מלחמה, מלחמה, מלחמה!
ברוכים הבאים למלחמה החדשה, מלחמת אשקלון והסביבה, יופי של מלחמה, גם מזג האוויר נהדר. נשאר רק העניין הזה של הבאסה על ההרוגים והפצועים שקצת מבאס את גיא מרוז, אבל חוץ מזה, יופי של מלחמה
תודו שמזמן לא שמענו כל כך הרבה אזרחים אשקלונים בשידור חי באמצע היום. מרגש. גם לשדרנים הסקרנים זו חוויה חדשה לגמרי והשיחות מעניינות וקולחות. למשל שאלה לאשקלוני ממוצע שדירתו הרגע נהרסה מטיל:
שדרן סקרן: "אז מה בעצם קרה?".
אשקלוני ממוצע: "פגע טיל בבית. אנחנו מפחדים מאוד עכשיו".
שדרן סקרן: "ממה בעצם אתם מפחדים?"
פה אני חייב להתערב רגע כי שמעתי את הריאיון במו אוזני הערלות. מה ז'תומרת ממה הוא מפחד האשקלוני? הרגע נכנס לו טיל לבית, או-קי? יכול להיות שהוא מפחד למות? מה אתה אומר שדרן סקרן, יכול להיות שמזה הוא מפחד? ואם אפשר, אפילו שזו באמת יופי של מלחמה, אם אפשר לא לשאול: "איפה היית בזמן שהיה הפיצוץ? " אנחנו ממש נודה לכם. אפשר לספוג הרבה דברים - הרוגים, פצועים, נעדרים, רק לא את השאלות על איפה מישהו היה בזמן הבום.
ישנן הפרשנויות. אני הכי אוהב לשמוע את צחי הנגבי ואת יוסי ביילין בזמן מלחמה. צחי הנגבי למשל מהטיל הראשון רוצה לכבוש את עזה והסביבה ולא נותנים לו, אבל לא רק לכבוש: הוא רוצה לכבוש, להרוס לנתץ ולהשמיד כי ככה יהיה שלום. יוסי ביילין גם מבלה יפה מאוד במלחמה כי פתאום מראיינים אותו שוב, והוא אפילו יכול לספר שיש לו בכיס הצעה לשבת עם חמאס למשא ומתן בקטאר. עכשיו יש לי שתי הערות ברשותכם:
1.
2. כדאי גם שעוד מישהו יספר ליוסי ביילין שאוסלו א' ב' וג' לא מי יודע מה הצליחו. כן, זאת בשורה קשה, אני יודע, אבל כדאי שמישהו סוף-סוף יספר את זה ליוסי כי לדעתי הוא עוד בקטע של ערים תאומות ג'בליה ואזורי חן.
אין כמו מלחמה טובה כדי להוציא מהבוידעם את מיטב פוליטיקאי השום כלום. מדובר במקבץ אנשים לא מבריק במיוחד שיוצא בכל מבצע או מלחמה ומדבר אל העם שטויות.
הפעם הכבוד ניתן למתן וילנאי, הוא מקבל את אות המדור לפוליטיקאי הכי נבוב של המילניום לא כולל יציאות עתידיות של יורם מרציאנו. למה, מר וילנאי, למה אתה צריך לספר לכל העולם שיש שואה בעזה? לא מספיק שרק אנחנו וגדעון לוי יודעים את זה? למה לדבר אם אפשר לפרוש מהפוליטיקה ולהיעלם לחלוטין לטובת הכלל? למה לדבר אם אפשר להתחפש לרון ארד וללכת לאיבוד? נו מור וור, נו מור מתן וילנאי.
יופי של מלחמה, אני אומר לכם - יופי! צריך רק להאמין שבסופו של דבר נשבור אותם, נחסל אותם, נמחץ אותם, נצא משם ונרוץ מהר מהר למגן את אשדוד!
חברים, קבלו גילוי - אני שוקל להצביע למפד"ל. זה קרה לי באמצע החיים. התאהבתי בחבר הכנסת זבולון אורלב. מדובר באיש שהחליט לחקור למה הממשלה לא משלמת לניצולי השואה וגם כמעט באותה עונה החליט לחקור למה חברות התרופות ממציאות את מחירי התרופות לגמרי מהדמיון. לא פשוט להתאהב באמצע החיים במישהו מהמפד"ל, ועוד באחד בשם זבולון, אבל החיים מוזרים חברים, ואחרי רומן קצר ולא מפותח עם סיעת הגמלאים אני נודד למפד"ל. כי אין לנו כיפה אחרת.
הייתי בקונצרט הראשון הרציני של הילדה מחוננת שלי. היא מצדה מנגנת בחליל צד, ואנחנו מצדנו מתעלפים מאושר בכל פעם שהיא מגיעה לצליל הגבוה בזמן. מדובר בגאונה, אבל לא לשם כך התכנסנו.
מנגד, הקונצרט בעייתי במקצת. אתה עוזב הכול, בא לשמוע את הרסיטל המושקע של הילדה שלך ופתאום מתברר שעוד 15 ילדות עם חליל ארוך נדחפו לבימה כי גם הן רוצות לנגן. למה? מי ביקש? הכנתם קנטטה? תבואו ביום אחר, אנחנו דווקא רוצים לשמוע את הילדה שלנו. למשל הייתה ילדה חמודה מכיתה ה' שהתחילה ב-19:30 בערב סונטה מרגשת מאוד וסיימה אותה בכיתה ו'.
בזמן שהיא ניגנה צה"ל יצא מהרצועה ונכנס אליה עוד פעם. התגברנו, ישבנו כמו אשכנזים מתורבתים וחיכינו לתור של המחוננת. מרוב שהיא מוכשרת שמו לנו אותה בסוף הקונצרט כדי שתהיה פואנטה לערב. הבעיה שזה כבר היה לילה, ואני לא אכלתי מאז הפרלוד של שבעת החלילנים הצעירים שפתחו את הערב עם שעה וחצי של פולקלור רוסי.
מאחורינו היו עוגיות שהמארגנים הכינו למפרע. יש להם ניסיון למארגנים, והם יודעים שיש הורים שנשברים לאחר שלוש שעות חליל בעמידה. הייתה התלבטות, אני מודה. איך עוזבים קלאסיקה תרבותית אשכנזית לכיוון עוגיות לא מזוהות? על הבימה ניגנו שיר לכת רוסי בשבע מערכות בביצוע חלילני העתודה. נשברתי. התחלתי לקום לכיוון העוגיות, ופתאום קמה הילדה המחוננת שלי והתקדמה לבימה.
עזבתי הכול, את העוגיות, את התרבות, והתחלתי לצלם כמו משוגע. אסור לפספס רגע למען הדורות הבאים. אני מחפש זווית טובה ומוצא אותה במקרה ליד הוופלים שוקולד פרווה. אני עולה על המגש וממשיך לצלם. הילדה מתחילה לנגן, ואני מתמלא אושר וכמה עוגיות.
ההורים מסתכלים בי במבטי שטנה בגלל הפירורים, אבל זה בסדר, גם אני לא סובל אותם. פתאום, באמצע הקנטטה, ילדה לא מזוהה מתחילה להשתעל כאילו זה לא ברהמס. אני שוקל להכניס לה מכות, אבל אבא שלה, שיושב לידה, נראה גדול יותר ממני ואשכנזי פחות. אני מוותר וממשיך להקשיב למחוננת. פתאום נגמר הקטע והיא יורדת מהבימה. חבל שזה היה קצר כל כך. גם העוגיות נגמרו. רק הילדה הלא אשכנזייה ממשיכה להשתעל. מה יהיה עם השד העדתי הזה? מה יהיה?
1. אני מניח שהתינוקת שחוסלה השבוע במבצע מבריק של גולני תשים סוף לפעילות הטרוריסטית נגד מדינת ישראל. חברים, השלום כבר כאן.
2. מבקר המדינה הולך לבדוק את סיפור מחירי התרופות שחשפנו ב"משמר האזרחי" . כדאי לבדוק באותה הזדמנות כמה משפחות נהרסו בגלל המחירים השקריים האלה.
3. החייל האמיץ דרור אלפרון יעבור כנראה מהגדוד להיות עובד מנהלה. אני מודאג. בעיקר אני מודאג ששוב אני כותב על המשפחה הבאמת מקסימה הזו, שאני אוהב אותה מקום ראשון אחרי אברג'יל, ואם מישהו ממשפחת אברג'יל נעלב מההערה הזו, אני כבר רוצה לחזור בי מדברי ולסתור את עצמי באופן הברור ביותר: אני אוהב את שתי המשפחות אותו דבר.
4. מתברר שנציג אנגליה באירוויזיון השנה הוא עובד זבל לשעבר. זה מקסים שאנשים משנים קריירה וממשיכים להתעסק באותם חומרים.
5. בקרוב יצא דיסק שכולו ביצועים חדשים לתקליט הנצחי "חתונה לבנה". לא יודע של מי החידוש של "הדרכים הידועות" שמושמע עכשיו ברדיו, אבל אין ספק שהשירים של שלום חנוך מ"חתונה לבנה" נרצחים בזה אחר זה, וזה טיפה עצוב לחובבי הגאון חנוך.
6. והנה משהו אחד טוב: "אור לגויים" היא סדרה גדולה בערוץ 1 שמביאה סקירה היסטורית של השחיתות בישראל. סדרה מפחידה במקצת, אבל מצוינת ומצוין גם פולי רשף, שמנחה אותה.
7. חיים בנאי שוב התראיין על משפחת בנאי וכמה רובם חרא לטענתו. תגידו, כמה שנים עוד נשמע כמה חיים בנאי חושב שהבנאים חראים מבחינתו?
8. כבר עברו 702 ימים מאז נהרג החייל הראשון בלבנון, ועדיין לא התפטר א' משלישיית פח"א. עם זאת, הוא מגדל מלחמה חדשה בדרום. יהי זכרם ברוך למפרע.
והנה הפתרון לחידה: חברי הקבינט, אתם יכולים להפציץ את לבנון מתי שבא לכם ולא חשוב מה הסיבה. העם המטומטם אתכם. שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
