתו ומענה לטוקבקים".
"מה שאנשים לא מבינים הוא שמדובר בעשרות אלפי אנשים ומתוכם בודדים בלבד פושעים", אומר אלעד. "זה כמו בכל חברה, יש רוב נורמטיבי, אך יש יוצאי דופן, שרוצחים לדוגמה, אבל באמת מדובר בבודדים. יש מעשי פשיעה של אוהבי ילדים, אבל זו תופעה חריגה ורחוקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
