מוסר לאומי
להפציץ ריכוזי אזרחים שמסתירים טילים זה לא פתרון פלא; זה מוסר כפול שיעלה לנו ביוקר. גבי אביטל
נוכח דוגמאות העבר, ברור היה שאילו השלטון היה אחר, למשל, שמיר או נתניהו, לא רק העולם היה כמרקחה אלא בעיקר הארץ, וגם העיתון כמובן. האם התהפכו היוצרות? ממש לא. יומיים לאחר שהסתיים פיגוע החטיפה והרצח של תלמידי בית-הספר בצפת אשר שהו בטיול במעלות, 15.5.74, הפציצו מטוסי חיל האוויר שכונת מגורים בעיר צידון. ראש הממשלה – גולדה מאיר, שר הביטחון – משה דיין, מוטה גור הרמטכ"ל, ויקטור שם-טוב איש מפ"ם שר הבריאות וח"כ צעיר אשר כוכבו זוהר מוקדם מדי יוסי שריד, כל אלה ידעו, ראו ואישרו. התוצאה 48 הרוגים ו-184 פצועים.
וכי לא ברור שפעולת עונשין כזו, הפצצת אזרחים חפים מפשע, היתה פעולת נקם לשמה (אולי כעס על כישלון החילוץ?) שבאה כתגובה לטבח שערך אש"ף (זוכרים? הארגון לשחרור פלשתין, הוקם 3 שנים לפני 67'). התכלית היחידה להפצצה היתה זריעת הרס וחורבן, פגיעה באזרחים מפוחדים תחת שלטון טרור של ערפאת בלבנון. לא היה מצב מלחמה וחיילים לא היו בסיכון מיידי והטייסים לא יכלו להבחין בין מחבל לבין אזרח באותה שכונה. שמונה שנים לאחר מכן בעיצומה של מלחמת לבנון הוליכו את הפגנות 'נגד מלחמת ויטנאם' שם-טוב ושריד ושאר חברי השמאל. אותם סופרים אותם אמנים אותם שחקנים. ההבדל, אם-כן הוא מי נמצא בשלטון.
ממשלת ישראל על שריה נמצאת בלחץ. הפאניקה נובעת בין השאר מתוך הכרה פנימית עמוקה, מבלי שיודו בה, אלוהי השלום מתו. אחרי שנים אינספור של תהליך מדיני, של מתן ומתן שטח וגם נשק, הטרור לא מודבר, אנה אנו באים? שהרי, נניח ואנשי המשפט והחוק יאשרו את מה שמותר על-פי החוק הבינלאומי מתיר, ירי אל תוך אוכלוסיה אזרחית אשר מתוכה יורים על אזרחים, ההשפעה על ערביי עזה תהיה הפוכה מהמצופה.
מה שהתחולל בימים האחרונים הוא דבק מאחד חזק מקודמיו בין פלגי הטרור שחלוקתם היא מלאכותית מעשי ידי ישראל. החמאס יגביר את תעוזתו ויירה לטווחים אשר יכסו את עין החוף הדרומי והנגב. חצי מיליון תושבים יהפכו לבני ערובה של קטיושות חלודות מלפני עשרות שנים. ומה אז? ונניח, וזו הנחה סבירה, שאת הירי של רקטות ארוכות טווח יירו מתוך משגרים הנבלעים אל בטן האדמה כמו בלבנון, על מי תוציא הממשלה הנלוזה הזו את זעמה?
יש להדגיש שהשאלה אם להפציץ בעזה איננה שאלה משפטית, היא מוסרית בעליל. שאלת הפיתרון המיידי אינה מן העניין. מי שבישל את דייסת ההבלגה המתמשכת מוכרח לטעום את טעם המלכוד.
יש להפעיל לחץ מתמשך על העולם הנאור ולהוכיח בעליל כי מצבם של הפליטים תחת שלטון ישראל השתפר עד מאוד. דווקא כאשר הובאו מחבלי עראפאת אל שטחי יש"ע או אז מצבם ירד פלאים. ניתן ליישבם בכל מדינות ערב בדיוק כפי שישראל קלטה שבעים גלויות. עד שבא הסכם אוסלו שגרם להרג של 1700 יהודים, ועוד אלפי פלשתינים, האוכלוסייה הערבית ביש"ע חיה בדו-קיום עם היהודים.
אין פלא גדול שמתלהמי ההפצצות על ערביי עזה כפיתרון פלא, הם אלה שתמכו בחירוף נפש בגירוש תושבי גוש קטיף. חלק מהם מתגורר על אדמות של כפרים ערביים שנהרסו בשנת 48'. מן מסורת שכזו. ג'ורג' אורוול כתב פעם: "השמאלן הנשבע בערכי הומניזם כמוהו כזונה הנשבעת בפרישות". מוסר ושמאל אינם יכולים לצעוד ביחד, לפחות כך מוכיחים לוחמי המוסר החדשים. עכשיו יצנזרו אנשי הרוח גם את אורוול.
נא להמתין לטעינת התגובות
