יובש על פני תהום
מדד המים הלאומי אמנם מתמקד באופן מסורתי בכנרת, אבל האסון כנראה יגיע ממעמקי האדמה. מאגרי מי התהום של ישראל עומדים בפני משבר חמור. ירידה של כמטר וחצי במפלס נרשמה השנה באקוויפר ההר. הבעיה: שינויים במזג האוויר ובנייה מאסיבית שמונעים את חלחול המים
מנתוני הרשות עולה כי בחלקו הצפוני והדרומי של אקוויפר ההר (שכבת קרקע המאפשרת חלחול מים) חסרים כיום כמטר וחצי מים, לעומת שנת 2007.
בחלקו המרכזי של אקוויפר ההר חסרים 1.85 מטר מים. גם באקוויפר החוף רשם מפלס מי התהום ירידה של 94 ס"מ בדר רום ור12 ס"מ במרכז. בצפון נרשמה דווקא עלייה של 25 ס"מ.
מאגרי המים באקוויפרים מספקים כיום כמחצית ממלאי מי השתייה של ישראל. בניגוד לאגמים ומאגרי מים גלויים, המאגרים התת-קרקעיים - הממוקמים מתחת לשדרת ההר, שחוצה את ישראל מצפון לדרום וכן לאורך מישור החוף - מתמלאים באמצעות חלחול מתמשך.
לצורך פעולת חלחול זו על הקרקע להיות רטובה תמידית כך שהמים יקלטו במאגרים במקום להישטף אל הנחלים. הבעיה: שינויים במזג האוויר ובנייה מאסיבית מזיקים לספיגה במאגרים.
"כמויות הגשם בישראל הולכות ויורדות", הסביר המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה ד"ר ישעיהו ברראור, "העולם מתחמם ואיתו משתנה גם מזג האוויר. פיזור הגשם לא אחיד והמים מתבזבזים בסופות ובשיטפונות במקום להשאיר את הקרקע לחה. שינויים אלה הם בעלי השלכות מפליגות".
אבל כאמור, לא רק הטבע אשם. על פי מחקרים צפויה הבנייה במישור החוף להכפיל את עצמה עד שנת 2020 ולהגיע לכ- 500 ק"מ רבועים. כל מטר כזה הוא מטר שבעבר ספג מים, כך שעל פי ההערכות תאבד ישראל בין 70 ל- 150 מיליון מטרים מעוקבים - סכום השווה למתקן התפלה וחצי.
במקביל לתהליכים אלה, ישראל הולכת ומאבדת כמויות מים רבות גם בשל זיהום קרקעות. גם הצרכנים אשמים: כל אזרח ישראלי צורך כיום בממוצע כ- 105 מטרים מעוקבים של מים מדי שנה, כמות שהולכת וגוברת עם העלייה באיכות החיים.
אחת הדרכים לשמר את חלחול המים היא השארת שטחים נטולי אספלט או בניית אתרי החדרה אליהם ינוקזו המים ויחלחלו מלאכותית. "אנחנו צריכים
למרות המצב הקשה, נראה כי הרשויות בישראל אינן מתייחסות ברצינות למשבר המים. רק מכרזים בודדים פורסמו לצמצום הצריכה וגם הם אינם תואמים את היקף המשבר הצפוי.
מרשות המים נמסר כי לקראת חודש מארס צפוי קמפיין גדול לחיסכון במים ולצדו ככל הנראה אף ייובשו גינות. "במדינה מדברית כמו שלנו אסור להיות שאננים בנושאי מים", סיכם השר להגנת הסביבה גדעון עזרא, "בימים הקרובים בכוונתי לגבש כלים לאכיפת המלצות בנושא המים ברשויות המקומיות''.
ולא רק מאגרי מי השתייה בסכנה. מפלס ים המלח ירד בחודש ינואר ב- 20 סנטימטרים, ירידה משמעותית במיוחד לעומת הממוצע החודשי בעשור האחרון העומד על תשעה סנטימטרים.
גם בחודש דצמבר נרשמה ירידה חריגה של המפלס בכ- 15 סנטימטרים. הירימ דה הדרמטית מתרחשת דווקא בחודשי החורף, בהם אמור היה הים להתמלא. מאז ראשית המאה ה- 20 ירד מפלס ים המלח ביותר ממ30 מטר. מכמ390 מטר מתמ חת לפני הים ירד כיום המפלס ל- 420.94 מטר.
שיעור ירידת המפלס עומד כיום על כ- 1.20 מטר בשנה. הירידה במפלס מי הים עלולה לגרום לאסון אקולוגי. כבר עתה גורמת הירידה להופעת בולענים ונסיגת קו החוף מותירה אחריה שטמ חי בוץ טובעניים.
עיקר הבעיה טמונה במי הירדן מהם ניזון ים המלח. בשל סגירת סכר דגניה, מאז שנות ה- ,90 מי הכנרת אינם מוזרמים יותר לירדן. בעבר הוזרמו אליו גם מי הירמוך, אך גם ממנו מתבצעות שאיבות.
מקור המים המרכזי של הים מצוי כיום במי שטפונות, אך גם הם הצטמצמו כתוצאה ממאגרים שהוקמו בבקעה.
בנוסף לכך, סובל ים המוות גם מהתאדות יומית של כ- 4 מ"מ ביום ומפעלי התעשייה משני צדי הים מוסיפים לגרעון המים העומד על כ- 900 מיליון מ"ק.
מרשות המים נמסר כי חודש ינואר היה השחון ביותר מבחינת כמות המשקעים שזרמו באזור. סיבה נוספת לירידה החדה יכולה להיות שאיבה מוגברת ממפעלי ים המלח בצד הירדני.
על מנת למנוע את ירידת המפלס, ציינו ברשות, יש להזרים כמויות עצומות של מים. לכן, בימים אלה נבחנת האפשרות להזרים ממי ים סוף אל ים המלח. הפרויקט נבדק כעת על ידי הבנק העולמי. בארגונים הירוקים מתנגדים לתוכנית ומבקשים את פתיחתו של סכר דגניה.
נא להמתין לטעינת התגובות
