"כך סייע אייכמן להציל יהודים"
העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס" דיווח כי הבכיר הנאצי, שהיה אחראי ל"פתרון הסופי" התיר לבית חולים יהודי לפעול במרכז ברלין ומנע חיסול 800 יהודים
לפי הדיווח, שהעיתון אינו מציין בבירור על מה הוא מתבסס, חיילים רוסיים שעשו את דרכם בהריסות ברלין בימים האחרונים של המלחמה נכנסו למבנה האלגנטי שבקושי נפגע ברובע וודינג, ואחרי שעברו חדר אחרי חדר הגיעו למרתף ושם מצאו יותר מ-800 בני אדם מפוחדים.
החיילים החלו לאנוס חלק מהנשים, ורק כאשר מפקדי הצבא האדום הגיעו למקום הם שאלו את הניצולים "מי אתם?". "אנחנו יהודים", הייתה התשובה. "אתם יהודים? אז איך זה שאינכם מתים?", ענו הרוסים המופתעים.
העיתון דיווח כי 800 היהודים שהוחזקו במקום ניצלו בידיעה של הפיקוד העליון של המשטר הנאצי ובין הניצולים היו משתפי פעולה ומרגלים לצד יהודים "בעלי ייחוס", שהיו נשואים לגרמנים לא יהודים. אולם הגסטפו שרף את כל התיקים הנוגעים ליהודים ימים אחדים לפני הגעת הרוסים וכך אבד המידע.
בית החולים היהודי ברובע וודינג נפתח ב-1914, אולם גם אחרי עליית הנאצים לשלטון והעברת חוקי הגזע קיבל אישור לפעול. בפרוץ המלחמה ב-1939 ניהל את בית החולים הרופא היהודי, וולטר לוסטיג, שהצוות שלו קיבל אישור מיוחד לטפל בחולים, וכך הפך המקום למקום מקלט עבור יהודי ברלין.
ללוסטיג היו קשרים עם השלטון הנאצי אחרי שעבד במשטרת ברלין. האחראי הישיר שלו היה בכיר בגסטפו, פריץ ווהרן, שמונה לפקח על בית החולים על ידי אדולף אייכמן שעמד בראש מחלקת 1V B4 במערך הביטחון של הרייך השלישי.
לפי הדיווח, בית החולים היה אחד הכלים של אייכמן על מנת להסתיר את התוכניות האמיתיות של השמדת היהודים, כאשר בפיקוד הנאצי העליון, ובייחוד שר התעמולה יוזף
אחרי שגבר קצב המשלוחים למחנות נדרשו לוסטיג ואנשי צוותו "להרגיע את אנשיהם". גם הרופאים והאחיות סייעו לשקר כאשר אמרו כי היהודים נשלחו מערבה כדי לעבוד, כאשר למעשה הרכבות עשו את דרכן למחנות ההשמדה במזרח.
עם זאת, הרופאים ערכו בדיקות לחולים ולמוגבלים כדי להוכיח שאינם יכולים לעבוד וכך לא יעלו על הרכבות. אנשיו של אייכמן גם מינו את לוסטיג לעמוד בראש ועדה מיוחדת שתקבע למי יינתנו אישורים שיוציאו אותו מהמשלוחים.
קציני גסטפו, וגם אייכמן עצמו, ביקרו לעתים קרובות בבית החולים ובחרו קורבנות שיישלחו למחנות ההשמדה. לא נותרו רשומות שיעידו מדוע נבחרו אלה או אחרים, אך לפי העיתון, מקורביו של לוסטיג זכו להגנה.
היהודים שנשלחו מבית החולים הועברו למחנה הריכוז טרזינשטט, אותו הגדירו הנאצים כמחנה "לדוגמה", במסגרת ההונאה. כאשר הידיעה על כך הגיעה לבית החולים, נערכה חגיגה בקרב אנשי הצוות, שהאמינו כי קרוביהם לא ייפגעו.
באביב 1943 נקבע כי ברלין תהפוך לעיר נקייה מיהודים (יודנריין) והנאצים החלו לקחת את החולים והמוגבלים מבית החולים וגם היהודים "בעלי הייחוס" הושמו תחת פיקוח. אולם כאשר פרצו מהומות בעיר, החליט גבלס לשחרר את היהודים שהיו נשואים לבעלי אזרחות גרמנית.
באמצע 1943 נאמר לצוות בית החולים כי המבנה יועבר לפרויקט מיוחד של הרייך עבור צעירים, אולם ההעברה לא בוצעה, כאשר לפי העיתון, ההוראה נחסמה על ידי המחלקה של אייכמן. אולם במקום בית החולים הפך המקום למעשה לבית כלא עבור היהודים האחרונים בעיר.
לפי העיתון, אם הכוחות הרוסיים לא היו מגיעים לברלין במועד שהגיעו, סביר להניח כי כל אחד מ-800 היהודים בבית החולים היו נשלחים בסופו של דבר לתאי הגזים, כאשר הפשרה היחידה בנוגע לפתרון הסופי הוא מתי הסוף יגיע באמת.
רק אדם אחד לא נמצא על ידי הרוסים – לוסטיג. לפי דיווחים שונים, הוא מצא מסתור או שמצא עבודה בבית החולים אחר בעיר תחת שליטת בנות הברית. אולם לפי ההערכה, אם כי אינה מבוססת על ראיות, הוא נתפס, הורשע בשיתוף פעולה והוצא להורג.
נא להמתין לטעינת התגובות
