כפר לא-מוכר
20 שנה שכונה 3 ברהט סובלת ממפגעי בטיחות, אשפה והזנחה. עוואד אבו-פריח עדיין מקווה לטוב
באחת משתי הכניסות הראשיות, שבהן החלו בסלילת כביש, הסלילה נעצרה בחריקת בלמים והסוללים נסוגו מהאתר והותירו אחריהם עקבות; על הכביש נותר מפגע מדופלם מתוצרת האחראים בעיריית רהט - ערימות חצץ המפריעות לנוסעים ולמנוחת השכנים.
ייתכן שבגלל הכניסה המשובשת ומסיבות פוליטיות שברומו של עולם, החליטו עובדי הניקיון להפסיק לפקוד את השכונה. רכב הטאטוא המתוחכם של העירייה התקשה, כך נראה, להתמודד עם מתקפת החצץ ורגבי העפר. "עוד לא קיבלנו את סיום הפיתוח באופן רשמי" יגידו לך. תחיו בינתיים בזבל!
ערימות זוהמה מעלות צחנה ומיאוס ומזמינות אלפי זבובים לשכון בהן. בורות הניקוז נסתתמו להם, עמוסי סלעים ושקיות ניילון צבעוניות. בשיטפון הבא יתארחו תושבי שכונה 3 אצל אחיהם בקלנסווה, שם לאחר מבול גדול הותקנו לאחרונה תעלות ניקוז חדשות ומשוכללות.
בשכונה 3 אין חלילה גינון והעירייה לא שתלה בה ולו אקליפטוס אחד. ואולם, אל ייאוש, צמחייה ספונטנית עלתה וגדלה על שרידי המדרכות והיא הולכת ומשתלטת על השכונה באין מפריע. עולה כפורחת.
על מה אנחנו משלמים?
הכבישים הולכים ומתמלאים אבנים ועפר, והנהג חייב לנהוג בהם זהירות. תושבי השכונה המיואשים, הדואגים לשלום ילדיהם, הוטרדו בשל בעיות בטיחות קשות, אך לא אנשים כמוהם ייכנעו בלא קרב. בהעדר פסי הרעדה ושמץ שילוט, החליטו להתקין בכבישים "דבשות" הרעדה מאולתרות שימנעו מהנוסעים לדהור כחפצם. כך, חוכמת המדבר ממש. למרבה הצער, הפכו ה"דבשות" למכשול קבוע המטריף את דעתם של כלל הנהגים. בזעמם, הנהגים ממשיכים לדהור בשכונה המתברכת מדי חודש בסכנה חדשה, ובשפע ניסים של "כמעט תאונה".
בעקבות נסיגתה המבוהלת של העירייה מהשכונה, "נמלטו" גם טכנאי בזק, והותירו אחריהם עמודים פזורים בשטח. בהעדר מגרשי משחקים, מצאו הילדים בעמודים מזור, והם מתחרים במלאכת הפלתם
בחדווה רבה. יש גם מי שבוחרים לעשות בהם שימוש פרקטי, ומבעירים בהם אש בגרסה המקומית של ל"ג בעומר, ויש גם מי שהפך את הכלונסאות לגדר האורווה הצמודה לביתו. מי אמר שבזק גורמת רק לנזק?
שליחי השלטון המקומי היחידים הפוקדים את השכונה הם מעקלי הארנונה. על כל חוב קטן – חס וחלילה- ירוצו לעקל כל מה שבא לידם, יסגרו את זרם המים ועוד פעלולים אחרים. מי יחייב את השלטון המקומי לשלם לשכונה את חובו? על מה אנחנו משלמים ארנונה כבר 20 שנה?
חג אלאדחא בפתח, אבל שכונה 3 עודה כפר בלתי מוכר. לא נותר לנו התושבים אלא לקוות שזרם המים לא ייפסק בחג, ושגשם לא ירד כך שנוכל לחגוג את החג בשלווה, בעודנו מנווטים בין ערימות האשפה: "קול עאם ואנתם בחיר".
הכותב הוא ד"ר עוואד אבו-פריח, רכז פורום החינוך הערבי בנגב מטעם שתי"ל, ראש מגמת ביוטכנולוגיה, מרצה ויועץ אקדמי במכללת ספיר ותושב רהט
נא להמתין לטעינת התגובות
