1. בברכת השר להגנת הסביבה
השר גדעון עזרא נשא ברכה בטקס השקת טיילת בראש העין למרות שהפרויקט פוגע בסביבה. רמז: ראש העיר הוא חבר קדימה
בערוץ שרועים גזעים כרותים, וביניהם מתרוצצים דחפורים שגורסים את האפיק ומקימים שאון גדול. מעל מתנוסס שלט המבטיח: "כאן תקום טיילת צלילי המוזיקה". על החתום: עיריית ראש העין. רק שבינתיים הצלילים צורמים, והם מגיעים עד לשכתו של השר להגנת הסביבה גדעון עזרא.
נחל רבה הוא פנינת נוף וטבע בלב ראש העין, שבמשך שנים סבל, כמקובל בישראל, מהזנחה מדכדכת. ראש העיר, משה סיני, החליט להפוך את ערוץ הנחל לטיילת עם עצים, ספסלים ושבילי אופניים, ריאה ירוקה והווי עירוני בחבילה אחת.
כל הגורמים, כולל המשרד להגנת הסביבה, שמחו להירתם, אבל כשהתחילו לרדת לפרטים נחשפו פערים בתפישה. "הוא רצה אקרשטיין ואקרשטיין ואקרשטיין, ובנייה אינטנסיבית תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שיש כאן נחל", אומר גורם במחוז מרכז של המשרד.
עד לאחרונה עוד עבדו יחד והחליפו גרסאות ותוכניות, אלא שראש העיר החליט לשבור את הכלים ופנה לדרך עצמאית. אנשי המשרד עקבו בדאגה אחרי התקדמותו: "זה לא רק התעלמות גסה מערכי הטבע שיש כאן, זה גם מסוכן", אומר גורם במשרד להגנת הסביבה.
"באחת הנקודות יושב קרוב לגדה בית ספר תיכון, כשיהיו גשמים רציניים הוא עלול לאכול אותה חזק". אבל סיני החליט שהזמן דוחק. מדובר, כזכור, בשנת בחירות. העירייה הפיקה טקס להנחת אבן הפינה על גדת הנחל, ולתפקיד אורח הכבוד לוהק כבוד השר - גדעון עזרא.
אנשי המקצוע במשרד להגנת הסביבה עשו הכל כדי לעצור את השר בדרך לטקס. "הסבירו לו שהתוכניות לא מוסכמות עלינו", אומרת בכירה במשרד, "שראש העיר מתכוון כנראה לבנות אמפיתאטרון באזור שבו אסור לגעת, שיש כאן פגיעה לא הפיכה במערכות אקולוגיות, ושלחלק מהעבודות אין בכלל היתרי בנייה כחוק ולכן מדובר לכאורה בעבירה פלילית. קיבלנו את הרושם שהוא הבין את חומרת הדברים ולא יגיע לטקס".
אבל עזרא הגיע. אחרי הכל, משה סיני הוא איש מפלגתו, קדימה. בטקס השר התפתל: הוא
בתחילת השבוע נמסר מהמשרד להגנת הסביבה כי מנהל מחוז המרכז שוקל להוציא צו להפסקת העבודות - אותן עבודות שהשר בירך עליהן. גדעון עזרא לא מבין מה הבעיה: "אמרתי בטקס במפורש שאני מברך על הפרויקט רק בתנאי שהוא ייצא לדרך עם כל האישורים הדרושים. אם אין אישורים זו בעיה שלו".
זו בעיה של אנשי משרדך. למה באת לברך למרות שידעת שהם מתנגדים? "באופן כללי אני בעד היוזמה שם, אבל אמרתי שאני מברך רק על הכוונה. גם אם לא הייתי בא הוא היה עושה אותו דבר. האנשים במשרד צריכים לטפל באכיפה, אבל בינינו - יש הפרות יותר גדולות שהייתי שמח להתעסק איתן".
מעיריית ראש העין נמסר ש"טיילת 'צלילי המוזיקה' היא פרויקט ליצירת ריאה ירוקה בראש העין. לא מדובר בבנייה, אלא בשיקום גדות נחל רבה שהיה מוזנח עשרות שנים והפך למפגע אקולוגי. העבודות מתבצעות על פי כל האישורים הנדרשים".
קבלו את השכונה הראשונה בארץ שתתחיל להפריד אשפה
כשהמשלוח האחרון של ירקות אורגניים הגיע מהחקלאי החביב עלינו, המתינה בתוכו הפתעה. חלק מהירקות היו מכונסים בשקית, ולא סתם אחת: "שקית קומפוסט", נכתב עליה (בירוק), ''מתכלה בקומפוסט עד 90 יום". שזה בהחלט פחות מהנצח שלוקח לשקיות ניילון רגילות להיעלם, אם בכלל.
מי שחפץ בשקיות מתכלות שעשויות מחומרים טבעיים (בעיקר תירס) יכול להשיג אותן, לפי שעה, דרך שני אתרים: naturaisrael.comו- ecojo.co.il.
תהליך הייצור שלהן הרבה פחות מזהם מזה של שקיות רגילות (תוצר זיקוק של נפט), אלא שבגמר השימוש נוצר מצב אבסורדי: הן מתפרקות במהירות בתוך מתקן קומפוסט, אבל עבור מי שאין בביתו או בגינתו מתקן כזה - רוב הישראלים - זה כמעט חסר משמעות.
כדי ששקיות מתכלות אכן יתכלו, הן צריכות להיות חלק משרשרת של טיפול אקולוגי באשפה, שבו האזרחים מפרידים בבתיהם בין זבל יבש לרטוב (אורגני), והעירייה מפנה את הפסולת האורגנית למתקני קומפוסט עירוניים.
זה קורה בכמה מדינות יותר מתקדמות מישראל, וזה מתחיל לקרות, לאט ובמהוסס, גם כאן. ומה שמפתיע - פריצת דרך משמעותית בתחום הזה עתידה להתרחש בקרוב דווקא ברמת אביב ג', לא הסדרה - השכונה.
את הרעיון הגו בעיריית תל אביב. ברמת אביב ג' יש בית ספר יסודי עם מודעות אקולוגית גבוהה, שבחצרו כבר פועל מתקן קומפוסט, שבט צופים עם גוון ירוק ומרכז קהילתי פעיל. נתוני הפתיחה האלה הפכו אותה למועמדת טבעית לפיילוט ההיסטורי בהפרדת אשפה.
יש בארץ יישובים שבהם הפרדה כזו כבר מתבצעת, אבל הם בעלי אופי כפרי ומתאפיינים בבתים צמודי קרקע. כאן, לראשונה, עומדים להפריד אשפה בשכונה של בנייני דירות, שבה מתגוררים 4,500 תושבים.
הפרויקט מתנהל תוך שיתוף מלא של התושבים. הם יושבים בוועדות ההיגוי מול אנשי אגף התברואה של העירייה, הם מקבלים את ההחלטות. כבר בזמן הקרוב יוצבו מכלי קומפוסט בחדרי האשפה או בגינות הבניינים, והדיירים יתבקשו להפריד את הזבל. הקומפוסט מיועד לדשן את הגינות, ואם יהיה עודף הוא ישוגר אל הגינות הציבוריות.
אפשר כמובן לתהות למה מהלך כה חשוב צריך להישען על בסיס התנדבותי, ומדוע העירייה - שצפויה להרוויח מהקטנת נפח האשפה - לא לוקחת על עצמה את הביצוע ומקימה, למשל, מתקן קומפוסט אזורי.
אבל אפשר גם להסתכל על חצי הכוס המלאה: מדובר במיזם בעל אופי קהילתי מובהק, שעומד בסתירה לדימוי הקפיטליסטי והמנוכר שיצא לשכונת היוקרה הצפון תל אביבית.
"מדובר באנשים עסוקים מאוד", אומרת נועה יובל, מרכזת הפרויקט, "וההתלהבות שבה הם מתגייסים לעבוד ביחד ולמען הקהילה מחממת את הלב, ואפילו קצת מפתיעה".
בשפד"ן נאבקים בסירחון בסיוע סיירת מריחים
הדבר הראשון שמקדם את המבקרים במתחם הענק של השפד"ן, שמשתרע בחולות ראשון לציון מאחורי הסופרלנד, הוא הריח.
איתי פנקס, יו"ר איגוד ערים דן, רגיל להבעת המיאוס הקלה על פני האורחים, ומזכיר בנימה מתנצלת ש"לא מייצרים כאן בשמים". כשיותר ממחצית הקקי של המדינה מוזרמת למקום אחד, קשה לצפות לארומה של שושנים.
את תושבי השכונות המערביות של ראשון לציון זה לא מנחם. כשמתקן טיהור השפכים הוקם, העיר היתה קטנה ורחוקה. עם הזמן היא התפשטה מערבה, ובאופן פרדוקסלי השכונות החדשות - אלה שנושקות לטווח הניחוח של השפד"ן - הן גם מהמבוקשות בעיר. ההתנגשות היתה בלתי נמנעת.
בשנים האחרונות עושים בשפד"ן מאמצים לרסן את נזקי הריח. חלק ממתקני הטיהור הוכנסו למבנים סגורים, ואת שאר העבודה מקווים שיעשו החיידקים: בימים אלה נחנך באתר מתקן טיהור ביולוגי (ואקולוגי), המבוסס על חיידקים שסופחים את הריחות.
כמקובל בישראל, מי שעומד בחזית המלחמה בריחות, היא סיירת. מפקדת הסיירת היא ד"ר רבקה קולטון, הנחשבת למומחית הריחות המובילה בארץ. יחידת העילית שלה כוללת כמה צוותי הרחה; לבחינות הכניסה לא מומלץ להגיע עם אף סתום.
את המריחים קולטון מגייסת דרך מודעות בעיתון, או "מפה לאוזן ביישוב שלי, יש כאן הרבה משוחררי צבא שמחפשים עבודה". המתחילים מקבלים 25 שקל לשעה, המנוסים קצת יותר. אחרי שהם מפגינים את יכולתם על תמציות במעבדה הם נשלחים לשטח, לבדוק אם לשכנים של השפד"ן יש סיבה להתלונן.
"ישנה הגישה ההולנדית", מסבירה קולטון, "שבה מריח בודד יושב בשטח שבין המקור למתלונן, ורושם בכל דקה אם יש או אין ריח. זה מעלה כמה אירועי ריח היו במשך שעה".
בשיטה השנייה דוגמים את הריח בתוך שקיות, כמו אוויר מארץ הקודש לתיירים. "אני לוקחת אוויר מאזור בריכות הטיהור בשקי דיגום", אומרת קולטון. "במעבדה מחברים את השק למשפך, כך שהמריח מקבל את זה ישר לאף, לפני שהריח מתפזר ונמהל. המריחים מדרגים את הריח לפי Units Odour, שהן המדד של עוצמת הריח".
דני, מוותיקי המריחים, אומר שאפשר לחיות עם הצחנה. "עזוב, כל המדינה שלנו בקקי. זה ממש לא מזיז לי. זה הרי לא החומר עצמו, אלא האוויר, אז הסירחון מגיע מדולל. חוץ מזה כבר יצא לי להריח קפה ואפילו בונזו, תלוי במפעל שממנו לוקחים את הדגימות".
ד "ר קולטון מודה שהיתה שמחה להחליף את הנחיריים האנושיים במכשיר מדידה, אבל הוא עדיין לא הומצא. "הכימיה של הריח כל כך מורכבת, שזה אחד התחומים הבודדים שלא הצליחו להמציא טכנולוגיה שתחליף את האף האנושי. היו נסיונות להמציא אף אלקטרוני, אבל עד היום הם נכשלו".
קולטון ודוחות הריח שלה מלווים את השפד"ן בשנים האחרונות. "המצב שם בהחלט השתפר, אבל עוד יש דרך ארוכה", היא אומרת. "אני מייעצת להרבה מפעלים, וכולם צריכים להבין שאנחנו ארץ קטנה ומתועשת שבה מפעלים ויישובים צריכים לגור כתף ליד כתף.
''הדרך היחידה להתמודד עם זה היא באמצעות טכנולוגיה ותחכום, כמו מתקנים של טיהור ביולוגי עם חיידקים".
המאמץ הסביבתי של עיריית תל אביב מסתכם בשעה של עלטה
ביום חמישי הקרוב (27 במרס ), בשמונה בערב, גם אני אשתדל לכבות את האורות. לטובת מי שהחמיץ את הקמפיין, תושבי תל אביב מתבקשים ביום הזה ליישר קו עם עמיתיהם בעולם, ולחסוך בחשמל במסגרת "שעת כדור הארץ". תודו שקשה לסרב ליוזמה כזו.
אבל כשאשב לאור נרות (שבגרסה הנפוצה שלהם, אגב, פולטים לא מעט זיהום), יהיה לי זמן לחשוב על כמה עניינים מטרידים. למשל, על חלקה של עיריית תל אביב באירוע החגיגי.
העירייה נתנה את חסותה לשעת העלטה, ומרוויחה לא מעט נקודות לגיטימציה ירוקות. זה היה בסדר גמור, אילו השעה הזו היתה רק הדובדבן שבקצפת הפעילות הסביבתית העניפה של העיריה, שרוחשת 365 יום בשנה. בפועל, מדובר בצימוק שיש מתחתיו מעט מדי עוגה.
לצד החשמל, הפליטות מכלי רכב הן הגורם המשמעותי בזיהום האוויר והתחממות כדור הארץ. אם העירייה באמת רוצה לתרום למאמץ הסביבתי, היא צריכה לבצע תפנית פרסה במדיניות התחבורה: להשקיע הון בתחבורה ציבורית במקום במירוץ חסר סיכוי ליצירת עוד מקומות חניה, לסגור אזורים לכניסת רכבים פרטיים, להציב יעדים שאפתניים לצמצום זיהום האוויר, להציף את הרחובות בעמדות להשכרת אופניים.
על פי חזון העירייה ל- 2025, אמורות להיכנס לעיר 1.4 מיליון מכוניות ביום. תפקידה של העירייה הוא לעשות הכל כדי שהחזון הזה לא יתממש, לא לפרוש לרגליו שטיח אדום ולקרוא לתושבים לכבות את האורות לשעה.
אבל זו לא רק עיריית תל אביב: הממסד הישראלי מתמחה בהעברת האחריות לאזרחים. אם רק תמחזרו בקבוקים, מבטיחים לנו, אם רק תתקלחו יותר מהר ותרכבו על אופניים - יהיה בסדר. כל מחדלי הרשויות, הפיתוח הפרוע וההפקרות הסביבתית יתפוגגו, אם רק נהיה ילדים טובים ונחליף את נורת הליבון בניאון. או שלא.
הפעולה הירוקה החשובה ביותר שאנחנו, כאזרחים, יכולים לעשות, היא לתבוע ממי שמנהלים את חיינו אחריות סביבתית אמיתית. ומשמעותה של זו היא קצת יותר משעה של ישיבה בחושך, בתקווה שככה נתקשה להבחין שמוכרים לנו לוקשים.
באתר של תש''נ (תשתיות נפט ואנרגיה), החברה הגדולה במשק הדלק בישראל, לא נחסכות מילים על מחויבותה לשימרה על הסביבה. ''החברה מיישמת גישות חדשניות ומפעילה מערכות מתקדמות לשימור דביבת האדם והמרחקים הירוקים, לבטיחות מרבית ולהגנה על הסביבה'' נכתב שם, ועד כהנה וכהנה ססימאות עם ריח ירוק.
רק שהשבוע, במסגרת סקר שנעשה לפי דרישת המשרד להגנת הסביבה, התגלה במתחם החברה בנמל חיפה זיהום קרקע ענקי בהיקף של כשישה מיליון ליטר דלק ותזקיקי נפט אחרים.
מעניין מה יכתבו על זה באתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
