וינוגרד "הקוטל"
ביום רביעי בלילה קר, גשום, מושלג. לבי עם משפחות החללים והפצועים ממלחמת העלבון חרבון לבנון. אם לא היו כשלים וליקויים של הדרג המדיני והצבאי, אולי הם היו יוצאים עם בניהם לשחק משחקי מלחמה בכדורי שלג
פרשנים פוליטיים צינים יאמרו שזו שיחת הטלפון היקרה ביותר שהייתה אי-פעם במדינת ישראל כי מיד לאחריה היה מי שדאג להפיצה לאמצעי התקשורת ומהדורות החדשות נפתחו בידיעה על השיחה ותוכנה. כשהרב עובדיה מברך מישהו, ובעיקר כשהמישהו הזה הוא ראש ממשלה בצרות, על זה משלמים הרבה, הרבה מאוד.
אל תירא ואל תחת אמר אלוהים למשה ויהושע. הרב עובדיה הוא לא אלוהים, אולמרט הוא לא משה ולא יהושע, הוא ירא, חושש ומשקשק. הדו"ח מדיר שינה מעיניו. החבורה שמסביבו מנסה לשדר הרגעה. הכול בסיידר.
עיתונאים המקורבים לאולמרט מנסים להנמיך את רמת הציפיות ממהלומה שיוריד וינוגרד על אולמרט ביום רביעי ב-18:00 בערב בשידור חי. גם אם יוריד וינוגרד מהלומה טוענים המקורבים והפוליטיקאים הצמודים לעכוזו של הראש, אולמרט צריך להמשיך כי הוא ממלא בקפדנות את מה שנאמר בדו"ח הביניים. הוא לא, אבל לא משנה. עובדות לא תמיד חשובות במשחקים פוליטיים, ובעיקר לא לפוליטיקאים שניקיון כפיהם אינו הדבר הבולט אצלם.
ואז מגיע יום רביעי בערב. ירושלים של שלג, של מתח ושל ציפיות מחכה למוצא פיו של וינוגרד.
התפאורה מוכנה, המצלמות מכוונות, המיקרופונים שלופים, בחצי השעה שלפני ההופעה כל הכתבים מדווחים על הדלפות ממשרד ראש הממשלה, שעל פיהן נשמעה "אנחת רווחה" בלשכת אולמרט לאחר הקריאה הראשונה של הדו"ח. כל הכתבים מביאים ציטוטים ראשונים, ורביב דרוקר בערוץ 10 אומר: "כמעט פותחים בקבוקי שמפניה בלשכת ראש הממשלה".
ב-18:00 בדיוק נכנס השופט בדימוס אליהו וינוגרד בן ה-83 לאולם. יש לו עבר עשיר בלהיות יושב ראש בוועדות בדיקה וחקירה. וינוגרד בקול קר חותך את הדרג המדיני והצבאי, והמוטיב החוזר בדבריו הוא "כשלים וליקויים"; עשר פעמים לפחות הוא מטיח במערכת המדינית והצבאית את המילים "כשלים" ו"ליקויים".
הוא קובע נחרצות שישראל "לא ניצחה במלחמה". הוא נותן תשובה קטלנית לשאלות שעוררו ויכוח ציבורי, ומתאר את המלחמה כהחמצה גדולה וחמורה. הוא מציין שצה"ל לא סיפק מענה אופרטיבי לרקטות של חזבאללה, המהלך הקרקעי לא מימש את עצמו, ארגון בן כמה אלפי לוחמים עמד בפני צה"ל הגדול. וינוגרד מכה בראש, ללא רחם הוא מטיל את הכשל במלחמה על הדרג המדיני והצבאי. הוא מכסח את הדרגים האחראים בגין הכשל והליקויים בהגנה על העורף.
האתרוגיסטים, הלקקניסטים, המפרשים למיניהם והמומחים בשקל ישר מחפשים איך להסביר ששלטונו של אולמרט יימשך וששר הביטחון, למרות דבריו, לא יתפטר. הם מתפתלים בנימוקים אקרובטיים ובורחים מהעיקר - "כשלים וליקויים", מילות המפתח בדו"ח הביניים ובדו"ח שהקריא וינוגרד ביום רביעי.
מי שלא נצפו באולפני הטלוויזיה ולא הזדרזו להגיב היו שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז והרמטכ"ל טרום דן חלוץ, מר בוגי יעלון. בין השורות הם חטפו בראש וחזק.
אולמרט יצא מזה. גם מופז. בוגי יחלוב פרות. אהוד ברק לא יעמוד בהבטחתו לעזוב את הממשלה. טומי לפיד ינאם נאומים נלהבים נגד מוצצי הדם, ואחרי שבירך הרב עובדיה את חברו הטוב אולמרט אולי אפילו נזכה לראות אותו הולך לשמוע דרשות בבית הכנסת של היזדים.
ביום רביעי בלילה קר, גשום, מושלג. לבי עם משפחות החללים והפצועים ממלחמת העלבון חרבון לבנון. אם לא היו כשלים וליקויים של הדרג המדיני והצבאי, אולי הם היו יוצאים עם בניהם לשחק משחקי מלחמה בכדורי שלג.
בכותרת "הישראלי המכוער" פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה קטנה של ישראל מושקוביץ, שסיפרה על תיכוניסטים שהלכו מכות בכניסה למחנה המוות. כמו בפאבים, ברחוב, בחניה, ישראלי אחד זורק לישראלי אחר מילה או מבט מיותר, וזה לוקח כמה שניות עד שמתפתחת קטטה אלימה. במקרה של אושוויץ זרק אחד התיכונסיטים מילה לתיכוניסט מבית ספר אחר, ואז בום טראח מכות.
באותו זמן ביקר במקום ראש עירייה איטלקי מלווה בפמליה ובאנשי אבטחה. המאבטחים האטלקים התערבו והפרידו בין הישראלים הניצים. התלמיד שהתקוטט יצא לטיול הלימודים החשוב הזה בעזרת מלגה של ראש העירייה שהוא מתגורר בה.
תלמידים רבים רוצים לנסוע ל"טיול לפולין". רובם הגדול בגלל הנושא הרגיש של השואה והרצון לראות במו עיניהם, מיעוטם נוסעים כי שמעו שזו נסיעה סבבה ויש לתלמידים הנוסעים עינוגים שונים ומגוונים לאחר שעות הביקור והלימוד.
מדי פעם מתפרסמות בתקשורת ידיעות על אנשי צבא, בני נוער ומשלחות אחרות שמלבד מסע הלימודים השתכרו, השתוללו, התקוטטו ועשו בושות. המונח ה"ישראלי המכוער", שמעצבן וכואב לרוב השקט, מקבל משנה תוקף כשמדובר בנסיעה למחנות ההשמדה. כמה ימים אחרי פרסום הידיעה היה יום השנה לשחרור אושוויץ מהגרמנים (27 בינואר 1945). למחרת היה יום זיכרון בין-לאומי בחסות האו"ם שבא להזכיר את השואה לגויים.
ממש בזמן ההתרחשויות של השבועות האחרונים הודיע משרד החינוך שמחיר נסיעת המשלחות
מועצת התלמידים של בית הספר ליאו בק בחיפה התעצבנה על העלאה. גם ככה ידם של הורי תלמידים רבים אינה משגת להשיג את הסכום עבור ילדיהם, ועכשיו עוד באה העלאה של 30 אחוזים. אסף זגריסק, יושב ראש מועצת התלמידים בבית הספר, אמר: "אנחנו לא מוכנים שזכר השואה והעובדה שמדובר בפרה קדושה ינוצלו בציניות לצורכי רווח כלכלי".
נסיעות התלמידים לפולין הן גם נושא לשיר ציני להחריד, שמנפץ את הפרה הקדושה, מרסק אותה. המחבר הוא נועם אקוטונס, והוא שר אותו עם להקת צבא הישע. מי ששומע את השיר שכמעט אינו מושמע ברדיו (להוציא 103 אף-אם) מצטמרר. הנה המילים:
טיול לפולין
נסענו לפולין אימא
נשלחנו לספוג רשמים
כתבתי הכול כן אימא
בואי שמעי איזה קטעים
הגענו לאושוויץ אימא
לראות את תאי הגזים
במלון מרוב זעזוע
הזמנו גם שני חשפנים.
ביקרנו בגטו אימא
או מה שנשאר מהקיר
בזבזתי המון אימא
לסבל יש גם מחיר
היה מחריד הו אימא
נכנסנו למשרפות
ובערב היה לנו רגע
עשינו בקניון קניות
סיירנו גם בטרבלינקה
בדמעות הנפנו דגלים
ומרוב שכאב לנו אימא
בלילה החלפנו נוזלים
חזרתי מפולין אימא
הפכתי לגבר כמעט
אבל אם אפשר אז אימא
אני רוצה גם לאילת
אבל אם אפשר שוב אימא
אני רוצה גם לאילת.
ביום שני הייתה בחדשות 10 כתבה ששחטה את משמר הכנסת, מפקד המשמר וסגנו. הכתבה עשתה מראשי המשמר ואנשיו קציצות, לאזרח שאינו מכיר את האנשים הנוגעים בדבר וצפה בכתבה נוצר רושם נורא על האהבליות, הטמטום, על החוצפה ועל השחיתות המאפיינים, על פי הכתבה, את לובשי המדים המגנים על בית המחוקקים.
במאי 2006 שבתי רעב עם חבריי למאבק למען הגדלת סל התרופות להצלת חולי סרטן וחולים אחרים. שביתת הרעב התקיימה בגן הוורדים הצמוד למתחם הכנסת. האדונים הנכבדים שדר וגריף, כוכבי הכתבה, קציני המשמר בכירים כזוטרים, וכל הגברים והנשים המשרתים במשמר הכנסת התגלו כנשמות טובות. אנשים חביבים עם רצון נתינה שלא נראו בשום ארגון אחר במדינה בעיקר של לובשי מדים מכל סוג שהוא.
הם אפשרו לנו להיכנס חופשי לתחומי הכנסת ולמבנה שלהם, אפשרו להתקלח, להשתמש בשירותים, במועדון הקטן שלהם לישיבות ולצפייה בטלוויזיה, הם אפשרו לנו להשתמש בבוטקה שלהם למלא סוללות לסלולריים, הביאו לנו מים קרים ביום ומים חמים בלילה, מדי פעם באו לבקר, וכשהיו התעלפויות פינו מיד את המתעלפים.
אינני נכנס לתוכן הכתבה ולקטעים הספציפיים שהיא עוסקת בהם, אבל קשה היה לצפות בהשחרתם של אנשי המשמר שהיו שכניי במשך 11 ימים קשים ביום ובלילה ששבתי רעב, ושום כתבה לא תשנה את דעתי עליהם. אוהב אתכם אנשי משמר הכנסת, וכמוני חבריי למאבק אסף אלון, איציק כהן, רון הרוש ואלה קליין.
נא להמתין לטעינת התגובות
