אפטר פרשה- אל אל יחזקאל
הפטרת תצווה מספרת את סיפורה של נבואת יחזקאל. למה חוברה פרשת בגדי הכהונה לנביא הפופולרי? הרב דוד נתיב ממכללת הרצוג בגוש עציון מבאר
ההפטרה מתארת את הבנייה המחודשת של המזבח וחנוכתו, לאחר שהוחרב עם המקדש, בכיבוש הבבלי. התיאור עמוס בפרטים טכניים, הן כהכנה מעשית ליישום העתידי והן כדי לצקת תחושת
ממשות ברעיון שנראה לשומעיו באותה עת כחלום הזוי. הפירוט משדר: זו אינה אמירה
כללית-מופשטת אלא אמירה ביצועית.
ההפטרה היא חלק מנבואה ארוכה ומיוחדת של הנביא יחזקאל, החותמת את ספרו. תוכנה של
נבואה זו הוא סיור נבואי-וירטואלי בירושלים העתידית, שתחזור ותבנה, ובמרכזה הר הבית ובית המקדש.
נבואה זו הושמעה לגולי בבל 14 שנה לאחר החורבן, והיא חלק מפרקי הנחמה שהושמעו לעם לאחר שחוו את שבר החורבן. נבואות אלה באו לעודד את העם ולצקת וודאות בגאולה שבא תבוא.
אחד הביטויים החוזר פעמיים בהפטרה הוא בן אדם, והוא מכוון ליחזקאל. שמו המפורש נזכר בספר כולו רק פעמיים, ואילו הכינוי בן אדם מופיע קרוב ל-100 פעם. כינוי זה הפך לאחד מסימני הזיהוי של הספר.
בן אדם בהקשר ליחזקאל, מקבל משמעות מיוחדת על רקעו ההסטורי: בן אדם הראשון מצאצאיו של האדם הראשון שגורש מגן עדן לאחר חטאו. כך גם אנשי דורו של יחזקאל שגורשו מארץ ישראל ומירושלים עקב התנהלותם השלילית.
אז למה בן אדם? אולי כדי לזהות בין הנביא ובין אנשי דור החורבן שזהותם טושטשה: בסערות-זוועות החורבן הם הפכו "שקופים" – באבוד ביתם, משפחתם, מדינתם, מקדשם. אבד להם הייעוד והם נותרים סתם בן אדם.
החזון החותם את הספר משדר: מציאות החורבן של ישראל היא הפיכה! הכל יחזור למקומו בתום מיצוי תהליך הענישה בגלות.
בפרטי התיאור המובאים בהפטרה משתמש הנביא בדימויים הלקוחים מגוף האדם: ראש ההר,
שפתה סביב זרת, גב המזבח, חיק הארץ, ורוחב אמה אחת, ומלאו ידיו. [ ראש ההר- החלק העליון, כמו הראש בגוף, שפה- הקצה יהיה ברוחב אצבע הזרת, גב המזבח- החלק השטוח והרחב כגב, חיק- בית קיבול, הבסיס- כמו המפגש בין הזרוע לכתף, אמה- מידת אורך כאורך אמת היד (כחצי מטר), ימלא ידיו- למנות, לתת בידי הממונה יכולת ביצוע]
לשימוש בדימויים הלקוחים מגוף האדם משמעות כפולה: האחת- אלה מוכרים לכל אדם ומשמעותם בהירה לכל. השנייה- גוף האדם של בן האדם יחזור להיות משמעותי. כל איבר בגוף האומה יחזור לתפקידו המלא בעת תחיית האומה על אדמתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
