שירה חדשה
האבות לא יכלו לומר שירה משום שהכרת ה' שלהם לא עברה את טלטלת המפנה. בני ישראל על הים חוו רגע של התפעמות גדולה, כזו שמביאה אחריה שירה חדשה. הרב ברנדס על פרשת בשלח
היות ושירת הים היא השירה הראשונה בתנ"ך, הוקדשה פרשה שלמה במדרש שמות רבה לביאור מושג השירה. מתוך הביאורים השונים והדרשות השונות שנאמרו שם, ננסה למקד רעיון מרכזי אחד.
שאלה חשובה שמעלה המדרש היא מדוע האבות לא אמרו שירה, ומפני מה מחשיב הקב"ה את שירתם של ישראל יותר משירת מלאכים.
עובדה היא, שאבות האומה חוו נסים, השגחה גלויה, והצלות פלאיות מסכנה, ובכל זאת, לא אמרו שירה. היה צורך לחכות עד שיבואו ישראל ויאמרו שירה.הקב"ה חפץ באמירת שירה, מכיון שיש בה גילוי מלכותו יתברך בעולם: מה שחולל את השינוי המשמעותי, כביכול, במעמדו של הקב"ה בעולם, הוא העובדה שעם ישראל אמר שירה וביטא בה את כינון כסא ה' בעולם. העובדה שאמירת השירה מבטאת את ההכרה במלכותו של הקב"ה מוצגת במדרש כתוצאה של מעבר ממצב של חוסר אמונה למצב של אמונה.
האבות והמלאכים לא יכלו לומר שירה כמו ישראל על הים, מפני שהכרתם את הקב'ה לא עברה את הטלטלה של המפנה. אמונתם של האבות לא נפגמה בשום שלב, וראייתם של המלאכים את הקב"ה היא עובדה קבועה ומוחלטת. לעומת זאת, "אז ישיר" נובעת מן ההכרה של ויראו העם - ויאמינו - חוית הגילוי המחודש.
ההכרה של השירה קשורה במימד הזמן: "אז ישיר". אז - לשון עבר. ישיר - לשון עתיד. והיא עומדת על הצומת שבין עבר ועתיד - רגע של מהפכה, מה שהיה לא יהיה עוד. במקרה המסוים של שירת הים, חל השינוי באמונתם של ישראל.
ישראל במצרים עברו מצבים של קושי שגרמו להם להסתר פנים ולחוסר אמונה ביכולת ה' להושיעם. כאשר מהלך הגאולה של משה רבנו נתקל בסירוב של פרעה, ועוד יותר מזה: בהכבדת לב שהביאה להכבדת העול, רק בסיומו של התהליך, כאשר עמדו ישראל על הים וראו את המצרים טובעים בו, התברר להם למפרע כל המהלך. כל החלקים של התמונה התרכבו יחד לחזיון שלם של השגחה אלוקית מכוונת מראש.
השירה היא הביטוי של צורת ההתבוננות הזאת. הרגע שבו הפרטים השונים, הנראים סותרים זה לזה, מתחברים יחד לתמונה השלמה - הוא הרגע המחולל את השירה.
אודות ההתפעמות
האבות, המלאכים, הם בבחינת הרואה את הנוף ממעוף המטוס או מן התמונה: הם חווים את חוית הכרת האלקים, אך בלא ההתפעמות של הגילוי הפתאומי המשליך אור חדש על כל האפילה שהיו נתונים בה עד כה. לא כן מצבם של ישראל בעת אמירת השירה: השירה מבטאת את הטעם החדש שמצאו כעת בכל אותה אפילה שהיו נתונים בה במצרים.
לפי המדרש נבדלת השירה מן הפרוזה בסוג החוויה המבוטאת בה. הפרוזה מתארת תהליך או מצב קיים. הפרוזה עשויה לתאר את גדולתו ושלטונו של הקב"ה בעולם, או מצב של אמונה בלתי משתנית. הפרוזה עשויה גם לתאר מציאות שבה יש רמות שונות ושלבים שונים של התגלות והסתרה, או מבחינת האדם, מציאות של מעלות ומורדות בין אמונה וחוסר אמונה. השירה
מבטאת את חווית הגילוי והחשיפה: מתפיסה של מעלות ומורדות, מראיה של תהליך שיש בו נסיגות והצלחות, עוברים לפתע להבנה מחודשת שכל מה שקרה היה חלק מתמונה שלמה של השגחה מכוונת ומוסדרת.
החידוש הגדול בהכרת מלכותו של הקב"ה הוא דווקא בדרך הזו של חווית הגילוי המבוטאת בשירה. ולכן - שירת הים היא ההשלמה של כל התגלות מלכות ה' בעולם מאז בריאת העולם. אמר הקב"ה: "לאלו הייתי מצפה". לעתיד לבוא, עתידה להאמר שירה חדשה: "שירו לה' שיר חדש", שבו תתבטא חווית הגילוי העתידית, שתברר למפרע שכל צרותינו וייסורינו במשך הדורות לא היו אלא קטעים מוצללים, המקוטעים מתוך תמונה נהדרת, שתחשף בפני כל באי עולם רק כאשר יגיעו "לראש אמנה".
הרב ד"ר יהודה ברנדס עומד בראש בית המדרש, מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה. לאחרונה ראה אור ספרו "מדע תורתך", שיעורים שנלמדו בבית מורשה על מסכת כתובות, בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
