פקיסטן, לא מה שחשבתם
גד שמרון סבור כי עם בין 20 ל-40 פצצות אטום וטילים מוכנים לירי, כל משבר פוליטי מקבל יחס חדש
מאז הקמתה בסוף שנות ה-40 נשלטה פקיסטן רוב הזמן על-ידי דיקטטורים צבאיים, עם הפסקות קצרצרות ולא מוצלחות של שלטון דמוקרטי. במבט מהפינה שלנו על האטלס, נראים הפקיסטנים כמקשה אחת, אבל 170 מיליון האזרחים מתחלקים לפונג'אבים, סינדים, פשטנים ואחרים, שלא תמיד האהבה שוררת ביניהם. הדומיננטים הם הפונג'אבים ואחריהם תושבי סינד, הפרובינציה השנייה בגודלה. פעם גם היו בנגלים, אבל הם פרשו ב-1971 והקימו מדינה עצמאית, בנגלדש.
הצבא הפקיסטני, שכזכור מצויד בנשק גרעיני, רואה עצמו כ"מאחד ומנהיג האומה". הצבא, כולל המודיעין הצבאי, יחד עם שירות הביטחון הכל-יכול, ISI, והממסד הביטחוני-גרעיני שולטים
בוטו, בת למשפחה מכובדת מסינד, נמנית עם הפוליטיקאים היחידים ממחוז זה שהצליחו לגשר על האיבה הבסיסית בין סינד ופונג'אב. ועכשיו, כשבנזיר בוטו איננה, סינדים רבים בוודאי תוהים איזה עתיד יש להם ב"פונג'יבסטאן".
נותר רק לקוות שאיכשהו ייפתר המשבר הנוכחי בפקיסטן. כי עם בין 20 ל-40 פצצות אטום וטילים מוכנים לירי, כל משבר פוליטי מקבל משקל אחר לגמרי, כזה שמסוגל לפרק את העולם לאטומים.