טעם מר(קל)
מה חשבה הקנצלרית מגרמניה שעה שהשרים גיחכו? גבי אביטל על הבושה שאחראי לה בר-און
זיכרוני כמובן טרם עמד למבחן העליון של השר האציל, רוני בר-און, ואני מתנצל מראש אם לא אדייק עד כמה ספרות אחרי הנקודה. הימים היו ימי שביתות, הפגנות, מחאות, ובעצם כל ארסנל התחמושת האפשרית מול מדיניותו של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו. באחד השלטים הנשכחים משהו נכתב: "השטן מרחוב קפלן אחד". אין צורך בפירושים. אף זב חוטם או מושך בעט לא מחה. ביום בו הודיע על התפטרותו ממשרד האוצר, היו חסרים רק זיקוקין דינור על מנת להשלים את פסטיבל השמחה לאיד.
לו היו נקלעים ראשי קרן המטבע הבינלאומית אל תוך הפסטיבל היו משוכנעים שמדובר במחווה אצילית למי שחולל ניסים בכלכלה (כהגדרתו של רוני בר-און, בתוכנית בטלוויזיה!). בלילה בו נודעו תוצאות הבחירות לכנסת הנוכחית, לפני כשנתיים, סינן מיודענו יהונתן גפן: "ביבי הוא האח הלא נכון שנותר בחיים". הסיפים לא נעו. הם רק בכו חרישית על גדולתה של השנאה לביבי אשר עולה אפילו על סכנת המלחמה. גם אהוד ברק נסחף עם הזרם העכור מול נתניהו במהלך הבחירות בשנת 1999. אז הוא קבע שיוני נתניהו מתהפך בקברו נוכח מעשי אחיו. ובנימין נתניהו שתק.
מיודענו השר האציל רוני בר-און התראיין ברשת ב' בתכנית "בחצי היום", ביום 9.3.06. השר בראון: "רק שנייה, ענת, שורה אחת אחרונה שאני רוצה להכניס לשידור הזה וזה חשוב, תזכרו את זה. בעשר השנים האחרונות הרגו לנו את התקווה פעמיים. לפני עשר שנים מטורף ירה בראש הממשלה שחרף חילוקי הדעות שלי איתו, הרגו לנו אז את התקווה. מורדי הליכוד ירו במרכאות, כמובן, באריאל שרון כשניסה להביא את התקווה הנוספת. אסור להרוג את התקווה בפעם השלישית. ב-28 למרץ...".
הבנתם חברים יקרים? במסגרת תעמולת בחירות, מותר לכבוד השר בר-און להשוות בין יגאל עמיר לבין 'המורדים'. רוצה לומר השר בר-און, שכבר מזמן הפך את זירת התקשורת לזירת בריונות לשונית, מצבו הבריאותי של ראש הממשלה שרון, הוא פועל יוצא של התנהלותם של מורדי הליכוד. ואני לתומי חשבתי שהשר בראון יפשפש במעשיו, יבדוק שמא טענותיהם של אנשים מכובדים (רפואה) על כך ששרון חזר מוקדם מדי אל עבודתו למרות מצבו הקשה. בראון כנראה
כבר התרגלנו לכשלים לוגיים בדבריהם של חבריו למפלגה של בר-און, אך ראוי להתייחס לדבריו ממש: הוא לא הסכים לדרכו של רבין ובכל זאת עמיר רצח את התקווה. הוא אינו מסכים לדרכו של שרון (שהרי תוכנית אולמרט אשר ערוותה נגלתה לעיני כל, שונה בתכלית מתכנית שרון) ובכל זאת הוא מאשים אות הליכוד ברצח התקווה. לא להאמין כמה אקרובטיקה מילולית יכולה להיות בשניים-שלושה משפטים אשר כל תכליתם הוא לפזר אש וגפרית על התנועה אשר ממנה ינק, ממנה התפרנס. אשראי קל אפשר לתת לשר בר-און, ייתכן ואת חרצובות לשונו הוא האביס בפנינים מושחזות עד לזרא של אמנון אברמוביץ' אשר יכולות לקדוח גם בסלע, די אם נזכיר אחת מהן. ביום התפטרותו של נתניהו אחר הפסדו לאהוד ברק, הבזיק בעל האתרוג: "ביבי בא, הרס והלך".
הגיחוך והלעג העולים מפיו מפיק המרגליות והאציל מרחוב קפלן אחד, רוני בר-און, ממשיכים את נחלי השנאה הפורצים ממקורות הרבה יותר עמוקים. האיש נתניהו מייצג בעצם, ללא גניבת הדעת של הדמוקרטים החדשים, את רובו של העם היהודי השפוי. נתניהו והליכוד הם האלטרנטיבה היחידה עם סדר יום שיטתי ומגובש. נתניהו וחבריו הוכיחו יכולת חיזוי של אירועים לא מתוקף היותם נביאים, אלא מניתוח קר של המציאות.
ובעוד אני מעמיד את זכרוני במבחן, נזכרתי באחד מהיהודים שלא נספה בשואה, הוא חזה אותה אבל פשוט נפטר בטרם עת. רוני בר-און נוהג להשתבח במורו ורבו, זאב ז'בוטינסקי. הלה סיפר שבבוקר אחד הוא ישב בבית-קפה, עם חברו מקס נורדאו (מעניין מי שילם על הקפה?). נוכח העננים המתקדרים הוא משל את משלו על היהודי: "היהודי אינו לומד מן ההיגיון אלא מן הקטסטרופה. הוא אינו פותח מטריה למראה שמים מעוננים, אלא נרטב תחילה ואז לוקה בדלקת ריאות".
ז'בוטינסקי ונורדאו לא ידעו עד כמה צדקו. הם גם לא שיערו עד כמה. על-כן, הסופר היהודי-פולני, ס.י. לץ, אשר שרד את השואה, כתב את אחד מפתגמיו מלפני 60 שנה המתאימים לימים הללו במיוחד: "קשה היא השחייה נגד הזרם, במיוחד בתעלת ביוב". מה חשבה הקנצלרית מגרמניה שעה שחברי הממשלה היהודית גיחכו? על איזו תעלת ביוב היא חשבה או דמיינה? לפחות ציטוט אחד אשר הובא על-ידי נתניהו (השטן מרחוב קפלן אחד) מהתקופה בה צחקו וגיחכו חברי הממשלה הבריטית, השמרנית, על חברם עם הסיגר אשר ישב בספסל האחורי, הוא וינסטון צ'רצ'יל: "איך באיוולתם, בקלות דעתם ובטוב מזגם הניחו העמים דוברי האנגלית לרשעים לחדש את חימושם". באותן שניות היא הביטה לפנים, לו יכולתי להמשיך ולצטט בפניה את המשך דבריו של צ'רצ'יל: "אוי ואבוי למנהיגים, המרגיעים עתה על פסגות הניצחון המסחררות, אם אצל שולחן הדיונים יזרו לרוח את אשר זכו בו החיילים במאה שדות קרב רווי-דם". גם נתניהו חתם על דברים אלה.
האם באמת רוני בר-און התכוון להתנצל בפני נתניהו לפני שבועיים בשיחת טלפון שלא נענתה? הודעת הבושה באס.אם.אס היא התשובה הניצחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
