הכלב שלי צולע
כלבים גזעיים בעיקר עלולים לסבול ממחלות ובעיות במפרק הירך הגורמות לצליעה וכאבים. ד''ר סמדר טל מסבירה על המחלה, שלב הזיהוי ואופן הטיפול
מה זה מפרק הירך?
מפרק הירך בנוי משלושה חלקים עיקריים, עצם הירך הנקראת "Femur", שקע באגן הנקרא "אצטבולום", ומקופסית מפרק המכילה בפנים "נוזל סינוביאלי".
במצב נורמלי מפרק האגן בנוי כך שהפמור מתיישבת בתוך האצטבולום באגן בצורה של עלי ומכתש. ראש הפמור והאצטבולום מכוסים בשכבה חלקה של סחוס אשר מונעת חיכוך של העצמות ומאפשרת תנועה חלקה.
כאשר יש לכלב היפדיספלסיה צורת המכתש והעלי נהרסת כך שאין התאמה מושלמת בין עצם הירך, הפמור, לבין האגן.
באיזה גיל מופיעה המחלה?
ישנן שתי קבוצות של כלבים הנפגעים. הראשונה כוללת כלבים צעירים בגילאים 6-18 חודשים, אשר מראים סימנים של כאב, חוסר נוחות וצליעה. בקבוצה השניה כלבים מבוגרים יותר, אשר השינויים בעצמותיהם החלו גם הם בגיל צעיר, אך כלבים אלו אינם מראים כאב עד לגיל מבוגר יותר, אז, כבר חלו שינוים ניווניים נוספים למפרק.
מה נראה בכלב פגוע מפרק ירך?
בשתי הקבוצות נראה כי הכלב סובל מחוסר נוחות. חוסר הנוחות יתבטא בירידה בפעילות, קשיים בקימה מרביצה, קושי לעלות מדרגות, ריצת "ארנבת" וצליעה.
מהי הסיבה לכלבים שמראים כאב בגיל צעיר ולעומתם כלבים שיראו כאב בגיל מבוגר?
לכלבים שונים ישנם רמות שונות של דיספלסיה. כלב רזה יכול לחיות עם מפרק לא תקין בצורה יותר טובה מכלב שמן אשר מפעיל עומס יותר גדול על המפרק.
בכלבים צעירים מסת השרירים התומכים במפרק גדול יותר מאשר בכלבים מבוגרים, מה שמוריד את העומס המופעל על העצמות באופן ישיר.
עם זאת, ישנם כלבים אשר כמעט ולא יראו סימנים של כאב בעוד ישנם שינויים מאוד חריפים במבנה המפרק. לעומת כלבים אשר יראו סימנים רבים של חוסר נוחות בעוד שישנם שינויים קטנים ומועטים במבנה המפרק.
מה גורם להיפדיספלסיה?
הסיבה הראשונית להתפתחות של היפדיספלסיה הינה גנטית. עם זאת יתכנו שלשני הורים עם אגן תקין יוולדו גורים אשר יפתחו היפדיספלסיה מאחר והמחלה יכולה גם לדלג על דור.
בנוסף, ישנה השפעה לתזונה על התפתחות המחלה. הזנה עודפת של הגור או הזנה במזון עם עודפי חלבון וסידן עלולות לגרום לכך שהתפתחות השלד (העצמות) מתבצעת בקצב שונה מהתפתחות השרירים.
חוסר איזון זה מביא לחוסר התאמה מדויק בין משטחי הסחוס המפרקיים של העצמות. מסיבה זו קיימים בשוק מגוון רחב של מזונות המותאמים לגורים מגזעים גדולים. הזנה במזונות אלו הינה מאוזנת ואין צורך להוסיף תוספות למנה.
איך אני אדע אם לכלב שלי יש היפדיספלסיה?
ישנן שתי סיבות לבדוק האם כלבך סובל מהיפדיספלסיה. במידה והוא מראה סימנים של אי נוחות או חולשה באזור האגן או במידה ואנחנו מעונינים להרביע את הכלב.
בשלב ראשון על הוטרינר לבדוק את הכלב בדיקה גופנית ואורטופדית. במהלך הבדיקה הוטרינר יוכל להרגיש את מפרק הירך ולראות האם יש תחושה של כאב במפרק כאשר הוא מבצע מניפולציות (תנועות) שונות למפרק.
על מנת לאבחן באופן ודאי כי מדובר בהיפדיספלסיה יש לבצע צילומי רנטגן של האגן. צילומים אלו מבוצעים לרוב תחת הרדמה, מאחר וחשוב מאוד שהכלב לא יזוז תוך כדי הצילום על מנת שנוכל לראות בברור
הצילום מבוצע כאשר הכלב שוכב על גבו ורגליו האחוריות מתוחות. בצורה זו נוכל לקבל מבט טוב על עצמות הפמור והאגן. בצילום רנטגן בודקים מספר פרמטרים: התאמה של ראש הפמור לאצטבלום באגן (התאמה של המכתש והעלי); מידת כיסוי ראש הפמור על ידי האצטבולום; וכן שינויים בראש הפמור עצמו.
לאחר בחינה של צילומי הרנטגן האגן מדורג מ- A ועד E. כאשר A הינו אגן מושלם ו- E הינו אגן במצב מאוד חמור.
עם זאת חשוב לזכור כי אין התאמה מוחלטת בין דרגת החומרה הרדיולוגית לבין דרגת החומרה הקלינית של הכלב.
ישנן אופציות כירורגיות רבות ושונות ויש להתאים את סוג הניתוח לגילו, גודלו ומצבו הגופני של הכלב.
אחד הניתוחים הנפוצים הינו הסרה של ראש וצוואר הפמור. מטרת הניתוח לבטל את הכאב ואי הנוחות על ידי הסרה של חלק מעצם הפמור כך שנוצר מפרק מדומה (רק קופסית המפרק ללא חיבור בין עצם הפמור לאגן). אם הכלב אינו כבד מדי המפרק שנותר הינו מספיק חזק ולכן הניתוח מבוצע לרוב בכלבים מתחת למשקל של 20 ק"ג.
ניתוח אחר הנפוץ בכלבים במשקלים גדולים יותר, הינו החלפה של מפרק הירך. ניתוח זה מומלץ במקרים בהם ישנם שינויים ניווניים רבים במפרק. בניתוח זה מחליפים את מפרק הירך בשתלים אשר יוצרים מפרק נורמאלי ונטול כאבים.
טיפול רפואי: מתבסס על הגבלת פעילות ושמירה על משקל, תרופות נוגדות דלקת ומשככי כאבים. בנוסף, ישנם תוספי מזון היכולים לשמור ולשמר את פעילות המפרק ולסייע בבניית הסחוסים. אבני הבניין העיקריות הנחוצות למפרק הסינוביאלי, הינן גלוקוזמין וכונדרואיטין.
הכונדרואיטין מסייע במניעת השבירה והפירוק של הסחוס המפרקי, והגלוקוזמין מהווה אבן בניין לבנייתו מחדש. רצוי לשלב בין מזון השומר על המפרקים, לבין תוספים אלו, על מנת לקבל תוצאה אופטימלית. ככלל, ככל שמתחילים במתן תוספים בגיל צעיר יותר, ניתן לשמור בצורה טובה יותר על בעלי חיים בעלי מפרקים בעייתיים, וכן על בעלי חיים גדולים.
חשוב לציין, כי יש לתת תוספי מזון במשך 6 שבועות, עד לקבלת תגובה הולמת אצל בעל החיים. יש להקפיד על מתן תוסף גלוקוזמין וכונדרואיטין מאיכות גבוהה, על מנת לקבל תוצאות טובות של בניית סחוס ותיקון נזקים.
טיפול פיזיותרפי ופעילות גופנית גם כן עוזרים. מומלץ להתאים את הפעילות הגופנית לצרכיו של כלבנו ולעיתים יש אף להיוועץ עם גורם מקצועי, שיבנה תוכנית אימון מקצועית בהתאם לסוגו של הכלב, גילו, גודלו ומצבו הרפואי.
אז, לכל בעלי הכלבים הגדולים, ולעיתים גם בעלי הכלבים הקטנים יותר, זיכרו, בעיות במפרק הירך, בהחלט לא נעימות, לעיתים כואבות לעיתים לא נוחות, אך קיימות דרכים רבות לסייע לכלבנו בפתרון מלא או לכל הפחות הקלה משמעותית ושיפור איכות חייו.
הכותבת הינה ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן
נא להמתין לטעינת התגובות
