בוחרים את הציפור הלאומית
בולבול, תנשמת, פשוש, סיקסק, או הנשר שעשוי להיכחד ממחוזותינו? החברה להגנת הטבע מזמינה אתכם לבחור אחת מבין 10 המועמדות הסופיות לציפור הלאומית של ישראל
את יום העיון של החברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון ואוניברסיטת תל אביב, פקדו מאות חובבי טבע וצפרות, שהשתתפו בהרכבת הרשימה הסופית של המועמדות.
ההצבעה, שנערכה בצורה דמוקרטית ומסודרת, לוותה בקמפיינים סוערים למען הנציגות השונות. בסופה התברר, שמועמדים בולטים ומוכרים דוגמת יונה, חסידה, דרור הבית, בז מצוי, תור מצוי, שרקרק, ירגזי וסנונית, נותרו מחוץ לרשימה.
עתה נקרא הציבור לבחור בציפור המועדפת עליו: בימים הקרובים תחל הצבעה בערוצי התקשורת, שתוצאותיה יהיו בעלות משקל של 75% בבחירת הציפור המנצחת.
ההחלטה הסופית תתקבל לאחר כינוס ועדת מומחים, אותה יובילו ד"ר יוסי לשם, מנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון ודן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
לצפייה ברשימת המועמדות ולהצבעה, לחץ כאן.
"תהליך הבחירה של הציפור הלאומית נועד להפנות תשומת לב ציבורית למצבה של המערכת הטבעית בישראל בכלל ולמצבן של הציפורים בפרט. שמירה על ציפורים ובתי גידולן הינה אחת מהמשימות הלאומיות החשובות לרגל חגיגות השישים, מאחר והן מהוות חלק בלתי נפרד מפניה העתידיות של ישראל", אומר אלון.
ואכן דו"ח אותו הוא ערך מגלה, שמצב ציפורי ישראל עגום למדי, כאשר מידי שנה מתווספות עוד ועוד ציפורים לרשימה שבסכנת הכחדה.
נכון להיום, כ- 35 ממיני הציפורים "הישראליות" שמקננות בארץ, נמצאות בסכנת הכחדה: 16 מינים בסכנת הכחדה חמורה, כלומר עשויים להיכחד בטווח המיידי, 11 מינים עשויים להיכחד ב- 10 השנים הקרובות ושמונה מינים בסכנת הכחדה עתידית.
בין המינים שבסכנת הכחדה מיידית נמצאים
ברשימת המינים שעשויים להיכחד ב- 10 השנים הקרובות מופיע אחד מהמועמדים לציפור הלאומית: הנשר, שבעבר נפוץ בגליל, בגולן, במדבר יהודה ובנגב, אך בשנים האחרונות סובל מהרעלותחוזרות ונשנות. כיום עומדת אוכלוסייתו על סף קריסה בצפון, ובמדבר יהודה ובדרום הוא בקושי מחזיק מעמד.
בל נשכח, שמדינת ישראל מארחת בשטחה מיליוני ציפורים נודדות בכל שנה, בהן מינים שמוגדרים על ידי גופי שמירת הטבע הבינלאומיים כמינים בסכנת הכחדה עולמית: עיט שמש ועיט צפרדעים, שסובלים מאיום מתמיד של התחשמלויות והרעלות, וכן קיווית להקנית, צחראש לבן וזרון שדות.
הדו"ח מונה את הגורמים שמסכנים את מיני הציפורים בישראל, בראשם את הרס מקומות המחייה הטבעיים כתוצאה מפיתוח מואץ. דגש מיוחד מושם על הפגיעה החמורה שנגרמת כתוצאה מפעילות אנושית וחקלאית ענפה שמתקיימת במדבריות הנגב הצחיחות לכאורה, שגורמת להעלמותם של מינים רבים מהנוף המדברי.
גורמי סיכון נוספים שמופיעים בדו"ח הם ההשפעות הרות האסון של הרעלות, דוגמת אלה שהתרחשו השנה וכמעט שהכחידו את אוכלוסיית הנשרים בצפון הארץ. כן מצוינים ההשפעות הקשות של התחשמלויות מעמודי המתח הלא ממוגנים של חברת החשמל, מהם מתים למעלה מ- 150 עופות מידי שנה.
גם מקומו של הציד אינו נפקד: הדו"ח מציין שבעשור האחרון התרחב הציד הבלתי חוקי בארץ, בדרך כלל על ידי בני-מיעוטים ועובדים זרים בחקלאות. האזורים הנפגעים בצורה החמורה ביותר הם שפלת יהודה, הגליל והגלבוע, מזרח יהודה ושומרון, רמת מדבר-יהודה ומערב הנגב.
לכל זה יש להוסיף את 3500 העופות לערך, שנלכדים מידי שנה ברשתות הדגים ומתים.
כל אלה מביאים גם להתפרצות ורבייה המונית של מינים דוגמת עורבים, אנפיות בקר, קעק ודרור הבית, כמו גם לפלישת מינים מבחוץ. "ההשפעות על הטבע הן הרות גורל", אומר אלון. "עליה בכמות העורבים לדוגמה, פוגעת בציפורים אחרות באופן חד משמעי".
"ישראל התברכה בכך שהפכה להיות אחת ממעצמות הצפרות החשובות בעולם, אבל התמונה העגומה המצטיירת מהדו"ח מחייבת את הרשויות בישראל להשקיע יותר משאבים וחשיבה בשימור ערכי הטבע שלנו", אומר אלון.
"אסור לזלזל באף אחד מהמינים שמופיעים ברשימה, גם אם הוא בסכנת הכחדה עתידית. יש מינים שלא היו שם בעבר, דוגמת הנשר. צריך לחשוב גם על מה שעתיד לקרות בעוד שנה ושנתיים ולא להתמקד רק במי שבסכנת הכחדה מיידית".
עד היום נכחדו ארבעה מינים מישראל לחלוטין: היען, עזניית הנגב, הפרס והקטופה. על מנת שגורל זה לא יחול על מינים נוספים, אלון קובע שיש לבצע מספר פעולות הכרחיות דוגמת הכרזת שמורות טבע באזורי סיכון, מניעת ייעור ופיתוח באזורים אלה, שמירה על מקורות מים נקיים והפחתת שימוש ברעלים, בדגש על קוטלי חרקים ומכרסמים.
אלון מוסיף, שיש צורך בהקמת גוף ממשלתי, שבין השאר יקבע מדיניות לממשק חקלאות וטבע ויקבע שיטות לעיבוד חקלאי, שיהיו ידידותיות ככל האפשר לסביבה, שיאפשר להגביר את האכיפה והפיקוח על הציד הבלתי חוקי ושיסדיר את פעילות הצבא כך שפגיעתו בעולם החי תהיה מינימאלית.
"מצבם העגום של הציפורים מסמל את מצבם העגום של כלל בעלי החיים וערכי טבע בישראל של 2007. אם מדינת ישראל לא תתעשת בקרוב ותבין, כי אוצרות הטבע בהם התברכנו הולכים ונעלמים, נמצא את עצמנו יום אחד בלי טבע", מסכם אלון.
נא להמתין לטעינת התגובות
