המרוויחים הגדולים בעזה: סוחרי החמורים
בשל הקיצוץ בדלק הבינו תושבי הרצועה כי המכוניות אינן כה שימושיות והחלו להשקיע בחמורים. סוחרים: המחירים עלו ב-60%. קונה: חמור לא זקוק לצמיגים
חמורי עבודה נמכרו ונרכשו בעזה עוד לפני ששמשון הגיבור מוטט את מקדש הפלישתים על יושביו. אולם, עבר זמן רב מאז שערכם היה כה גבוה כמו בימים אלו. ההחלטה של ישראל להכריז על רצועת עזה כעל "ישות עוינת" ובעקבות כך להפחית את אספקת הדלק בתגובה להמשך ירי רקטות הקסאם, ללא ספק החישה את הדרישה לחמורים.
לפיכך, לא היה זה מפתיע שהמבקרים בשוק החמורים השבועי שנערך ביום שישי האחרון בשכונת סג'עייה שבעזה, הביטו לעבר רכישותיהם לעתיד ביתר חביבות. הם פתחו את הלסתות של הבהמות כדי לבחון את טיב שיניהן, לקחו אותן לרכיבת מבחן ורתמו אותן לעגלה מחוץ לחצר הצפופה כדי להעריך את יכולת המשיכה שלהם.
"עליך לוודא שהחמור לא בועט באנשים ברגליו האחוריות, שהוא חזק ושהצבע שלו בסדר", הסביר צאבר דאבור בן ה-25. הוא בדיוק רכש חמור עבור 410 דינרים ירדניים. סוחרי החמורים טוענים כי מאז שחמאס כבש את השליטה ברצועת עזה באמצעות הפיכה צבאית לפני כחצי שנה, מחירי החמורים עלו בלמעלה מ-60 אחוזים. דאבור הוסיף כי גם מזון החמורים התייקר בהתאם, מ-5 שקלים ליום ל-15.
חוזרים בזמן
אולם, למרות כל זאת, החליט צאלח דאבור כי הגיוני יותר למכור את מכוניתו, ובכספי המכירה לקנות חמור. כעת הוא מתכוון לקנות גם עגלה, ולהשתמש בבהמת המשא הזו למכור מלפפונים, בצלים וירקות אחרים מדלת לדלת. "אין כאן עבודות, אז אני מתכוון ליצור לעצמי אחת כזו", אמר. הוא הצביע על העובדה כי קשה להשיג בעזה חלקי חילוף למכוניות מאז הסגר. "חמור לא זקוק לצמיגים, הוא לא זקוק לחלקי חילוף והוא לא זקוק לדלק", אמר בהתנצחות.
אשרף קישקו, תושב עזה בן 40, עוסק למחייתו בבניית עגלות. לדבריו, הדרישה המוגברת ומחירו המאמיר של העץ בשל הסגר על הרצועה, מכפיל את מחירן של העגלות לכ-120 דינרים ירדניים וגורם לו לעבוד שעות נוספות. "ללא דלק, אנשים חושבים שהכי טוב
כמו אזרחים עזתיים רבים מעל גיל 30, פתחי אבו-אמרה בן ה-34 היה עובד בנייה בישראל לפני פריצתה של אינתיפאדת אל-אקצה בשנת 2000. כעת הוא מתכוון לקנות חמור – הטוב ביותר שיוכל להשיג תמורת 600 דינרים ירדניים – ככל הנראה כדי למכרו מחדש בשוק חמורים שבועי אחר בחאן-יונס שבדרום הרצועה. "תמיד תמצא משהו לקנות", אמר. "כולם משתמשים בחמורים כדי למכור ולקנות דברים כמו ירקות".
מטרים ספורים משם ניצב עבד שחאדה בן ה-62. גם הוא נהג לעבוד בעבר בישראל. ביום שישי הוא קיווה למכור עיר צעיר לבן, שהוא עצמו הפרה יילד וגידל, במחיר של 250 דינרים, כדי לספק פרנסה למשפחתו המורחבת.
עדכון אחרון : 10/12/2007 0:38
נא להמתין לטעינת התגובות
