קובה: סוף עידן פידל קסטרו
שליט קובה הוותיק הודיע כי מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לשמש יותר כנשיא ומפקד הצבא אחרי 49 שנה. הוא הבטיח כי ימשיך לשמש "חייל של רעיונות"
התקשורת הרשמית בקובה דיווחה כי קסטרו בן ה-81 החליט לוותר על הנשיאות מאחר שמצבו הבריאותי אינו מאפשר לו את הניידות והיכולת למלא את התפקיד כנדרש. "אין לי שאיפה לקבל את תפקיד נשיא מועצת המדינה ואת הפיקוד העליון על הצבא", כתב קסטרו במכתב שפורסם בתקשורת המקומית.
קסטרו הבטיח לעמו כי אינו נפרד וכי הוא ימשיך להילחם "כחייל של רעיונות" וימשיך לפרסם את מאמריו שישמשו "כלי נשק במאגר שעליו אפשר לסמוך". בחודשים האחרונים פרסמה התקשורת הקובנית את מאמריו של קסטרו תחת הכותרת "מחשבות של החבר קסטרו" ובו הוא התייחס למגוון סוגיות פנימיות ובינלאומיות.
ביום ראשון הקרוב יתכנסו חברי הפרלמנט החדש ויבחרו את מועצת המדינה הבאה מבין חברי המפלגה, ששני האחים לבית קסטרו חברים בה, וההערכה היא כי רסן השלטון יועבר באופן רשמי לראול קסטרו.
קסטרו כבר רמז לאחרונה על כוונתו לפרוש מהחיים הציבוריים. לפני חודשיים הוא הכריז כי הוא לא מתכוון להחזיק ברסן השלטון לנצח וכי אין בכוונתו לעמוד בדרכו של הדור הצעיר. "החובה הבסיסית שלי היא לא להיצמד למשרות בכוח או אפילו להפריע לנתיב של הצעירים, אלא לשתף בניסיון וברעיונות שערכם הצנוע הגיעו מהתקופה יוצאת הדופן שבה חייתי", כתב קסטרו.
ב-31 ביולי 2006 פורסם במפתיע כי קסטרו, ששולט בקובה מאז 1959, נאלץ לעבור ניתוח חירום בבטנו ובעקבות זאת העביר את סמכויות השלטון לאחיו ראול, בן ה-76, ששימש גם כשר ההגנה.
מאז אשפוזו לא הופיע קסטרו בציבור, אך מדי כמה חודשים הופיעו תמונות וצילומי וידיאו, בדרך כלל כשהוא לבוש בגדי ספורט ומבצע פעילויות שונות. התקשורת גם פרסמה את מאמריו שבהם התייחס לנושאים שונים.
אולם היעדרותו של השליט הוותיק רק הגבירה את חרושת השמועות בדבר מצבו הבריאותי
על אף שכמעט לא עסק בנושאים פוליטיים מאז אשפוזו התמודד קסטרו בחודש שעבר לפרלמנט הקובני ונבחר ברוב קולות. אולם כעת, לקראת הישיבה שבה תיבחר הנהגת המדינה על ידי הפרלמנט החדש, הוא החליט לסיים את תפקידו הציבורי.
פידל קסטרו נולד ב-13 באוגוסט 1926 במחוז אוריינטה שבקובה וכבר מגיל צעיר הופיעו אצלו ניצני המרדנות כאשר כאשר השתתף בניסיון ההפיכה נגד שליט הרפובליקה הדומיניקנית.
אחרי שכשל במתקפה נגד שליט קובה בטיסטה ב-1953 נעצר קסטרו עם אחיו ראול, אך שוחרר לאחר שנתיים. שני האחים יצאו לגלות. במקסיקו הם נפגשו עם ארנסטו "צ'ה" גווארה וארגנו קבוצת גרילה של גולים קובנים תחת השם "תנועת ה-26 ביולי".
בנובמבר 1956 הם החלו במרד הגדול נגד בטיסטה ואחרי קרבות שנמשכו כשלוש שנים הצליחו כוחות הגרילה להשתלט ב-1 בינואר 1959 על הבירה הוואנה ובטיסטה נמלט. קסטרו מונה למפקד הצבא ולאחר זמן קצר גם לראש ממשלה. ב-1965 קיבל קסטרו את תפקיד המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית. ב-1975 מונה לנשיא מועצת המדינה ומועצת השרים כשאחיו ראול כיהן כשר ההגנה וסגן הנשיא הראשון.
שישה ימים אחרי הניצחון של המהפכה הכירה ארה"ב בממשלה החדשה, אך היחסים לא החזיקו מעמד זמן רב. קובה דווקא פנתה לכיוון ברה"מ וקסטרו הגביר את שיתוף הפעולה עם הסובייטים. בתגובה הטילה ארה"ב אמברגו סחר וב-1961 קטעה את יחסיה הדיפלומטיים עם קובה.
ארגוני זכויות אדם טענו לאורך השנים כי משטרו של קסטרו פגע קשות בזכויות אדם וכי מתנגדי משטר רבים עונו והוצאו להורג. בנוסף הוציא קסטרו מחוץ לחוק את כל המפלגות, למעט המפלגה הקומוניסטית, ומנע חופש עיתונות.
בתחום הכלכלי הלאים קסטרו את התעשייה וקבע קולקטיביזציה של החקלאות. קסטרו עצמו הוכתר כאחד האנשים העשירים בעולם עם הון של כ-900 מיליון דולר בשל שליטתו בכלכלה הקובנית. על כך אמר קסטרו "אם יוכלו להוכיח שיש לי חשבון בחו"ל שמכיל אפילו דולר אחד, אני אתפטר".
בתחום הדת הטיל קסטרו האתאיסט מגבלות על הקתולים. ב-1962 נידה אותו האפיפיור יוחנן ה-13 בשל האיסור על קתולים לתמוך בקומוניסטים. בתקופת יוחנן פאולוס השני הסיר קסטרו כמה מההגבלות. ב-1998 ביקר האפיפיור בקובה, זכה לקבלת פנים חמה וערך מיסה המונית.
דווקא בתחום הבריאות והחינוך רשמה קובה התקדמות בתקופתו של קסטרו. שירותי בריאות ניתנים בחינם לכל תושבי קובה והדבר הביא לעלייה בתוחלת החיים במדינה ולירידה בשיעור תמותת תינוקות. גם חינוך ניתן בחינם לכל התושבים וגם בכפרים הנידחים גדל מספר יודעי הקרוא וכתוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
