גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


דה דה דה

גיא מרוז אוהב רוסים, הוא חצי רוסי בעצמו. אבל תעשו לעצמכם טובה: אל תיסעו לרוסיה, במיוחד ללא ויזה

גיא מרוז | 14/3/2008 8:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
נסעתי לרוסיה. נסעתי זה אני, הצלם המסור עמרי שלא ממש מדבר אתי מאז ואורלי וילנאי שמדברת מאז רק אוזבקית בניב לא ברור. נתחיל.

עלינו לטיסה. ב-5:00 בבוקר היינו אמורים לטוס לברלין ולמוסקווה לצילומים אחרונים לסרט ההמשך על ניצולי השואה. כשעה לפני הטיסה שאל אבא של אורלי אם הוויזות שלנו לרוסיה בסדר. ברוגע מוחלט צלצלתי למפיקה שארגנה את כל הנסיעה ובדיוק ישנה מאוד. באמצע השיחה היא הפסיקה לנשום. שנייה אחרי זה גם אני הפסקתי. אנחנו נוסעים לרוסיה למקום עם המון רוסים עצבניים ופוטין אחד גדול, בלי אישור כניסה מטעם הקרמלין ובני משפחתם. החלטנו לטוס בכל זאת. אם אידה נודל יכלה, אם שרנסקי שרד - אין סיבה שאנחנו לא. והרי גם לא יכול להיות שלא יעזרו לנו, בכל זאת אנחנו אורלי וגיא, הסלבס מ"פנאי פלוס". יהיה בסדר.
הקונסוליה בברלין

ב-9:30 בבוקר הגענו לקונסוליה של רוסיה בברלין. בחוץ קצת פחות מאפס מעלות, ולפני הקונסוליה היה תור טיפוסי של כמאה רוסים שבאו לבקש משהו. מצוידים במכתבים ממשרד החוץ, מחברת ההפקות, מיורם מרציאנו ומחני נחמיאס ומשפחתם ניסינו להיכנס לקונסוליה. לשומר לא היה אכפת שניכנס, רק לא היום ושנשאיר את הדברים בחוץ. "הדברים" זה המזוודות וציוד הצילום שהבאנו.

החלטנו לעשות משמרות ולהתחלף-בכל פעם יהודי אחר מאתנו ירד ויעמוד בקור הגרמני. בדיוק כמו פעם, יהיה ממש-ממש כיף. אולי נפגוש את הימלר. למעלה בקונסוליה התרגשו מאוד שבאנו. מרוב התרגשות הם מדי פעם ירקו עלינו. כן, הם קיבלו מכתב ממשרד החוץ, כן, זה מעניין להם את התחת, כן, שנשב בצד ונחכה, ואם בעל השיער הקצת לבן (הכוונה אליי( ידבר בנייד בתוך הקונסוליה, אז ויטאלי או מישהו אחר שיהיה פנוי יבוא ויירה בו. הייתה בהחלט אווירה. אני בינתיים קניתי מרק עגבניות מהמכונה. אני לא יודע אם יצא לכם לטעום מרק עגבניות גרמני במכונה רוסית בקונסוליה זרה, אבל אני מרוב עצב ותוגה שתיתי וכתבתי את ההספד שאני אקריא על הקבר הטרי של המפיקה שלנו, ששכחה לבקש ויזה.

אין ויזות. בינתיים הגיע עוד מכתב אחד משגרירות ישראל בברלין, ולפיו הם מכירים אותנו ומבקשים יפה מהעם הרוסי להכניס אותנו לשלושה ימים. הפקיד הראשי חייך לאורלי ואמר לה: "או-קי, אנחנו סוגרים בעוד עשר דקות, בואי נראה אם תספיקי לשלם 570 אירו) קנס על הטרדת רוסים בזמן מילוי תפקידם, למלא את הטפסים האלה ולחזור אליי לפני שאני הולך הביתה לאכול פירושקי". אמר וסגר את האשנב.

אין, אין כמו אימא ואבא רוסיה. טסנו לקופה, והקופאית הנחמדה מאוד אמרה לנו ברוסית מדוברת שהם מקבלים רק אירו. לא ויזה ולא דולרים. אירו. היה לנו, אבל לא מספיק. המפיקה הגאונה ממקודם נתנה לנו רק קצת. מה שקרה באותו רגע היה מירוץ מול השעון להשיג 80 אירו שהיו חסרים. בקונסוליה היו רק רוסים שדיברו רוסית שוטפת, אבל לא אתנו, ורק אישה

אחת הסכימה לעזור לנו מתוך טוב לב. מאותו טוב לב היא גם דרשה עבור 80 אירו 300 דולר, שזה יותר מכפול, אבל הסכמנו. העיקר שנוכל להיכנס למדינה הנהדרת שלה.

חזרנו לקופאית המקסימה, והיא התחילה לבדוק כל שטר. שטר אחד של 50 אירו לא מצא חן בעיניה והיא זרקה אותו עלינו וביקשה אחר. מצאנו אחר שעלה לנו כמובן עוד 400 דולר מחיר מציאה מבחינה רוסית, ודקה לפני שסגרו את הקונסוליה קיבלנו את הוויזות. מרוב אושר לא שמנו לב לתרגיל קטן שהרוסי הראשי עשה לנו - הוויזה הייתה רק ליומיים. אנחנו נסענו לשלושה.

תשאלו מה קורה לזר שנמצא ברוסיה בלי ויזה? עוצרים אותו, ואחר כך יורים בו. לפעמים עושים את זה הפוך. החלטנו לחדור למעצמה הרוסית בכל זאת ולקוות שנצליח לחמוק מהשלטונות בזמן. קבלו את מוסקווה.
לא לשכוח להביא יורו. אחרת זה יהיה יקר.
לא לשכוח להביא יורו. אחרת זה יהיה יקר. 

מוסקווה והשחרור מהסובייטים

הגענו למוסקווה: במוסקווה קיבל אותנו מישה, מתורגמן מקסים שאני שוקל לעבור לגור אתו, אבל לא במוסקווה. צריך שם מתורגמן כי אף אחד לא מדבר אנגלית, אלא אם כן הוא שגריר בריטניה, גם לא בטוח. היה אתו גם חובסיאק, נהג קזחי שהתגלה מאוחר יותר דווקא כנהג אוזבקי. מישה קיבל עדכון על כך שיש לנו בעיה עם הוויזה, וסיפר שעוד מעט יצטרף גרגורי, חבר שלו מהימים של המאפיה הצ' צ' נית, וביחד הם יארגנו משהו. היה ממש כיף. עוד מעט יבוא גרגורי, שהיה במאפיה הצ' צ'נית ותהיה ממש אווירה טובה. בינתיים נכנסו למוסקווה לצלם קצת נופים.

הכיכר האדומה. נשבע לכם, כיכר רבין יותר טוב. נכון, מאחוריה נמצא הקרמלין, שהוא גם מרשים וגם גורם לך לחשוב כמה שאתה רוצה להיות במקום חופשי ונאור יותר, אבל בואו נירגע עם הכיכר האדומה. גם לא מי יודע מה אדום. עמרי הצלם ביקש שנחצה אותה לצורך צילום ונכנס לכיכר. בתוך שנייה הגיע שוטר שדיבר רוסית שוטפת וביקש שנלך הביתה. מישה קצת צחק אתו, ובשלב מסוים השומר הוציא קלצ'ניקוב. עשינו ישיבה אמנותית קצרה, והחלטנו לוותר על הצילום תמורת מישה חי. בינתיים הגיע גרגורי, החבר הצ' צני של מישה מהתקופה במשטרה. גרגורי דיבר רוסית שוטפת וביקש מאתנו להתלוות אליו מיד למסעדה הסמוכה.

האוזבקי והצ' צ'ני. נכנסנו למסעדה הסמוכה. הצ' צ' ני הסביר לנו את המצב - לכם אין ויזה, לי יש, יהיה בסדר. או לא. תלוי מה יקרה עכשיו. "מה צריך לקרות? ", אני שואל בחשש מסוים. "לא יודע", כך הצ' צ' ני, "נאכל, נסתובב, נחשוב". לא כל כך היה אכפת לי. אם כבר להסתובב ברוסיה בלי ויזה, עדיף עם הצ' צ'ני. יצאנו לרחוב, ושוטר גדול ניגש לעמרי ולמצלמה שלו.

שוטר גדול. השוטר שדיבר מעולה רוסית שוטפת ביקש מאתנו לקחת את המצלמה ואת האוטו ולעוף משם מהר. אני שקלתי להתווכח כי היינו צריכים לצלם משהו בקצה הרחוב, אבל ראיתי שגרגורי מתחיל להזיע והבנתי שאולי עדיף לא להתווכח. גם מישה התחיל להזיע ובשנייה לקח את כולנו והעיף אותנו מהרחוב. שיירה ענקית של מכוניות משטרה עברה ברחוב שבמרכזה לימוזינה ענקית שטסה במהירות. מישה לחש לי שזה עתה ראיתי את פוטין. התרגשתי. נכון, ראיתי רק את התחת של פוטין, וגם זה לשנייה, אבל בכל זאת, חתיכת תחת)

השחרור מאימא. אחרי סדרה של לא מעט צילומים שכן הצלחנו לעשות, למרות המשטר, גרגורי קרא לנו לפגישה דחופה. "תשמעו", כך הצ' צ'ני, "בדקתי את נושא הוויזה והגעתי למסקנה שעדיין אין לכם ויזה". איזה בחור מבריק, חבל שהוא לא עושה עלייה. "ובכן", ממשיך גרגורי, "מה שצריך לעשות זה להתחכם למשטר ולצאת מהמדינה לפני חצות". " כמו סינדרלה? ", אני שואל. גרגורי לוחש משהו למישה שביקש ממני לא להפריע עוד לסקירה הביטחונית, להביא לגרגורי שווארמה ולא להזכיר עוד את סינדרלה אלא אם מדובר בזונה. התוכנית פשוטה מאוד - אנחנו נגיע לשדה בערב, הרבה לפני הטיסה, ונחתים דרכונים לפני חצות.

השחרור מהסובייטים. אחרי יומיים עם הצ'צני, האוזבקי ומישה, נסענו בשיירה לשדה התעופה. הצ' צ'ני אמר שהוא דיבר עם מישהו בשדה. מאוחר יותר התברר שהוא דיבר עם בעל בית הקפה ועל משהו אחר, אבל זה כבר לא רלוונטי. עם המון עזרה מאל-על הגענו לביקורת הדרכונים ב-23:45 בלילה . פתאום הרגשתי באמת מה עבר על שרנסקי. יוציאו אותי או יחזירו אותי לנהג האוזבקי? הצ' צ' ני אמר לי לפני ביקורת דרכונים שאם יהיו בעיות, אסמן לו ביד ימין. אמר, נכנס לאוטו ונסע. מישה תרגם את זה, התחבק ונשאר מתוך סקרנות לראות מה קורה. יכול להיות שלא אראה אותו שוב לעולם. אני כבר מתגעגע. בסופו של דבר יצאנו. לא חוזר לשם בחיים.

נשבע לכם, כיכר רבין יותר טוב
נשבע לכם, כיכר רבין יותר טוב צילום: יחסי ציבור

הערה אחת

טלי פחימה, כאיש שחשב שהוא נמצא אתך באותו מחנה, אני מקווה שתחיי המון זמן, אבל אם רק במקרה, חס וחלילה יקרה לך משהו, אני מבטיח שנבוא כולנו לסוכת אבלים שיארגנו לכבודך בשטחים.

מבטיח שנבוא. טלי פחימה
מבטיח שנבוא. טלי פחימה אלירן חיאט

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים