כורתים לנו את הריאה
בניגוד למגמת הירידה בשנים האחרונות, היקף כריתת העצים ביערות הגשם האמזונס עלה בשנה האחרונה. נשיא ברזיל כינס ישיבת חירום, רז גודלניק מציע תוכנית פעולה
יום לפני כן פירסם המשרד הברזילאי לאיכות הסביבה נתונים חדשים על כריתת העצים באמזונס – עפ"י ניתוחים של תצלומי לוויין עולה כי בחודשים אוגוסט-דצמבר 2007 בוראו באמזונס שטחי יער בהיקף של 7,000 קמ"ר. הנתונים הללו עמדו בניגוד מוחלט למגמת הירידה בקצב כריתת העצים באמזונס בשלוש השנים האחרונות.
אפשר היה לומר גם שהמידע מפתיע – עובדה שהוא גרם ללולה לכנס בבהילות ישיבת שרים בעניין, אבל תלוי את מי שואלים. את רוברטו סמרלדי, מנהל תוכנית האמזונס הברזילאי של ארגון ידידי כדור הארץ הנתונים הללו ממש לא הפתיעו.
הוא הסביר לעיתון הבריטי 'טלגרף' כי "זוהי הפתעה רק לאלו שמאמינים בסנטה קלאוס ושלא קראו את הניתוחים שלנו מאז אוגוסטו האחרון, כשחלק מהאנשים חגגו''.
סמרלדי מתייחס לשביעות הרצון ששררה בממשל הברזילאי לאור ירידה מתמשכת בשטחי האמזונס שבוראו מאז שנת 2004, שאז בורא שטח של 27,000 קמ"ר (שטח גדול יותר משטחה של מדינת ישראל לשם השוואה). ב-12 החודשים שקדמו לאוגוסט 2007 ירד הקצב ל-11,000 קמ"ר "בלבד". אולם אז כאמור החל המצב להשתנות לרעה.
הסיבות למהפך במגמה הן כלכליות - המחירים של גידולים שונים כגון תירס וסויה, כמו גם מחירי הבקר, עלו מאד לאחרונה וגדל התמריץ הכלכלי להפוך שטחי יער לשטחי גידול סויה או לאזורי מרעה לבקר. השרה הברזילאית לאיכות הסביבה, מרינה סילבה, הסבירה כי זה לא מקרי שהאזורים שבהם חל הגידול החד בקצב בירוא שטחי היער הם גם אלו שכלכלתם מתבססת על יצוא סויה ובקר.
כך לדוגמא, אחת המדינות בברזיל שבהם מדובר היא מדינת מאטו גרוסו, שנחשבת למרכז החשוב ביותר באמריקה הלטינית של גידול וייצור סויה.
הפעילות הזו של בירוא שטחי יער והפיכתם לשדות סויה או שטחי מרעה לבקר מתבצעת בדרך כלל באופן בלתי חוקי. לכן גם ההחלטות של ישיבת הקבינט המיוחדת שזימן לולה היו בעיקר בתחום האכיפה.
ראשית, קבע הקבינט 36 אזורים שבהם קצב הגידול בכריתת העצים הוא הגבוה ביותר. באזורים הללו הוחלט להגדיל את כוח השיטור שעוסק בכריתת עצים בלתי חוקית ב-25%. צעדים נוספים שהוכרזו במסגרת התוכנית הם:
1. חקלאים שמעבדים אדמה חקלאית שבעבר היתה שטח מיוער יידרשו להוכיח כי שינוי הייעוד של השטח נעשה בצורה חוקית.
2. לא יינתנו רשיונות חדשים לכריתת עצים.
3. חברות שעוסקות בפעילויות הקשורות לסיבות בעטיין כורתים עצים, כמו ייצור סויה או עיבוד בשר, ואשר יימצאו קונות חומרי גלם משטחים שבוראו באופן בלתי חוקי ייחשבו אחראיות באופן ישיר לבירוא השטחים הללו.
4. תפורסם רשימה שחורה של חברות ובעלי אדמות שביראו שטחי יער באופן בלתי חוקי.
הצעדים הללו חשובים מאוד, אבל ספק אם הם יעילים. שטח יערות הגשם באגן האמזונס בברזיל הוא למעלה מ-4 מיליון קמ"ר ואי אפשר להציב שוטר על כל עץ או על אפילו על כל 100 קמ"ר של יער.
גם ההחלטות האחרות, חשובות ככל שיהיו, יתקשו להתמודד עם מציאות שבה אינטרסים כלכליים מזיזים הצידה כל מה שעומד בדרכם.
רק לשם תזכורת
לכסף, מתברר, יש כח לא קטן בין אם מדובר בפקידי ממשלה או באיכרים עניים שמחפשים פרנסה.
צריך גם לזכור מי עומד מאחורי כריתת העצים והפעילות הלא חוקית – מדובר בכוחות כלכליים חזקים מאד. בכתבה קודמת לפני כשנה וחצי סיפרתי על הקשרים בין חברות גדולות העוסקות בסחר בסויה לבין הרס יערות הגשם.
אמנם חלק גדול מהחברות הללו התחייב אז באופן פומבי כי הן לא ירכשו סויה שגדלה בשטחי יערות שבוראו באופן בלתי חוקי, אבל העובדות בשטח הן שהגידולים הללו ממשיכים לשגשג ויש מי שקונה את הסחורה.
הבעיה היא שנוצרה זהות אינטרסים בין מי שקונה את תוצרי בירוא שטחי היער, בין אם מדובר בסויה או בשר בקר, ובין מי שמספק את הסחורה.
הראשונים מקבלים סחורה במחיר זול ואטרקטיבי והאחרונים זוכים לפרנסה טובה, שכמותה הם לא יכולים למצוא בתחומים אחרים. אם יש משהו שיציל את יערות האמזונס זוהי הפיכת המצב מ-win-win עבור הקונים והמוכרים ל-lose-lose.
איך עושים את זה? מטפלים גם בצד ההיצע וגם בצד הביקוש. ראשית, צד ההיצע - צריך לתת ערך כלכלי לשמירת העצים בחיים. כל מה שצריך לעשות הוא לדאוג לכך שלשטח מיוער יהיה ערך כלכלי גבוה יותר כיער מאשר כשדה סויה או כשטח מרעה לבקר.
ברגע שכל הגורמים הרלוונטים – מהאיכרים בשטח, דרך השלטון המקומי ועד לממשלת ברזיל ירוויחו יותר כסף מהשארת העצים בחיים, לא תהיה לאף אחד סיבה ממשית לכרות אותם.
נשאלת השאלה כמה זה יעלה ואם בכלל מדובר במטרה ריאלית או בחלומות באסמפיה? ובכן, מתברר שהסכום אינו בשמיים.
על פי תוכנית שהציעו בחודש אוקטובר האחרון תשעה ארגונים סביבתיים בולטים, השקעה של כחצי מיליארד דולר בשנה לטובת פיצוי כל הצדדים המעורבים בעניין, יכולה להביא להפסקת בירוא שטחי יער בברזיל עד שנת 2015. אבל מי ישלם? בנון?
קודם כל ברור שלא ממשלת ברזיל צריכה לשלם את המחיר. יערות האמזונס הן הריאות הירוקות של כל העולם ולא רק של ברזיל.
יש להם תפקיד מרכזי בהפיכת פחמן דו חמצני לחמצן (כ-20% מהחמצן בעולם מיוצרים ביערות הגשם באמזונס), שלא לדבר על כך שמדובר באזור שמכיל כחמישית מהמים המתוקים בעולם וכ-30% מהמינים הביולוגים. אם היערות הללו כל כך חשובים לעולם אין סיבה שהעולם לא יפתח את הארנק וישלם על שימורם.
שימור היערות הוא גם כלי למלחמה בהתחממות הגלובלית – בירוא יערות אחראי לכ-18% מפליטת גזי החממה. לא מפתיע לכן לראות שברזיל נמצאת בין חמש המדינות שפולטות הכי הרבה גזי חממה.
הרעיון של שימור יערות במדינות מתפתחות כאמצעי למלחמה בהתחממות הגלובלית אומץ בועידת באלי בחודש דצמבר. בועידה הוחלט להשיק מספר תוכניות פיילוט לבדיקת הנושא במסגרת ההסכם שיחליף את אמנת קיוטו אחרי 2012.
מי שכבר התחייבה להשקיע כסף בתוכניות הללו הינה נורבגיה, שכחלק מתוכניתה להגיע למצב של איזון מבחינת פליטות פחמן דו חמצני ב-2030, התחייבה להשקיע 500 מיליון דולר מדי שנה בשימור יערות במדינות מתפתחות. נראה לי שהשקעה ביערות האמזונס היא בהחלט מטרה ראויה לכסף הזה בהנחה כמובן שהוא יושקע באופן יעיל וחכם.
קביעת מערכת תמריצים ופיצויים הגיונית שתשלם לכל המעורבים, מרמת הקהילה ועד רמת המדינה, איננה משימה פשוטה אבל היא בהחלט אפשרית. מלבד אלמנטים בסיסיים של שקיפות ובקרה צריך לדאוג לשני מרכיבים שבלעדיהם אין למערכת הזו כל ערך:
1. התשלום יהיה אך ורק תלוי תוצאות – כלומר, לדוגמא, פעם במספר חודשים מנתחים תמונות לוויין ורק אם אין שינוי בשטחים המיוערים, מתבצע תשלום.
2. התשלום חייב להיות משתלם יותר מהאלטרנטיבה שהיא כמובן בירוא היער לטובת סויה או בקר. כדי להתגבר על המכשול הזה צריך לטפל גם בצד הביקוש.
הטיפול בצד הביקוש צריך להסתמך על רגולציה, כזו שתדאג לאיסור של יבוא מוצרים שמקורם באמזונס (למעט חריגים מוסכמים). בדיוק כפי שהאיחוד האירופי מתכנן לאסור יבוא דלק על בסיס צמחי שמקורו בשטחי יער שבוראו, כך צריך לנהוג גם לגבי מוצרים שמקורם באמזונס.
אין אפשרות לסמוך על הסכמות וולונטריות, כמו זו שהגיעו אליה לפני שנה וחצי החברות הגדולות שסוחרות בסויה תוצרת ברזיל, כי ההסכמות הללו הן מוגבלות מטבען (ההסכם הנ"ל למשל נקבע רק לתקופה של שנתיים) והן גם מוטות כמובן לטובת האינטרסים של החברות.
כמובן שגם לחץ של צרכנים לא יזיק – הרי בסופו של דבר הם אלו שצורכים באופן ישיר או עקיף את הסויה והבקר שגורמים להרס היערות באמזונס.
הבעיה הינה שקשה לסמוך על לחץ שכזה שיוביל לטיפול כולל בבעייה. טיפול שכזה ייעשה רק באמצעות רגולציה שתכפה על כל השחקנים בשווקים הרלוונטים התנהגות אחידה ותגרום בכך להורדת הביקושים לתירס, סויה, בקר וכל שאר הגידולים החקלאים ההרסניים.
אני מקווה שנשיא ברזיל, לולה, ייאמץ בסופו של דבר ויוביל פתרון שהינו יותר בכיוון הזה ולא יסתפק באכיפה בלבד. בעיית בירוא יער האמזונס הינה בעייה כלכלית במהותה ולכן דורשת גם פיתרון כלכלי.
מי שיתרכז רק באכיפת החוק ימצא את עצמו מהר מאד מול שוקת שבורה ויותיר את ברזיל ואותנו עם עם ריאות שהולכות ומתכווצות.
נא להמתין לטעינת התגובות
