למה לא צ'יפנדיילס
שלמה צדוק לא מבין מדוע במגרשי הכדורסל יש מעודדות-ילדות, אך אין חשפנים במגרשי כדורסל נשים
כחלק מהאמריקניזציה, גם תופעת המעודדות הגיעה אלינו. אמנם באיחור ניכר, משום שראשיתה של התופעה היה ב-1880, במגרשי הפוטבול של אוניברסיטת פרינסטון. אלא שהאיחור הניכר בסיפוח התופעה העירומה במדינתנו לא גרם לעיכוב בשכלול האופי הפורנוגרפי שלה. אדרבא, ההפך הוא הנכון.
וכך יוצא, שכאשר עולים גברברי הכדורסל על הפרקט כדי להפליא את סליהם, הם מתקבלים במחול קבלת פנים חושפני וסוער של חבורת נערות תמות בחיוך כובש, אבל בלבוש מינימלי.
חשוב להדגיש: הנערות עצמן, נקווה, אינן רואות בריקוד החושני אלמנט מיני מרומז. אלא שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. וכאן אין, כאמור, צורך במצלמות נסתרות כדי לראות את התופעה במערומיה. די להגיע לפסקי הזמן הקבוצתיים כדי לראות את השפגטים המהממים שהילדות עושות אל מול פני האומה.
זה ספורט? סליחה. זה טעם רע מאוד. המכעיס בכל העניין הוא שדווקא במקום שבו צריך את ד"ר יצחק קדמן ואת צעקת הפמיניסטיות - כולם דוממים. ובתוך הדממה הזאת יש עוד כוונה להקים ליגת מעודדות בת 12 קבוצות של ילדות שתתחרינה. בוודאי גם במינימום הבד שיכסה את גופן.
התופעה מצויה במגרשי הכדורסל ולא מטעמי נוחות, אלא מתוך טעם אחר. המיתוסים מציינים כי שחקני כדורסל הם אינטליגנטים יותר משחקני כדורגל. אולי גם
טיעון אווילי, אבל נניח שנחיה איתו. השאלה היא אחרת: הבה ונניח כי יקום אוליגרך יצירתי ויחליט לאתגר את ארגוני הפמיניסטיות למיניהן: בפסקי הזמן במשחקי הבנות של אליצור רמלה ואנדה רמת-השרון תופיע להקת צי'פנדיילס גברית ומחרמנת, שתלהיב את השחקניות ואת אוהדות הכדורסל הנטולות כל תחושת חרמנות.
מיותר לתאר את גודל הזעקה, ההיסטריה והאינתיפאדה שתתרחש במחוזותינו לאור הכנסת הצלם להיכל נוקיה. סליחה, אבל מה ההבדל? מדוע גברברים חשופים שמעלים את מפלס היצר אצל בנות הוא יותר נורא מהתופעה ההפוכה?
נכון, אין סיכוי שזה יקרה, וסביר להניח כי ליגת נערים מעודדים זכרים, שלא לדבר על חבורת צי'פנדיילס זכרים, תישאר חסרת פרנסה, כיוון שלא תקבל אף הזמנת עבודה מבנותינו החסודות. וטוב שכך. אבל אולי מישהי מהפמיניסטיות הסדרתיות, אפשרי עם ביצים, תקום ותשאל: מדוע אנחנו חייבים לעודד את קבוצתנו האהובה באמצעות נערות חשפנות תמימות?
וכמובן, שכלל לא הזכרנו את העובדה שרבים מהאוהדים במשחקי הכדורסל הם דתיים שדעתם לא נוחה מהתופעה, אבל הם אינם יכולים לזעוק, מחשש שיכונו פרימיטיבים. רק הבאנו חומר למחשבה.
ד"ר צדוק הוא סוציולוג פוליטי
נא להמתין לטעינת התגובות
