שליפות עם יהודית רותם

בית יעקב? כור מחצבתי. חרדים? אחיותיי ואחיי הרחוקים. משפחות ברוכות ילדים? כולי הערצה. אם חד הורית? הייתי כזאת, לשבעה ילדים. יציאה בשאלה? שמחה גדולה. מצוות? משתדלת. מקובלים? לא מקובלים עליי

ירעם נתניהו | 11/3/2008 9:23

יהודית רותם נולדה בבודפשט בשלהי מלחמת העולם השנייה. עם הוריה ואחותה יצאה מהגיטו ב"רכבת קסטנר", שעצרה במחנה הריכוז ברגן-בלזן לשמונה חודשים. אחרי כשנה בשויצריה, הגיעה עם משפחתה ארצה והיא בת שלוש.

גדלה בבני ברק, למדה בבית יעקב, נישאה בגיל שמונה עשרה לבחור ישיבה ובמשך שנים פרנסה את המשפחה והייתה מורה.

לאחר עשרים שנות נישואין עזבה את החברה החרדית עם ילדיה. עסקה בכתיבה, עריכה והבאה לדפוס של עיתוני חברות. כתבה את הספרים: "אחות רחוקה", "קריעה", "אהבתי כל כך", "כולם צמאים לאהבה", "הדום בגן עדן", "כמיהה," וספר הילדים "דנה ואמא והר נפוליון". זכתה בפרסים, ביניהם פרס ראש הממשלה. ספריה תורגמו לשפות אחדות.

חיה עם בן זוג, מתגוררת על הגבול שבין בני ברק לרמת גן. אם לשבעה.

בית יעקב; בני ברק
כור מחצבתי, לטוב ולמוטב.

חרדים
אחיותיי ואחיי הרחוקים.

משפחות ברוכות ילדים
כולי הערצה.

אם חד הורית
הייתי כזאת, לשבעה ילדים.

משמרת הצניעות
אולי זו פיקצייה לצורכי הפחדה? לא נתקלתי בה מעודי.

יציאה בשאלה
שמחה גדולה, חירות ואחריות

חזרה בתשובה
פעם, בהיותי עדיין "שם", אמר לי סופר חשוב – ממוצא דתי – "לנו, יודית, אין ברירה, אבל מה 'הם' צריכים את זה?"

משה בר-יודא
בן זוגי האהוב ויפה התואר, איש אשכולות, ובזמן האחרון גם סופר מחונן.

סֵפֶר
רוח אפי, נשמת חיי, מפלטי ומנוס לי, חיי האמיתיים והאלטרנטיביים.

סופרת צללים
זה מה שאני עושה, ובאהבה, כדי להתקיים בעולם האמתי.

עברית רזה
בשפה העברית טמון עושר עצום, השמור לכותב לטובתו. מדוע לוותר על מתת כזאת?

ש"י עגנון
ה-ארז בלבנון. לעולם לא אשֹבע מלקרוא בו.

כתיבה נשית
בניגוד לכמה מחברותיי, תמיד האמנתי שיש כתיבה נשית. סברתי שאני אחת מנציגותיה המובהקות של כתיבה כזאת, עד שגם אני גיליתי את הצד האנדרוגיני שלי. בשניים מספריי ובאחד מסיפוריי הגיבורים הם גברים. ק"ג יונג אומר שברבות השנים מתגבר ה"אנימוס", הצד הגברי בנפש האישה, וכן להפך. אולי לכן נהניתי כל כך מתהליך בריאתו של ד"ר מרק ז'יטלני, גיבור ספרי האחרון "כמיהה". הזדהיתי אתו ואהבתי אותו.

מוזה
זהו מצב התודעה שאני זקוקה לו לצורך הכתיבה. אני מושכת את "המוזה" אליי, מפתה אותה להתמזג בנפשי. בחיי היום יום, המוזה שלי הם נכדיי, משושי חיי, עילת קיומי.

פרסום
רע הכרחי, לפעמים גם נעים.

כסף
בְני החרדי אמר לי פעם, "אימא, הכסף מגמד את האנשים". בעולם החרדי דיברו הרבה על "ניסיון העוני" ועל "ניסיון העושר." בראשון כבר התנסיתי. הייתי רוצה להתנסות גם בשני.

יופי
יופי למי שיש.

קולך
ארגון יקר, אמיץ, חשוב, שמטרותיו נוגעות ללבי, אך כבר אינן נוגעות לי.

מסורבות גט
בתי, תמר רותם, נלחמת למענן מעל דפי עיתונה. הלוואי שיכולתי לעזור יותר.

מקווה
נושא טעון בשבילי. כתבתי עליו ב"קריעה". עדיין לא את המילה האחרונה.

נשיות
סלע קיומי. עצם הווייתי.

כיסוי ראש
עוד נושא שממתין שאשחיז עליו את קולמוסי. אם לרדת לחקרו, הכול התחיל בפחדים מִיסוּגניים (פחד הנובע משנאת נשים – י"נ), אבל מאז, התיישבו עליו הררים של דעות, רגשות, חומרות, מקובעויות והרגלים.

אצל החרדים ההונגרים כיסוי הראש שקול לדיבר הראשון. פגשתי בימים אלה אישה ערבייה נאורה ופתוחה, חובשת מטפחת צחורה, שניסתה להסביר לי מה מקומו של מעטה הראש בחייה. אישה באמונתה תחיה.

אלוקים
המסתורין שאין לו חקר. מען התפילות.

שבת
היום שלי.

מצוות
משתדלת. עם דגש חזק על בין אדם לחברו.

ברוריה
האישה שאני הולכת לאורה, אמי הנפשית, אחותי לדעה ולכאב.

עזרת נשים
בכבודה לא איחד.

אורתודוקסיה
אפשר לפתוח חלון או שניים?

רפורמים, קונסרבטיבים
אופציות סבירות למי שזקוק לדת או לקהילה או לשתיהן, ואינו מסתדר עם זו מהשורה הקודמת. נכדתי עדיה עלתה לא מכבר לתורה בקהילת הראל בירושלים, בהנהגת הרבה עדה זבידוב. הטקס היה מפעים, מרגש, מאלף, בלתי נשכח.

ברסלב
מחבבת את חיוכם המאיר. כשהם מפזזים ומכרכרים על גגות מכוניות בחוצות, הם נראים לי קרקסיים. או כמו ילדים השורקים באפלה.

חב"ד
גילוי נאות: לפני כעשרים שנה כתבתי בהזמנה את אחת הביוגרפיות המוכרות של "הרֶבּה" מלובביץ'. מטעמים ברורים שמי לא נזכר בספר, ולכן לא אזכיר את שמו. אני מכבדת את החבדניקים על מסירות נפשם אבל רחוקה ת"ק פרסה מתפיסות עולמם.

נועה ירון דיין
ד"ש חמה לנועה. לפליאתי, היא שלחה לי את ספרה עם הקדשה לבבית. נפגשנו בשבוע הספר ושוחחנו בנועם, חרף בחירתנו בדרכים הפוכות.

דב אלבוים
אני מקפידה לצפות בתוכנית פרשת השבוע המצוינת שלו.

ציונות דתית
הגרסה הישנה של הציונות הדתית, הטרום-מתנחלית, הייתה חביבה עלי מאוד – קיבוצניקים, אנשי "תורה ועבודה," אנשי ספר ו"תורה עם דרך ארץ." מי ייתן לנו תמורתם.

תינוקות שנשבו
אין דבר כזה היום.

ערוץ 2
רואה מדי פעם בפעם, כשגוברת עליי העייפות או ההבלותיות.

נינט
חמודה. מה רוצים ממנה?

מדונה-אסתר
איך היא קשורה לחיי? מה לי ולה?

עם סגולה
הלוואי שהיינו רואים במושג הזה מטרה, ייעוד, ולא הגדרה מתנשאת.

הגנום היהודי
תמיד כיף לבדוק בסוף סרט הוליוודי את רשימת הקרדיטים ולראות שיש שם כל כך הרבה מ"שלנו".

קול המוזיקה
הרדיו שלי מכוון עליו, ואוי למי שמזיז לתחנה אחרת.

מקובלים
לא מקובלים עליי.

אינטרנט
זר לי. אני חיה בבועת זמן משלי. בזמן האחרון התחברתי לדוא"ל וזוהי קפיצה לעתיד, מבחינתי.

nrg יהדות
כשאתקדם עד כדי כך, תפנה אליי שוב, תודה.