מי אני ומה שמי
העיסוק בשמותיו של האלוהים בספר שמות הוא הפענוח של כל אפיוניו של האל. שם העשיה, שם ההתגלות, שם הגאולה- לכל אחד מפני האלוהים תפקיד ביציאת מצריים. הרב יהודה ברנדס פרשת "וארא"
וידבר א-להים אל משה ויאמר אליו אני ה': וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם: וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה: וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי: לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים: ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-להים וידעתם כי אני ה' א-להיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים: והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה':
באמצעות השמות מוגדר אופן ההתגלות של הקב"ה בעולם: ישנה התגלות למשה, בבחינת "א-להים", מוזכרת ההתגלות לאבות בבחינת "א-ל ש-די" ומתחדש אופן ההתגלות העתיד לעמוד בבסיס הקשר עם העם: בחינת שם הוי"ה.
המשמעות של חילופי השמות אינה נוגעת לעצמותו יתברך, שהיא אחדות אחת בלתי משתנה. אין המדובר אלא באופני ההתגלות, כלומר האופן שבו מנהיג הקב"ה את עולמו והאופן שבו הנהגה זו נתפסת על ידי הנבראים.
העיסוק בשמו של הקב"ה מופיע כבר קודם לכן. בפרשת שמות, דן משה עם הקב"ה בעת קבלת שליחותו, בדבר השם שבה תהיה ההתגלות. "ויאמר משה אל הא-להים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם: א-להי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו? מה אמר אלהם? ויאמר א-להים אל משה: אהיה אשר אהיה. ויאמר: כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. ויאמר עוד א-להים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' א-להי אבתיכם א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר:"
משמע, שנושא השם של הא-להים הנגלה אל העם ואשר בשמו בא משה לגאול את ישראל, הוא נושא שהיה ידוע לעם ומהווה נקודת בחינה למשה. עליו לדעת להשיב לבני ישראל מה שמו של הא-להים שבשמו הוא בא להצילם. אפשר, שהם חששו שמשה הוא נביא שקר, ורצו לברר אם אכן הוא בא בשם א-להי אבותיהם, ואפשר, שהם רצו לבחון מה טיבה של הגאולה העתידה, עפ"י השם שבו נגלה הקב"ה למשה.
נראה, שמשה היה צריך לומר מצד אחד שהוא מייצג את הא-להים המוכר והידוע מימי האבות: א-להי אבותיכם: אברהם, יצחק ויעקב, ומצד שני, להודיע את שם ההתגלות החדש: שם הוי"ה. על פי זה אפשר לפרש גם את אחת מתגובותיו של פרעה להופעתם של משה ואהרן.
"ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' א-להי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר: ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. ויאמרו א-להי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' א-להינו פן יפגענו בדבר או בחרב:" פרעה לא מכיר בה': ולפיכך משנים משה ואהרן ואומרים "א-להי העברים". פרעה כנראה לא כפר בקיומו של אל שהעברים מאמינים בו, אלא שאף הוא לא הכיר באותה א-להות שבשמה הופיע משה.
כל פרשת העימות עם פרעה, מוסברת לפי זה כך: פרעה לא הכחיש את קיומו של מושג הא-להים בכלל, אלא רק את הופעת שם ה', לכן, נדרש משה לחזור שוב ושוב לפני פרעה שבאמצעות
לנוכח כל זאת, היה מקום להניח ששם הוי"ה לא יופיע כלל בספר בראשית. אך הדבר אינו כן, כל ועיקר. החל מפרשת הבריאה, מופיע שם הוי"ה בבראשית. בפרקי הבריאה הוא מופיע בצירוף שם א-להים. ומראשית ההתגלות לאבות, הקב"ה מופיע לפניהם בשם ה': "ויאמר ה' אל אברם לך לך", ואף על האבות עצמם נאמר שקראו בשם ה': "ויקרא שם אברם בשם ה'". רש"י רמז לפתרון הבעיה באמרו: "ושמי ה' לא נודעתי להם - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי, לא ניכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתים" כלומר, רש"י מבדיל בין הידיעה של שם ה', שהיתה ידועה לאבות, לבין אופי ההתגלות המיוצג בשם זה, שלא זכו לו האבות, לפחות לא באופן מלא.
המפרשים עסקו הרבה בהסברת המשמעות של השמות. לאסכולות שונות, דרכי פרשנות שונות: פילוסופים ומקובלים הלכו כמובן בדרכים שונות זו מזו, אף כי ישנם קוי דמיון, הנובעים גם מכך שיצאו מאותם נתונים בפשוטו של מקרא. כך אומר הרמב"ן, המקובל, על ר' אברהם אבן עזרא, שפירושו מבוסס על רעיונות פילוסופיים: "וצדקו כל דברי ר' אברהם בענין זה, אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע".
רש"י פירש המקרא על פי פשוטו, חזר והביא בסוף הפרשה מדרש, אך סיכם בלשון זו: "לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו, דבר דבור על אופניו, והדרשה תידרש, שנאמר הלא כל דבר כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע - מתחלק לכמה ניצוצות". זוהי אם כן פרשת מפתח להבנת הסוגיה של שמות ה', שהמצע כאן קצר מלהסבירה כיאות, ויש לקבל דברי רש"י - רבים הניצוצות שפסוקים אלה מאירים בהם, ואנו נצטמצם ביסודות הפשוטים.
הופעת שם הוי"ה בתחילת פרשת וארא מופיעה כפתיחה לארבע לשונות של גאולה: "אני ה' - והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי..." ובחתימתן: "וידעתם כי אני ה' א-להיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". ושוב, עם הפסוק של השלמת הגאולה: "והבאתי אתכם אל הארץ ... ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'." בהמשך, נאמר שמצרים ופרעה יכירו את ה' מתוך כך שיטה את ידו על מצרים, ויוציא את בני ישראל מתוכם. המכות הם האותות המורים על כך.
נמצא, שההתערבות הא-להית במהלך ההיסטוריה ובסדרי הטבע, המובילה באופן מיידי וישיר לגאולת ישראל, היא המידה ואופן ההתגלות של שם הוי"ה. בימי האבות היתה הנהגה של השגחה על מעשיהם וקורותיהם של האבות, לרבות נסים שנעשו להם, כגון פקידת העקרות, הצלחותיהם של יצחק בארץ פלשתים ושל יעקב בחרן, אך אלו היו, כדברי הרמב"ן, נסים נסתרים, שהתרחשו בתגובה למעשי האבות וכחלק מסדרי החיים הרגילים.
בגאולת מצרים התרחשה מערכת שלמה של מאורעות שלא היה להם כל קשר עם מעשי בני ישראל או המצרים, וכל עניינם היה רק להראות את כוחו של הקב"ה להפוך סדרי עולם ולהביא לגאולת עמו. מכאן הטעמה נוספת לדברי ריה"ל, מדוע בתחילת עשרת הדברות נאמר "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא "אשר בראתי שמים וארץ". שם הוי"ה, הוא גם השם של ההתגלות במעמד הר סיני, הוא השם שהתגלה ביציאת מצרים, שבה נהפכו סדרי בראשית, ולא בבריאת העולם, שבה נקבעו סדרי בראשית.
היחס המיוחד שבין הקב"ה לכנסת ישראל, העומד במרכזו של ספר שמות, בא לידי ביטוי בשם המיוחד של הקב"ה, שבו הוא מופיע בספר: בגאולת מצרים, במעמד הר סיני, ובהתגלות במשכן.
הרב ד"ר יהודה ברנדס עומד בראש בית המדרש, מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה. לאחרונה ראה אור ספרו "מדע תורתך", שיעורים שנלמדו בבית מורשה על מסכת כתובות, בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים
נא להמתין לטעינת התגובות
