האירוס האחרון. והכלנית, הנרקיס והסחלב
גורלם של השדות המוריקים ורחבי הידיים של פי גלילות נמצא בסימן שאלה עקב תוכניות פיתוח ובינוי מאסיבי באזור. בילי פרנקל יצאה לבדוק מה אנחנו מפסידים
היום יכולים ילדי גוש דן להינות מכלניות רק בפנינת הטבע הנדירה והיחודית, שמסתתרת בנוף הבטון של גוש דן: השדות המוריקים ורחבי הידיים של פי גלילות.
במקום נמצאות שכיות חמדה רבות, דוגמת מערות קבורה עתיקות שחוסות בצל עצי שיזף או שלל פריחות מרהיבות, שרידים אחרונים לצמחיה טבעית שאפיינה בעבר את מישור החוף. אבל גורלם נמצא בסימן שאלה עקב תוכניות הפיתוח והבינוי המאסיבי הצפויות לשנות את האזור ללא היכר.
השטח נחבא מאחורי בנייני רמת אביב ג' והוילות של אפקה. אם מצליחים להתעלם מהעובדה שהוא תחום בין כביש החוף ממערב, כביש 5 מצפון ונתיבי איילון הפקוקים ממזרח, על שלטי החוצותהעצומים שלאורכם (שכרגע עוד מכוסים ביריעות בד שחורות), נדמה שמתהלכים בעולם אחר.
סיירנו במקום עם נציגי החברה להגנת הטבע סניף תל אביב, עומר כהן, רכז תחום תכנון וחמוטל בירן, רכזת טבע עירוני, שמקווים להציל את ערכי הטבע הייחודים.
את פנינו קיבל עמית מנדלסון, פעיל סביבתי ותיק שהיה שותף למאבקים על גורל האזור. מנדלסון הגיע למקום כבר בשעת בוקר מוקדמת, על מנת לספור את אלפי הנרקיסים שפורחים בשדות החקלאיים בימים אלה ממש.
ריכוז הנרקיסים נחשף לציבור בשנת 2004, אז פונו חוות הגז, לאחר מאבקים ממושכים של פעילי סביבה ותושבי האזור. השטח כלול בתוכנית המתאר החלקית ר"ש 800, שאושרה זה מכבר בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, זאת לפני שהושלמו הסקרים המקדימים, כולל סקר שיספק נתונים על משאבי הטבע בשטח.
תוכנית המתאר החלקית משמשת כבסיס להכנת תוכנית מתאר מפורטת ואינה קובעת באופן סופי מה יוקם איפה. כהן מסביר שזו בדיוק הבעיה: על אף שמובטח כי כ- 60% מהקרקע תוקצה לצורכי ציבור ובכלל זה יוקם פארק, הרי שאזור ההקמה ומאפייניו המדויקים אינם ודאיים עדיין.
כיוון שהוגדר פיתוח
ואכן, בתוכנית אין התייחסות לשיקום של נחל אביה העובר בשטח ומבוטן בחלקו, או לריכוזי הפריחה. כל שנכתב הוא: "מיקום הפארק יקבע במתאר המפורט ובמסגרתו ישולבו, עד כמה שניתן ערכי הטבע הקיימים באזור ויכללו הוראות לשימורם".
בירן מציינת, שעל אף התקווה שהתוכניות המפורטות יתחשבו בערכי הטבע והנוף, הרי שהמגמה הנוכחית מלמדת, שאת שטחי התעסוקה צפויים להקים דווקא בחלקו הצפוני של האזור, שם נמצא הריכוז המשמעותי ביותר של נרקיסים.
על אף שהובטח כי פקעות הנרקיסים יועתקו, בירן מדגישה שאין זה פתרון מספק: הוא לא ימנע פגיעה ובנוסף, מדובר בריכוז הנרקיסים הטבעי האחרון בגודלו במרכז הארץ ולפיכך, מדובר במקום שראוי לשימור יותר מכל. אם לא די בזה, הרי שמדובר באגן היקוות של שטח עצום ושינוי פני הקרקע יכול להביא להצפות של השטח.
בלב המתחם, לא הרחק מבתי מגורים, בתי ספר ושטחי חקלאות, נמצא אתר פסולת גדול, שנסגר בתחילת שנות ה- 90' אך גם היום אפשר לראות ערמות גדולות וחשופות של זבל במדרונותיו המתמוטטים. למרגלותיו אף ממשיכים לשפוך פסולת בניין בצורה בלתי חוקית.
בעתירה שהוגשה לפני מספר שנים על ידי אדם טבע ודין מצוין שהר הפסולת לא נאטם כראוי ומהווה סיכון תברואתי וסביבתי. החומרים הרעילים נפלטים לאוויר והתשטיפים מחלחלים אל מי התהום, תוך חשש לזיהום מקורות מים במישור החוף. השפעת המזהמים מתרחבת גם משום הנחל, שזורם למרגלותיו.
כיוון שלא ניתן לבנות על אדמתו הוחלט לאטמו ולשקמו כך שישתלב בשטח הפתוח וישמש כנקודת תצפית. החשש הוא שהקצאת השטח הנרחב הזה לצורכי הפארק תבוא על חשבון שטחים בעלי צמחיה טבעית חשובה בשדות הסמוכים.
אי אפשר לבקר באזור פי גלילות ולהתעלם מהשטחים הפתוחים הסמוכים אליו ממזרח, שם מתכננת רמת השרון את "רצועת הנופש" (שגם זכתה לתרעומת מצד פעילי הסביבה). התוכניות קובעות כי ישמר "רצף מטרופוליני ירוק" בין האזורים, אבל על כך נרחיב בהמשך.
כיום מתחברים שני האזורים בתעלה אפלולית לניקוז מי גשמים מתחת לנתיבי איילון (שעשויה להיות מוצפת בחורף), אחריה מתגלה שלולית החורף, מהאחרונות שנותרו במחוז תל אביב. בעבר היא השתרעה על למעלה מ- 10 דונם, אך שנים ארוכות של פיתוח אינטנסיבי צימקו אותה.
גורל השלולית אינו ברור בינתיים, אבל אפילו היום היא סובלת מנזקים, בזכות תחנה לשאיבת ביוב שמוקמת בסמוך אליה ושנועדה לשרת את שכונת "נווה גן", שמקימה רמת השרון בצמוד לתל אביב (בשטחים עליהם ניטש מאבק בין השתיים).
מעבר לזיהומים שצפויה לייצר התחנה בעתיד, הרי שסביבת השלולית כולה הפכה לאתר בניה מלא לכלוך וזוהמה. יתרה מכן, שכונת נווה גן המאוכלסת טרם חוברה לביוב ולפני כחודש לערך אירעה דליפת ביוב, שהציפה את השלולית ואת הנחל.
על אף שסגן ראש עיריית רמת השרון, מאיר דורון, שולל את הטענות למפגעי ביוב למעט אותה דליפה, אנחנו זכינו לבקר במקום, לראות את הזוהמה ולהריח את הסרחון.
וכאילו שאין גבול לציניות, בסמוך גם זכינו לראות פרח עצום מתנוסס על גבי שלט חוצות לצד נתיבי איילון, שניצב בגבו לכיוון התנועה ושלא כוסה בדומה לשאר השלטים. ואם כבר בשלטי חוצות עסקינן, נשוב ונזכיר עד כמה אלה מפריעים וזרים לנוף.
אתר מערות הקבורה, בו נמצאים גם השרידים האחרונים של אירוס הארגמן במישור החוף, יישמר על פי התוכנית, ועם זאת כהן מדגיש שיש לשמור גם על רציפות סביבו. נכון להיום, הפארק צפוי להיחצות על ידי תוואי מסילת הברזל וסלילת כביש עורקי רחב ואימתני במרכזו.
כהן גורס שהבעיות מתחילות ונגמרות בכך, שבפיתוח העירוני לא מתייחסים לשימור "טבע עירוני" ולמשאבי טבע מקומיים כלל. כך לדוגמה, חלקו הדרומי של השטח שייך לעיריית תל אביב, שמצהירה כי בכוונתה לשמר את השטח ירוק, אך לא כל מה שצבעו ירוק תורם לסביבה ומנדלסון מדגים:
החלטת העירייה להקים גינה ציבורית זמנית בשטחה (ולהציב שלטים גדולים שיספרו לנו על זה), גרמה לנזק בלתי הפיך למיני הצומח הטבעי בשטחים אלה, לאחר שחרשו את האדמה ונטעו עצים וצמחיה זרים למקום.
מעיריית תל-אביב נמסר: "לאזור המדובר ישנה תכנית מתאר ארצית מאושרת (תב"ע 2812) הקובעת עד 3,000 יחידות דיור. עמדת ראש עיריית תל-אביב יפו הייתה ועודנה כי יש להשאיר שטח זה כרצועה ירוקה שתקיף את רצועת הנופש ממזרח ושדרת הנופש המתוכננת בצפון-מערב העיר תל-אביב יפו.
''אחרי אישור תכנית המתאר הנ"ל, יהיה צורך באישור תכנית מתאר מפורטת במסגרתה יקבע במדוייק שימושים, היקפי בניה ושטח הפארק. תכנית כזו טרם גובשה''.
כאמור, הפארק בפי גלילות ורצועת הנופש אמורים היו להתחבר באופן שיצור רצף ירוק ממחלף מורשה ועד הים. אבל מתברר, שהתוכניות עתירות הבינוי, דווקא גנזו את החזון ליצירת פארק מטרופוליני עצום ורחב ידיים.
"הגדירו כמות שערורייתית של בניית יחידות דיור ושטחי תעסוקה סביב כל השטח וזה הפך לפארק רובעי תחום בין בטון ובניינים. בשום פנים ואופן לא חלק מפארק מטרופוליני, וחבל שכך", מוחה מתכננת הערים ואדריכלית הנוף יעל דורי מאדם טבע ודין.
סגן ראש עיריית רמת השרון דורון, שולל את הטענה בדבר אובדן הרצף המטרופוליני. לגרסתו, יחד עם השטח שישמר בתחום של תל אביב, מדובר במתחם פתוח גדול, בעל מסדרונות נופיים רחבים דרכם הוא יתחבר ל"רצועת הנופש" ממזרח ולפארק החופי שמתכננת תל אביב ממערב.
אבל דורי קובעת, שהבינוי האינטנסיבי צפוי לצמצם משמעותית את השטח הירוק ולחצוץ בינו לבין השטחים הסמוכים ממזרח וממערב. היא מוסיפה, שהמסדרונות הנופיים יהיו למעשה שבילים צרים יחסית (עד לרוחב של 100 מטרים), באופן שלא יאפשר רצף הולם שיספק תחושת "ניתוק" מהעיר.
ובכל זאת, כיוון שטרם הוגשו תוכניות מפורטות, לא הכול אבוד: "זה רובע חדש ועדיין אפשר יהיה להקים אותו בצורה ידידותית לתושבים ולסביבה, באופן שיאפשר טבע עירוני אמיתי ליד הבית, במקום גינות".
אבל בחזרה לתוכניות הפיתוח העתידיות: "הבעיה עם כל התוכניות האלה היא שפשוט ציירו על המפה "רצועה ירוקה" ושטחים נוספים המיועדים לבנייה לצורך מימון הקמת הפארק, מבלי לבדוק מה יש באמת בשטח. מנגד, השטחים המיועדים לפארק, הם ברובם שדות חקלאיים מעובדים ללא שום ערכי טבע", מסביר מנדלסון.
דורון מציין בתגובה, שהתנאי להגשת תוכניות בנוי ופיתוח לגלילות היא הגשת תוכנית מתאר מפורטת. זו תלויה בבדיקות וסקרים שנערכים בימים אלה ונועדו לספק אינפורמציה בנושאים כגון משאבי הטבע המקומיים, זיהומי קרקע, השפעות אתר הפסולת והשפעות רעש (ואנו נוסיף- הגיע הזמן).
לגבי נושא רצועת הנופש, הוא לא מבין מה הביקורת: אלפי דונמים שישמרו פתוחים וישמשו כפארק מטרופוליני ענק, שיכיל גם מתחמי בינוי ופנאי, כגון מתקני ספורט. גם כאן הוא מציין, שטרם הוחלט סופית על אופי הפיתוח, כי אין תוכנית מפורטת.
"כל ההתייחסות למרחב הזה מבחינתנו היא בעייתית, כי היא רואה את השטח כעתודת נדל"ן. רמת השרון רואה את פי גלילת כאזור תעסוקה ומסחר ואת עמק הנרקיסים כשטח לעתודת בניה", מגיב עמיר בלבן, רכז תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע.
"זה חלק משמעותי מתוך עתודה יחידה של שטחים פתוחים עם רצף, מחוף הים עד מקורות הירקון, עם שרידי רכסי כורכר, אדמות כבדות, שטחי חמרה, אדמת ביצה וערוצי נחל שהיו באזור. אנו רואים את כל זה כיחידה אחת שדורשת התייחסות בתכנון. יש משאבים שזכותם של תושבי האזור ליהנות מהם".
ובינתיים, לפני שתאלצו לנסוע רחוק יותר כדי לראות טבע אמיתי, אנו ממליצים לכם, תושבי המרכז ומטיילים בכלל, למהר ולשוטט ברגליים או באופניים במרחבים הגדולים.
בימים אלה תוכלו לתור אחר כלניות, אירוס ארץ ישראלי או מרבדי הנרקיסים העצומים, ואם יתמזל מזלכם, אולי תפגשו בארנבת מקפצת. אל תשכחו לשמור על הניקיון, להימנע מלהרוס את השטחים החקלאיים ובכלל, להתייחס לסביבה בכבוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
