הכנרת - ריאה ירוקה בהכחדה
אנחנו הורסים אותה, מתעללים בה, חוסמים לה את האוויר וקורעים את חופיה לגזרים. דפנה הוכמן, מ"מגמה ירוקה", רואה את מצבה של הכנרת ונשבר לה הלב
היום ידונו בוועדת הכנסת על מצבה של הימה הזאת, שהינה בבחינת אחת הריאות הירוקות האחרונות של מדינת ישראל. והיא בהכחדה. ואנחנו בהכחשה.
כשאני אומרת "אנחנו", אני מכוונת לכולנו. לכל אחד ואחד מאיתנו יש חלק במצב שלה. אבל מה שמקומם יותר מכל, הוא שבבית המחוקקים המכובד שלנו עושים כל כך מעט בשבילה.
מצפים שתהיה אטרקציה תיירותית, אבל בפועל מאפשרים לבעלי הון לבנות לחופה, כמעט בלי שליטה.
מצפים שתפיק לכל המדינה את מי השתייה, אבל היא מוגבלת, המסכנה, לא עומדת בציפיות של כולם ונסוגה לעצמה, נחבאת אל הכלים, כמו אומרת: "לא עוד".
קשה להסביר למי שאינו גר באיזור את המשמעות של הכנרת עבורנו. ערימות של זכרונות מימים טובים יותר, גודשים את הדיסק הקשיח שלי בראש, עת באנו לחופי הכנרת, בשנות השמונים. זה היה עולם אחר.
היום היא סגורה כמעט הרמטית, להיכנס אליה יש צורך ב"פשיטת העור" מבחינה כספית ומה רצינו בסך הכל? לטבול בה ולדעת שהיא בסדר.
היום היא כבר במפלס כל כך נמוך, שאנחנו ב"מגמה ירוקה" חוששים למצבה. מסיור שערכנו בחופים, יש הרבה זבל, גדרות לא חוקיות ובנייה מואצת, בכך משתפות פעולה גם הרשויות.
אם לא תתבצע חקיקה מקיפה, מגובשת ותוגש תוכנית להצלת הימה, אנו נהיה אלה שנבכה לדורות.
מי שפועלים בימים אלה להצלתה ולהם מגיעה מילה טובה, הם גופים כדוגמת המשרד להגנת הסביבה, החברה להגנת הטבע ומנהלת הכנרת.
ילדים גויסו מכל הארץ לפרוץ את שביל סובב כנרת ולטפל בחופים באחזקה שוטפת. ובימים אלה עומלים על הקמת גוף אזרחי של מתנדבים, תושבי עמק הירדן והגולן, בכדי לשמור על זכויותיה של הימה הנפלאה הזו.
אבל זו טיפה בים. זה עדיין טוב יותר ממה שאי פעם נעשה פה, אבל אני אומרת, הצטרפו למאבק. צאו מהאדישות. השמיעו יחד עם "מגמה ירוקה" בתא כנרת, את קול הזעקה שראויה להישמע בפרוזדורי הכנסת, שנייה לפני, שהכל ייגמר ויהיה מאוחר.
הכותבת הנה דוברת ארגון ''מגמה ירוקה'' במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן.
תא כנרת בארגון ''מגמה ירוקה'' פועל בימים אלה למען החלת חופי הכנרת בחוק שמירת הסביבה החופית, שהורחב לאחרונה וכולל היום גם חופי ים סוף. רק הכנרת נשארה בחוץ. נייר העמדה, שנשלח ע''י הארגון לחברי הכנסת, מובא כאן כלשונו.
ים כנרת הינו חלק הארי באספקת המים של מדינת ישראל. ויש לו משמעויות רבות כלפי הציבור בישראל. מחד, מהווה הכנרת אטרקציה תיירותית הן עבור הישראלים והן עבור תיירים מחו''ל. בנוסף, היא מהווה בית גידול לדגה וצמחייה ייחודיים.
כל זה היה אידיאלי, אילו היה מצבה של הכנרת תקין. אבל האמת המרה היא, שהמצב מחייב התערבות בטיפולה, בהיבט של מצבם של החופים.
כיום, בפועל, רבים מהחופים הציבוריים נסגרו לשימוש פרטי, הגבייה בכניסה נעשית במחירים מופקעים בכל קנה מידה וחדשות לבקרים מוקמות בה גדרות המונעות את הגישה החופשית לחופים. כמו כן, נעשית במקום בנייה מואצת של בעלי ממון (ובתי מלון, אך לא רק) וזאת בניגוד לאינטרס הציבורי. סיבות אלה מחייבות פיקוח והסדר של השימושים השונים והבנייה בחופי הכנרת.
חוק שמירת הסביבה החופית, התשס''ד – 2004, נחקק בתגובה לצורך שהתעורר בפועל להצלת החופים, לתת איזון בין הצורך בפיתוח לצרכי שימור הסביבה ולתת אפשרות לציבור ליהנות ממשאב טבעי זה ולעניין זה – חופי הכנרת.
החוק מעגן את הזכות למעבר חופשי של הציבור בחופים, בכפוף לסייגים שנקבעו בחוק. הוא בא להגן על הסביבה החופית ולמנוע עד כמה שניתן את הפגיעה בה.
במסגרת
החוק חל במקור רק על הים התיכון ולאחרונה תוקן החוק והחיל גם את חופי ים סוף. עניין זה מחייב מתן תוקף גם לחופים אחרים במדינת ישראל ולכן יש חשיבות רבה להגן על האגם בצורה אחידה.
חוק הקמת איגוד ערים כנרת, הינו נדבך נוסף בהסדרת הטיפול בחופיה, תוך גיבוש ראייה כוללת ואחידה והתחשבות בהיבטים הייחודיים לאגם. כאן נכנס פן האכיפה והפיקוח של הסעיפים בחוק, שנועדו למנוע ולצמצם את הפגיעה בכנרת.
האיגוד ייזום פעולות של תכנון ופיתוח, אחזקה, הפעלה וטיפוח החופים לרבות ניקיונם, פיתוח תפעול ותחזוקה של תשתיות בתחום האיגוד, יצירת דרכי גישה ועוד.
מבחינה אסטרטגית, יהווה מהלך זה שינוי משמעותי בגורם ההרתעה למי שעושים בחופים כבשלהם והאכיפה על המציאות באזור תהודק ביתר שאת.
אנו, בארגון ''מגמה ירוקה'' בתא כנרת, כמו ברמה הארצית, רואים בקידום חקיקה זו אינטרס מובהק לשמירה על משאב טבעי, שהוא נכס לאומי.
רק כך נוכל להבטיח כי נמשיך ליהנות משלל החוויות והערכים שמציעה הכנרת, כאזרחים במדינה בכלל וכתושבים באזור בפרט ובעיקר ''כי אין לנו כנרת אחרת!''
נא להמתין לטעינת התגובות
