מינימום יחס
שמולי בינג אינו מוצא הצדקה להקפאת שכר המינימום שהותירה אלפי משפחות עם הכנסה מגוחכת
השבוע, כשהקפיאו את העלאת שכר המינימום, חשבתי עליו. חשבתי מה היה עושה עם עוד 140 שקלים ועל החיוך שהיה בפניו כשהיה רואה שהשכר שלו ושל אשתו עולה. אני חשבתי עליו, אך היו כאלה שאל מול עיניהם ראו מספרים ולא ראו אנשים. כשנבחרי הציבור שלנו הרימו את ידם להצבעה על החוק הם ראו מספרים, הם לא חשבו על משה ודומיו.
קשה לחשוב על הצדקה להקפאת שכר המינימום. הרי לא מדובר על קצבאות, אלא על כלי שיעודד אנשים לצאת לעבודה. לכולנו ברור שכלכלת ישראל צומחת עכשיו ולכן דווקא יש ביקוש לעובדים ויכולת להעלות את השכר הכל-כך נמוך, אך כנראה שיש כאלה שדואגים שהצמיחה תישאר נחלתם של בודדים.
פעמיים מינימום
חשוב להבין, שכר המינימום הנוכחי, כבר אינו מאפשר קיום מינימלי. דמיינו לעצמכם משפחה עם שני ילדים שמתפרנסת פעמיים שכר מינימום, כלומר בערך 7,000 שקלים. האם משפחה מעין זו מצליחה לגמור את החודש? מה זה אומר עלינו כחברה ש-41% מתוך המשפחות המצויות מתחת לקו העוני, הינן משפחות בעלות מפרנס אחד לפחות?!
חברה נמדדת בהרבה פרמטרים, אך דומני שהמרכזי שביניהם הוא האם מדינה נותנת את היכולת לאנשים (ובייחוד לעובדים) לחיות בכבוד. האם מדינת ישראל
אכן מתכוונת לאמירה שהיא מעודדת אנשים לצאת לעבוד? מדוע אם כן אין לכך גם ביטויים חיובים בשטח, אלא בעיקר שליליים, כמו קיצוץ הקצבאות?! כאילו אין די בשכר המינימום שהוקפא, יש לציין את האכיפה המינימלית המתבצעת בשטח. 22 פקחי משרד התמ"ת בכל הארץ אינם יכולים לוודא שאף שכר זה משולם.
בחנוכה, דומה שממשלת ישראל בוחרת ללכת כמנהגו של בית שמאי ולהחסיר מן האור. כשהדלקתי את הנרות השנה חשבתי על משה, ובעיקר על כך שממשלת ישראל לא חשבה עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
